"הוא היה חייל משובח, יחד עם השורשיות של איש האדמה"

את רפאל איתן הכרתי לראשונה כשהייתי מפקד פלוגה צעיר בחטיבת הצנחנים, ורפול היה המח"ט. נלחמתי תחת פיקודו בששת הימים, ובהמשך שירתּי תחתיו כשפיקד על האוגדה שהחזיקה את רמת הגולן. כרמטכ"ל הוא מינה אותי למח"ט הצנחנים, וכך לחמנו יחדיו במלחמת לבנון הראשונה. צברתי איתו שעות מנוע רבות, ויש לי הרבה דברים טובים לומר עליו, כאדם וכמפקד. 

במלחמת לבנון, שפרצה ב־5 ביוני 1982, ניצב צה"ל לראשונה בתולדותיו בעדיפות כוחות אדירה על פני האויב, אבל נאלץ גם ללמוד לראשונה את מגבלת הכוח. שאלות מוסריות כמו כמה עוצמה ראוי ונכון להפעיל, לצד שאלת הקונצנזוס בציבור, קיבלו משקל תקדימי.

במהלך המלחמה נקלע רפול, שלא בטובתו, לסיטואציה של מאבקים פוליטיים שלא היו קשורים לפן הצבאי: יחסים בתוך הדרג המדיני, ובינו לבין הדרג הצבאי. כבר דשו רבות בשאלה מה ידע ראש הממשלה, לאן דחף שר הביטחון, ומה הבין הרמטכ"ל. סוגיות לא נעימות למי שנלחם בקו החזית. 

כפקוד שלו, למדתי ממנו הרבה בתחום ההקפדה על נורמות ועל ערכים. לא אשכח מקרה מייצג שאירע בשנות ה־60, כשהייתי קצין צעיר. יום אחד קיבלנו משימה לבצע חדירה "שקטה" למטרת איסוף מודיעין בשטח ירדן. במשימה זכה אז מ"פ צעיר ומצטיין בשם אסף וילין, לימים מפכ"ל המשטרה אסף חפץ. 

באותם ימים, מכשירי הקשר לא היו משוכללים כמו היום, וידענו, בטריקים הקטנים שלנו, לנצל זאת לטובתנו. אחרי שחצה את הגבול, אסף נקרא לשוב על עקבותיו מסיבה כלשהי, אבל בחר להתעלם בטענה שלא קיבל את ההודעה בקשר. הוא המשיך פנימה ולקח זמן עד ששב לבסיס. 

בשנייה שבה התייצב בחזרה קרא לו רפול והכריז, באוזני כולנו: "קח מייד את הקיטבג ותחזור לבקו"ם, אתה עף מהחטיבה". הוא קלט את המעשה השובב של אסף, ולא מחל לו על כך.

כולנו היינו בהלם. רפול כינס מייד את מפקדי החטיבה ואמר להם משפט מהדהד אחד: "בלי סנקציות - אין נורמות". באותו רגע למדתי ממנו שמשקלו של הערך הוא כמשקל המחיר שאתה מוכן לשלם למענו - גם אם מדובר בהדחת מפקד מוכשר.

אהבתי אותו כמפקד, כי ידעתי תמיד מי העומד מולי. בכל עניין צבאי הוא היה החלטי, נחרץ ולא מתפשר. אם מישהו לא דבק במשימה, גמגם או לא התנהל כמצופה ממפקד בצנחנים - הוא לא היסס להדיח אותו. ואחרי שקיבל את ההחלטה, דבר לא שינה את דעתו: לא משלחות ששוגרו אליו, לא מחאות ולא עצומות.

דיווח אמת היה ערך עליון בעיניו. תמיד אמר שלא ייתכן שידיחו צוער בבה"ד 1 על שקר, אבל ימחלו לקצין בכיר שלא דיווח אמת. הוא היה חד וחלק, בלי קריצות ובלי גמגומים.

היה תענוג לראות אותו מבקר בשטח. הוא היה חייל משובח, והיתה בו גם השורשיות של איש האדמה. לעולם אזכור פגישה שלו עם מהנדסים בכירים של רפאל והתעשייה האווירית, שבאו להקרין לו כל מיני מצגות ופירוטכניקה בעניין פיתוח מתקדם של אמצעי לחימה כלשהו.

רפול הקשיב למצגות בנימוס, ואז שאל פתאום שאלת קומון סנס, מין הערת שכל ישר ופשוט, שהשאירה את הנוכחים סביבו בלסת שמוטה. התברר שמרוב תחכום, הם לא שמו לב לעניין הפשוט, שהוא עלה עליו מייד. זה היה רגע מאוד מרשים.

בזמנו נהגו ללעוג לו על הקפדתו היתרה בענייני חיסכון, ובייחוד על ההוראה המפורסמת לאסוף תרמילי קליעים משומשים בשטח. לזכותו ייאמר שהוא לא הסתפק רק בהנחתת הפקודה, אלא היה מתכופף בעצמו לרצפה, כדוגמה אישית, ומרים את התרמילים. כששאלו אותו בהתרסה: "זה מה שיש לרמטכ"ל לעסוק בו?" הוא ענה: "בהחלט. זה ערך חשוב. אצלי הבזבוז לא יעבור". 

רבים יסכימו כשאומר שהוא חסר לנו כל כך בנוף של ימינו.

•  •  •

רפאל איתן היה הרמטכ"ל ה־11 של צה"ל, חבר כנסת ושר. נולד ב־1929 בתל עדשים. התגייס לפלמ"ח בגיל 15 ועשה את שירותו הצבאי כלוחם וכמפקד בחטיבת הצנחנים. ב־1978 התמנה לרמטכ"ל וכיהן בתפקיד חמש שנים - פרק הזמן הארוך ביותר בתפקיד עד כה. הוביל את צה"ל במלחמת לבנון הראשונה. עם שחרורו ב־1983 הקים את תנועת צומת ונבחר מטעמה לכנסת לארבע קדנציות. כיהן כשר החקלאות, כשר לאיכות הסביבה וכסגן ראש הממשלה. נהרג ב־2004 בטביעה בים, כשנסחף מהמזח בנמל אשדוד ביום סערה.