בתחילת השבוע קיים העיתון "ידיעות אחרונות" אירוע שכותרתו "ישראל סיפור הצלחה". במהלך האירוע העלו הדוברים על נס את הפיכת ישראל למעצמה ביטחונית, לסטארט־אפ ניישן, והוצגו בגאווה המצאות שלנו ששינו את העולם. שפשפתי את עיניי וסירבתי להאמין, שעיתון "ידיעות אחרונות" שהתמחה ביצירת אווירה מרירה ומדכדכת, הציג את מדינת ישראל כסיפור הצלחה. בעיקר כשמאחורי ההצלחות הכבירות עומדת ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו, שהוא כידוע מושא שנאתם.
העיתון שחיש מהר גילה את טעותו, פרסם בשער העיתון אתמול כי בחסותו התקיימה פסגת ראשי מוסד לשעבר, ומסקנתם היתה "המדינה במצב אנוש". הבשורה של העיתון לאזרחי ישראל לקראת חג החירות היא שישראל עברה מאולם סיפור הצלחה לחדר טיפול נמרץ, משיר הלל נשגב לקינה דומעת. ליבי ליבי על ראשי המוסד שכדי לחזור לרגעי תהילה קצרים בתקשורת, התגייסו על מנת לשכנע שישראל בקריסה. אילו היו להם דברים טובים להגיד, העיתון בוודאי לא היה מפרסם אותם. בשביל כותרת שכל בר־דעת שחי בישראל יודע שאין בה ממש, הם מוכנים להכריז על תפילת אשכבה למדינה.
ראשי מוסד בעבר כמו גמלאי שב"כ בכירים שייכים לאליטה הוותיקה, שמשוכנעת שהיתה להם מדינה שבשירותה פעלו ולעיתים סיכנו את חייהם למענה. מדינה שהיתה רשומה על שמם בטאבו ונלקחה מהם. בני האליטה השוקעת לעולם לא יסלחו למנחם בגין ולראשי הימין שאחריו, שהעלו את מה שכונה בפיהם "ישראל השנייה". אותה ישראל שנייה שקיבלה לידיה את המדינה והובילה אותה להישגים אדירים.
נדרשת מידה גדושה של צביעות מצידם לדבר על השסעים בחברה הישראלית. מתי, כיצד ומי יצר את השסע החברתי. אם יש להם ספק, שיצפו בסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל". השסעים בחברה הישראלית מצויים בעיקר בתקשורת. קשה מאוד לשמוע את דבריהם על שסעים בין ימין ושמאל, כשלשמאל נותרו אולי שבעה מנדטים. באשר לדבריהם על השחיתות, אני מפנה אותם לשירי נתן אלתרמן, שכותב בתחילת שנות החמישים במאה שעברה על חברה שנפלה למשכב בשל נגע השחיתות שזיהם את קירות הבית.
רק פתי יאמין שהשחיתות היא המצאה של הליכוד, שורשיה מצויים בעיקר בשנות שלטון מפא"י ההיסטורית. דווקא בימי שלטון הליכוד החל תהליך של תיקון על ידי נכונות להתמודד עם הנגע. הצעתי לאותם ראשי מוסד שייצאו ממגדלי הדיור המוגן לגיל השלישי או מתל אביב רבתי, ויטיילו בארץ ישראל ויכירו את הציבור, שכבר שנים לא דיברו איתו. הם יגלו שישראל במצב רפואי מצוין. שהציבור לא מתחבר לסיסמאות ריקות ולנוסטלגיה מתעתעת. להפתעתם יראו ישראלים מלאי חיוניות, שמחים בחלקם, מתכוננים לחג האביב ומשוכנעים שמעולם לא היה כאן טוב יותר. עגורנים קורעים את השמיים, ארץ ישראל נבנית ופורחת וממשלה שדואגת למיעוטי יכולת בהתמודדות עם אתגרי ההווה והעתיד. יש מצווה בחג הפסח לאכול מרור, אבל אין חובה להשאיר אותו בפה לאורך זמן.