המפיק שלי אמר לי: זהו, נגמר הסיפור שלנו. ישימו אותנו בכלא הטורקי, ואף אחד לא יוציא אותנו מפה"

רגע לפני סיום צילומי הסדרה החדשה שלו, "בזהות בדויה", המציאות גברה על כל תסריט, וצבי יחזקאלי נעצר בטורקיה עם הצוות שלו. "במהלך הצילומים התלבשתי ברכב, ואזרחים דיווחו שהם ראו מישהו נכנס לרכב בבגד אחד ויוצא בבגד אחר", הוא מתאר. "מסתבר שמאז עקבו אחרינו בחשאי, עד שביום האחרון באיסטנבול נעצרנו על ידי היחידה המקומית ללוחמה בטרור". 

פחדת?

"חביבי, זה לא היה פשוט. הייתי גם עם דרכון סורי מזויף - שאיתו ניסיתי להיכנס לגרמניה במסגרת התחזות לפליט עבור הסדרה - וכל הרכב שלנו היה מלא בתחפושות, והם מבחינתם באו לחפש טרוריסטים. פחדתי שילכו לנו כל החומרים שצילמנו". 

מילא החומרים, אבל מה עם הכלא?

"היו גם מחשבות על כלא טורקי ואיזה באסה. אחד מאנשי הצוות שלי אמר לי, 'זהו, נגמר הסיפור שלנו. אנחנו הולכים לשבת בכלא, ואף אחד לא יוציא אותנו מפה'. 

"במשך שעתיים ישבנו על הרצפה, ומדי פעם הפנו אלינו שאלות בטורקית באמצעות מתורגמן. המתורגמן אמר לנו, 'שבו בצד, אל תזוזו, ותתפללו שלנהג שלכם יש את כל הרישיונות - כי אם לא, הסתבכתם. אז בין השאלות אמרתי תהילים, פיטום הקטורת, רבי נחמן, התיקון הכללי". 

מה היה הקו שלך בחקירה?

"הצגתי להם את הדרכון הישראלי, את תעודת העיתונאי שלי ואת האישורים שהוצאנו, אבל הפחד שלי היה שיגלו עלי את הדרכון הסורי המזויף ואת ציוד הצילום. מראש החלטתי שאם אקלע למצב כזה, אגיד שבאנו לסקר את כמה שארדואן גדול. בסוף שחררו אותנו עם אזהרה ששמים עלינו עין, אבל אם היו תופסים את החומרים שהיו לנו ואת הציוד, הסיפור הזה לא היה עובר". 

•   •   •

בעשור הקודם נדמה היה שיחזקאלי גילה את הנוסחה להצלחה. מדי ערב דיווח במהדורה המרכזית של חדשות עשר על הנעשה בעולם הערבי והמוסלמי, תוך כדי שהוא זוכה לאהדת הצופים ולהערכה רבה. בסופי השבוע היה נצפה בכל המקומות הנכונים, מספק עניין ופרנסה לכתבי ולצלמי הרכילות.

"חייתי אז חיים מאוד קיצוניים ללא גבולות וללא ערכים", הוא אומר לי בגילוי לב. "כשהיו שואלים אותי איפה הגבול שלי, הייתי אומר שאני עדיין מחפש אותו". אבל אז הוא גילה את אלוהים.

"בעבר חייתי חיי רווקים מואצים", הוא מספר, "אבל היה לי חלל עצמי עצום שלא קיבל מילוי. בגיל 36 הייתי הולך לישון לבד ושואל את עצמי אם זו מטרת האדם, להישאר כל הזמן לבד. עוד מסיבה ועוד מסיבה ועוד מערכת יחסים, ומה בסוף? לאן הולך הסיפור הזה? כלפי חוץ הייתי אומר שאני לא רוצה להתחתן, אבל מאוד רציתי אהבה. פשוט חסמתי את עצמי מלפתוח את הלב". 

באופן אישי נדרשתי למספר הטלפון שלך על ידי לא מעט בחורות. 

"אבל גם אז, לא תמצא בחורה שלא תגיד לך שהייתי סבבה וג'נטלמן. בכל פעם חשבתי שזה הולך להיות סיפור הצלחה, ואני יוצא מהעניין הזה של סטוצים. זה יישמע כאילו אני מרמה, אבל עם כל אחת היה רגע שהרגשתי וואו, ואז לא. מדברים בתקופה האחרונה הרבה על הטרדות מיניות, ואני מעולם לא כפיתי את עצמי. לא הייתי מהדוחפים, לא הייתי מהמפלרטטים או מהמתחילים".

בחורות מתחילות איתך היום?

"אין דבר כזה. הן יודעות שאני נשוי ודתי. אח שלי, אני בן 47. המחמאה הכי גדולה היא 'אני מכירה אותו מעלון שבת', שבו אני כותב דברי תורה לבתי הכנסת". 

היית אז יקיר הברנז'ה. 

"יצא מישהו מתחום הערבים שעוד נראה בסדר ועם תלתלים, אז התקשורת אהבה את זה, אבל גם בברנז'ה הייתי זר. יש אנשים בתקשורת שביום שייקחו להם את תוכנית הטלוויזיה, הם עשויים לגמור כמו דודו טופז. אני לא רציתי להתקרב למקום הזה, ולהגיע לנרקיסיזם מטורף". 

פרט, נמק והסבר.

"היו סמים וגם מסיבות טבע. אבל סמים הם אור גנוב. הם נותנים לך תחושה של קדושה, אבל זו דרך לא נקייה ולא נכונה, וכשחזרתי בתשובה הבנתי סופית שזה נוגד את הקדושה וחתכתי גם את זה. בגלל הרע שהייתי בו ועשיתי, היום אני עומד ואומר אני יכול להיות טוב". 

אתה לא מתגעגע לפעמים לימים האלה?

"לא, החלפתי חיים. אם אני כן מתגעגע למשהו, זה לדברים קטנים, כמו לקלילות שבה אתה עולה לאוטו וקופץ לאן שבא לך. אני מתגעגע להפקרות של הזמן. כשאתה עובד אלוהים, תמיד יש עניין לעשות. לעשות חסד, אולי עוד נתינה". 

נקודת המפנה בחייו התרחשה אחרי מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, אז החליט לעצור הכל ולנסוע לחופשה של חמישה שבועות בהודו, ובדרך לשם - לעצור באומן. 

"באומן נקלעתי לקבלת שבת בבית יהודי, ופתאום הדתיים נראו לי כל כך יפים, עם מלא אור. ואמרתי לעצמי שאלו החיים שאני רוצה לעצמי. זו הפעם הראשונה בחיים שבה הרגשתי שיש גבולות נכונים לבית שאני רוצה שיהיה לי ולילדים שיהיו שלי. לא רציתי שהילדים שלי יגדלו למציאות של טלוויזיה בלי ערכים. מאוד אהבתי לחיות בחיים האלה שחייתי, אבל גם לא רציתי שזה מה שהילדים שלי יקבלו". 

"קיבלתי אזהרה מגורמי מודיעין לא לעשות דברים מהסוג הזה, כי כבר מזהים אותי". בסדרה החדשה "בזהות בדויה"כמעט מייד אחרי ששב לארץ, הודיע במערכת שמעתה הוא לא עובד בשבת. זמן קצר אחר כך התחיל לשמור נגיעה, ובאופן אוטומטי נכנס לרשימת הגברים הפוטנציאליים לשידוך במגזר. 

אחרי כמה ניסיונות כושלים הוא פגש במיטל (היום בת 39), גם היא חוזרת בתשובה מעולם הפרסום, ובתוך פחות מחצי שנה הם נישאו. היום הם מתגוררים בגוש עציון עם חמשת ילדיהם: הלליה (8), נהוראי (6), מלאכי דוד (4 וחצי), יוסף אור (3) ולבונה חנה (שנה). 

"מיטל היתה על סף חתונה עם גבר אחר וביטלה כי היא רצתה להתחזק, וכשאמא שלה ראתה אותי בטלוויזיה היא אמרה לה, 'זה יהיה החתן שלך'. כמה זמן אחר כך היא הגיעה אלי דרך חברה משותפת ואמרתי, 'רק אם היא בעניין של תשובה אמיתית'. ואז נפגשנו באחד משיעורי התורה והתחלנו לדבר, ומשם התקדמנו".

אבל כמו רבים מעושי התשובה, גם יחזקאלי מבקש לא לקטלג אותו. "אם תנסה למצוא סימנים דרך הלבוש שלי, לא תמצא כלום", הוא אומר. "אני לא נראה כמו דתי לאומי, אבל אני גר באזור של דתיים לאומיים ואוהב את הקהילה הזאת. אני יכול להיראות רוחניק, בלבוש קצת ש"סניק, אבל הבלורית פחות מתאימה ואני עם כיפה שחורה אבל היא סרוגה. אין לי זהות, אני סוג של פליט". 

אבל אתה כן נוסע לאומן, שזה מזוהה עם הברסלבים.

"אני לא מחסידות ברסלב, אבל אני מקיים את העצות של רבי נחמן - להתבודד, לא לאכול בצל, לטבול במקווה, להיות בשמחה, לדעת שהכל לטובה. הוא הצדיק שנתן לי עצות נפלאות לחיים". 

מה זאת אומרת?

"בשום שלב בחיי לא ראיתי את עצמי אבא לחמישה ילדים עובדי השם, בבית שיש בו גבולות, שיש כוח עליון. הייתי עומד עם האופנוע ברמזור ורואה משפחה של דוסים עם חמישה־שישה ילדים ואומר לעצמי, כזה דבר בחיים לא יהיה לי. חד־משמעית. והיום אני עם ילדים שנותנים כאפות אחד לשני, נזלת על הכיסא, ואני שם. לא האמנתי. נכון שזה הרצון שלי, אבל את הדרך הזו פתח לי רבי נחמן". 

והילדים שומרי המצוות שלך יודעים במה אבא עובד?

"כשפרשת השבוע היתה פרשת המרגלים, 'בשלח', מישהו אמר לבן שלי שאבא שלו הוא מרגל", הוא צוחק. "הילדים באים איתי לפעמים לערוץ, והם יודעים שאני עובד במכשיר כזה שדולק אצל סבא וסבתא לפעמים. הם גם קצת מבולבלים, כי זה שילוב מיוחד. בכל מקרה זה לא משהו שמבאס אותם". 

במהלך השנים, הסממנים הדתיים באו לידי ביטוי גם על המסך.

"היו שנים שבהן שידרתי בלי כיפה. הייתי בטוח שאם אשים כיפה איראה כמו עסקן מש"ס, אז הייתי מוריד אותה בכניסה לאולפן. אבל בשלב מסוים החלטתי שהחלק הרוחני בחיי חייב לבוא לידי ביטוי בחוץ. 

"את הזקן גידלתי בפעם הראשונה בצילומי 'אללה אסלאם' (סדרה שהוביל ב־2012; ע"ס) וחשבתי שאם הוא כבר יצא, אז אני לא מחזיר אותו לאפסנאות. במסגרת אחת הדמויות שאליהן התחזיתי בסדרה החדשה, אמרו לי שצריכים לשנות את המבנה של הפנים, והוחלט לשנות את הצורה ואת הגודל שלו. כשחזרתי לערוץ הורדתי טיפה ונשארתי ככה, ומבחינתי אני בתחום הסבבה. תשאל אפילו את אשתי, היא אומרת שאני נראה פי כמה יותר טוב עם זקן". 

מה השלב הבא, פאות כמו של יאיר שרקי מהמהדורה המתחרה? 

"בוא נחמיר בדברים פנימיים ולא החוצה. אם אתה עושה 'שופוני של הדוס', אתה תחטוף על זה. ואם מעורבת בזה גאווה, זה מסוכן. ואני הכי צריך להיזהר מגאווה. זה המכשול שלי וזה יצר הרע שלי". 

אתה צועד בשני נתיבים שונים, אתה לא חושש שבשלב מסוים האחד יבוא על חשבון האחר?

"הייתי בטוח שכאשר אתחזק בדבר אחד, השני ייעלם. אבל עם כל ההגבלות, השבת, הלימוד, הילדים והקושי, ברגע שאני מקבל טלפון מהערוץ ואומרים לי, 'צבי, תבוא בשמונה לדווח במהדורה', אני מתייצב. אני בעצמי לא יודע להסביר איך זה מתקיים יחד". 

איך אתה חי בשלום עם השילוב הזה?

"יש משהו נקי גם בתקשורת. אני לא איש בידור, אני נגד התכנים שיש בטלוויזיה, ואני לא צורך את זה. אבל אני מרגיש שיש לי שליחות ואני מאיר בתוך החושך את האור המיוחד שלי. אני מביא מטען משלי לצופים שיבינו את המציאות שהם חיים בה, וזה מה שמחזיק אותי שם". 

עד כמה האמונה הדתית שלך משפיעה על הסיקור ועל התפיסה שלך את העולם הערבי? 

"אתה יכול להיות דתי, ולא בהכרח להכניס לתחום את עשיו שונא ליעקב. יש לי הפרדה ברורה, וזה לא יהיה נכון לנהוג אחרת, כי אני לא פרשן לענייני תורה. זה שאני יושב באולפן עם כיפה זה כי יש הלכה לבן אדם דתי לשים כיפה, ושם זה נשאר". 

איפה בכל זאת עדיין קשה לך בכל הקשור במצוות?

"כשרות, כשאני רואה את האוכל הטורקי הטוב, אבל צריך לאכול מצה. וגם שירת נשים. אני זוכר שהייתי שומע וזה חסר לי". 

מה חשבת על המהלך של יונתן רזאל לכסות את העיניים כשהופיע מול נשים?

"מצד אחד, אני מבין אותו לגמרי. גם אני שומר עיניים, וכל מבט לא נכון בא על חשבון האישה שלי והנשמה שלי. אבל לכל דבר יש את האיך ואת המה, ואני יכול להבין גם למה זה נראה מוזר. בכלל, יש קושי גדול להסביר בתקשורת תהליך רוחני, כי תמיד תהליך פנימי ייראה כמחורפן. גם לשמור שבת נראה לאנשים מעוות. אבל אתה יודע מה הכי יפה בזה? ששיח שמירת העיניים עלה לכותרות".

איך אתה שומר על העיניים מול מגישות החדשות?

"אני בכל יום יושב מול מגישה, ואני יכול להביט, אבל אני לא חייב להסתכל. אני פונה אליהן, 'ערב טוב תמר', 'ערב טוב טלי'. שוב, בהקשר לנושא ההטרדות המיניות שמדברים עליו עכשיו הרבה, אם אדם שומר נגיעה ולא לוחץ ידיים לאישה - הוא יותר מוגן. בחיים שלי כבר התרגלתי, אבל אם תכניס אותי לסיטואציה של רחוב בתל אביב בקיץ, אני אהיה בבעיה. היינו עכשיו בצרפת ועברו שם הרבה נשים חשופות, אז מה עשיתי? התאמצתי. הסתכלתי מעל הראש או הצידה, אבל גם דאגתי לא להביך". 

אם בר רפאלי נכנסת עכשיו לחדר?

"בלב שלי אתפלל שהיא תחזור בתשובה ותלך עם כיסוי ראש, אבל האם אני אכפה עליה? בטח שלא. האם אני אעליב אותה בזה שאני לא אסתכל? גם לא".

איך אתה מגיב לאשה שמגישה לך יד?

"אני מסרב ומתנצל, אין ברירה. כל מי שמזמין הרצאה שלי, אומרים לו מראש שאני לא לוחץ ידיים לנשים. אני אומר להן, 'אני מה זה מצטער, אבל התחייבתי ביום החתונה שלי עם אשתי שאין יותר נגיעות בנשים'. ואתה יודע מה הן עונות לי? הלוואי שבעלי היה מקבל על עצמו דבר כזה".

עבודות ברכבת בשבת - בעד או נגד?

"בחירה היא פונקציה של הבנת המציאות, ואם אתה מבין שיש מציאות רוחנית, שיש קב"ה, שיש שבת קדושה, אתה לא תעז לעבוד בשבת. כלומר, אני בעד שכולם יטעמו מה זו שבת ורק אז יחליטו. מי שלא יודע מה זו שבת, לא יכול להיות נגד השבת". 

מה יש לך להגיד ליוצאים בשאלה שיודעים מה זו השבת שאתה מתכוון אליה, ועדיין תומכים בעבודות בשבת?

"אין לי מה להתווכח איתם. אם אתה צופה באל־ג'זירה וגולש באתרי אינטרנט ערביים ומחליט שצריך לתת את תל אביב לערבים, אין לי מה להגיד לך. כי אני יודע שעשית את הלימוד הנכון, ומה שאתה בוחר אחר כך זו בחירה שלך". 

חוק המרכולים - בעד או נגד?

"אני אתפלל עליך שתשמור שבת, אבל אני לא אכפה עליך בתל אביב שלא תהיה לך פיצוצייה פתוחה. אני לא בעד כפייה, אבל אני כן בעד טעימה והבנה של כל נושא שמדברים עליו". 

•  •  •

יחזקאלי נולד וגדל בירושלים במשפחה חילונית למהדרין. אח בכור לשתי אחיות. בצבא שירת ביחידה מובחרת. עם שחרורו התגייס לשב"כ, שם עבד כשבע שנים. יש לו שלושה תארים אקדמיים - שניים במזרח התיכון ואחד בתקשורת - כולם מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

באסלאם החל להתעניין כמעט באקראי. בתחילת שנות התשעים היה בנסיעת עבודה באירופה, וראה בטלוויזיה את לחיצת היד המפורסמת בין רבין לערפאת. החליט שכאשר יחזור לארץ הוא יבין "את הסיפור של העולם הערבי", והחל ללמוד את הנושא. ב־1997, לקראת סוף התואר הראשון, עבר לגור בחברון למשך חצי שנה, ומשם המשיך לג'נין, כדי ללמוד מקרוב את השפה והתרבות. 

את דרכו בתחום התקשורת החל ב־1997, ככתב לענייני ערבים בגלי צה"ל. "היה לי מרצה שהפנה אותי לתחנה, והם בדיוק חיפשו כתב שטחים. הייתי בן 27 עם כל ה'ילדים' (הכוונה לחיילים בשירות סדיר;  ע"ס) והתחלתי לרוץ בשטח עם מיקרופון במשך ארבע שנים, עד שהקימו את ערוץ עשר".

לחדשות עשר הצטרף מיומה הראשון כראש הדסק לענייני ערבים, ובמהרה הפך לאחד הטאלנטים הבולטים בחברה. בדצמבר 2012 יצא לאירופה לצלם את הסדרה "אללה אסלאם", ששפכה אור על ההתחזקות של דאעש ביבשת. 

"התחלתי להשתעמם", הוא מסביר לי כיצד נולד כיוצר וכמגיש דוקומנטרי. "המסלול הקבוע של כתבים הוא לעבור לעמדת הפרשן, זו הפסגה, ואז אתה שואל מה עוד יכול להיות בשלב הזה של הקריירה". 

חשבת, נניח, לבקש תוכנית משלך?

"לא הגשתי אף פעם תוכנית, לא מבזק ולא משדר. אני בתקשורת בגלל דבר אחד, והוא לספר על העולם הערבי. לכל שאר הדברים יש מגישים אחרים שיכולים לעשות יותר טוב".

בזמנו דובר גם על להגיש את המהדורה של ערוץ 2 עם יונית לוי, והיה אפילו פיילוט.

"נכון, והיו עוד הצעות בדרך, והתשובה היא לא, כי אין שום ערך מוסף בזה שאני אבוא ואקרא פרומטר. הציעו לי את זה המון ותמיד סירבתי".    

אגב יונית, אתה חושב שיש תחרות בינך לבין אהוד יערי, הפרשן הבכיר של חברת החדשות?

"אני חושב שכבר לא, לא אחרי 'אללה אסלאם' וצוק איתן. כל אחד והסגנון שלו, והראייה שלו והפרשנות שלו". 

אבל במקביל לעניין שעוררה "אללה אסלאם" ולנתוני הצפייה הנאים, היו מי שראו ביחזקאלי נביא זעם מטעם עצמו, שמשרטט בכוונה תחילה תמונה קיצונית ולא בהכרח מייצגת של העולם הערבי.

"היה עלי עליהום", הוא אומר. "כתבו בכל מיני מקומות שאני האויב. זה היה מבהיל ומטלטל בהתחלה, כי מבחינתי בסך הכל עשיתי דוקומנטרי עם מרואיינים ותיעוד מוכח, אבל החזקתי והתאפקתי והאמנתי שבסוף יהיה בסדר. 

הרגשת שלחלק מהמבקרים היה קל יותר לצאת נגדך כי אתה דתי?

"כשאתה דוס, קל יותר להגיד שאתה מפחיד. אני מאמין שאם לא הייתי דתי, בטח היו יותר סלחנים. אבל בשורה התחתונה, האמת חזקה מכל. אני באתי ואמרתי שאירופה תתפוצץ, וכבר לקראת סוף שידור הסדרה התחילו פיגועים ביבשת. התחלתי להבין שעליתי על גרעין טרור רגע לפני שהוא יוצא לאור, וזה בכלל הישג מודיעיני. כל מה שאמרתי קרה". 

בכל ערב אחרי המהדורה המרכזית, יחזקאלי מסיר את האיפור, עוזב את האולפנים והולך להתבודד באחד היערות הקבועים שלו. "פק"ל קפה, טלפון במצב טיסה, עושה 'פולו מי' לחזי (סימנטוב, כתב הערבים של החברה; ע"ס), ובמשך שעה אני מדבר עם השם", הוא מתאר. "אני מספר לו מה היה לי במהלך היום במשך שעה, וזה מחייה אותי מאוד. אני לא יודע אם הייתי בן אדם דתי בלי לדבר בכל יום עם השם". 

מה אתה אומר לו?

"זה יכול להתחיל בתודה, בכעס, בשאלה, בהרהור, בלספר את המצב, לשיר שיר, לקפוץ, לצרוח, לזרוק אבנים או לרקוד". 

על מה דיברתם אתמול?

"דיברתי איתו בעיקר על הסדרה שתעלה, ושאני מתחיל להילחץ ממנה". 

מהרייטינג?

"מהאגו, וגם מהמחמאות שאני אקבל. להזכיר לעצמי שזה לא אני. שאני רק שליח, גם אם מוחאים לי כפיים בסוף. לא להאמין לשקר הזה שאני עשיתי פה משהו יוצא דופן". 

אבל אתה יצרת את הסדרה, מה הבעיה ליהנות ממחיאות הכפיים?

"נכון, אבל הוא גם היה יכול להחליט שתופסים אותי במסגד הראשון, ולא היינו יושבים פה היום ומדברים. כשמוחאים כפיים זה מצוין, אבל אל תאמין שאתה איזה כוכב. אתה אותו צבי שחוזר הביתה, מחליף חיתול, עובד את השם, לשאת את אשתו ולהקשיב לאשתו ולהפוך אותה לבת מלך".

כאמור, בשנה האחרונה עבד יחזקאלי על הסדרה "זהות בדויה", שצולמה בכמה מדינות ערביות ובאירופה, ויוצאת בעקבות תנועת האחים המוסלמים, המהווה, לדבריו, את "התשתית הכי גדולה של האסלאם הקיצוני אי פעם". 

אחד מעוגני הסדרה (שתשודר החל משלישי הקרוב ב־21:00 בערוץ עשר) הוא דו"ח סודי על התפשטות התנועה בצרפת, שהגיע לידיו. "השורה התחתונה של הדו"ח הזה אומרת לצרפתים, 'חבר'ה, יש לכם פצצת זמן'", הוא מגלה. "כולם אומרים לי שהפצצה היא דאעש, כי מה כבר יכול להיות מסוכן יותר מהמטורפים האלה? אבל אני צריך להסביר שיש פה פצצה מסוג חדש, וזו הפצצה השקטה. הבנתי שיש דבר גדול שהעולם עדיין לא מבין אותו, ואפילו חיפוש בגוגל של 'האחים המוסלמים' לא מוציא לך כלום עליהם. לשמחתי, מנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, ומנכ"ל החדשות, גולן יוכפז, היו איתי".

מתי, להערכתך, הסיפור הזה יתפוצץ?

"בכיר ביטחוני אמר לי שדאעש הוא פצעון, והאחים המוסלמים הם הסרטן האמיתי. אבל במקרה שלהם, זה לא יתפוצץ כמו דאעש, אלא בשקט. לאט־לאט הם ייקחו את המפתחות מהאנשים החשובים. ואם זה לא יהיה בשלווה, הם ייקחו את זה בכוח. בינתיים הכל מתחת לפני השטח. יש להם אסטרטגיה מובנית, אבל הכיבוש ייעשה בסוף. אני לא אומר שהם ישלטו בארה"ב, אבל יהיו מדינות כמו דנמרק, בלגיה וצרפת - שהם ישלטו בהן". 

מה התחזית הפסימית שלך?

"בעוד 10-20 שנה תהיה בחלק ממדינות אירופה תנועה אסלאמית שאולי תהיה 'רק' לשון מאזניים בבחירות, אבל היא תהיה כל כך משפיעה בחברה, שהיא תכתיב את הטון בכל תחום שהיא תרצה. כרגע, כל מה שהתנועה הזו רוצה אלו דברים פשוטים כמו תקציבים, חינוך ושגשוג. הצרפתים אומרים להם, 'תמשיכו ואנחנו נהיה בשקט', אבל אף אחד בצרפת לא בודק מה יש בתוכניות הלימוד בבתי הספר המוסלמיים. אף אחד לא בודק אם זה אסלאם סובלני, או אסלאם שמחנך לשלוט על האחר. לא בודקים איזה דגם של אסלאם הם בונים, ואת זה צריך לשאול". 

אתה מזכיר בעיקר את הצרפתים, אתה מרגיש שהם שאננים?

"הם נאיביים ותמימים. אם הם יבינו את מה שקורה שם, זה יצריך מהם שיטת פעולה לוחמנית. אבל הם מעדיפים לחיות שם באווירת שלום. ההדרגתיות מסוכנת יותר ממכת פתע, והעולם מפחד ממלחמות. תן לצרפתים את הקרואסון שלהם והם יישבו בשקט, אבל בוא אני אקח אותך לפרברים במרחק חצי שעה מפריז, מקום שהייתי בו שבועיים שלמים ולא דיברתי מילה אחת בצרפתית. הכל בערבית, בלי שישאלו אותך שום דבר, בלי שתרגיש זר, בתי קפה מופרדים לנשים ולגברים, ואתה בתחושה שאתה במדינה אסלאמית אמיתית". 

מה בעצם הבעיה באחים המוסלמים?

"שהם לא סובלניים לאחר, הם לא מקבלים שום תפיסה של צדק אחר, הם מתייחסים לכולם ככופרים ומוחקים את כל הסממנים של האחרים. והכי חשוב, הם מאמינים שכל אסלאמי הוא שליח להפצת הח'ליפות. ואם זה לא קרה בעיראק ובסוריה, זה יקרה בצרפת. זו כמו התנגשות איטית, וכשיגיע הרגע שבו ינסו לעצור אותם, זה עשוי להיות מאוחר מדי".

יש בהם גם צד חיובי?

"הם פתוחים למדע ולאקדמיה ומעורים בחברה". 

אנחנו בארץ צריכים לפחד מהם?

"באופן כללי הייתי מציע לא לפחד, גם לא מדאעש או מאיראן, למרות שהם קצת יותר מפחידים. לידנו יש את חמאס, ובתוכנו יש את התנועה האסלאמית, שמשתלטת על מסגד אל־אקצא. לדעתי, שתי התנועות האלה הן איום אמיתי לישראל. לפלשתינים עדיין קשה להתמודד עם חמאס, ולנו קשה להתמודד עם התנועה האסלאמית, שמגובה על ידי טורקיה, כפי שראינו בפרשת הצבת המגנומטרים בהר הבית".

איך היחס של ערביי ישראל כלפיך?

"הם יודעים שאני מדבר אמת, ואני חושב שרובם מעריכים את זה". 

לצורך צילומי הסדרה, נדרש יחזקאלי להיפרד מאשתו ומחמשת ילדיו, לגלח את התלתלים המפורסמים ולשנות זהויות. הכל כדי להמחיש כיצד נראים החיים של מוסלמים מרקעים שונים באירופה.

בוקר אחד הוא התעורר בדמותו של חאלד אבו סלם, איש עסקים ירדני. בבוקר אחר הוא היה בכלל אבו חמזה, הירדני גם הוא. בצילומים אחרים הוא נכנס לדמותו של אברהים אל־אטרש הסורי, ולסיום היה גם רזאל איברהים, העיתונאי הפלשתיני. 

"בפעם שעברה אמרתי לאשתי, 'אנחנו רגע קופצים לאירופה הקלאסית וחוזרים', אבל אז היא ראתה את הסדרה ונבהלה", הוא אומר. "הפעם אמרתי לה, 'תלמדי כלל, על המסך זה תמיד נראה יותר מלחיץ'. זה מפחיד במציאות, אבל אני לא מתגרה בגורל ואני לא עושה דברים מעל הפופיק, גם במחיר של לפספס משהו עיתונאי. את הראיון עם אנשי דאעש בסדרה הקודמת עשינו על הגג, כי אם נוצר מצב שהם תוקפים אנחנו מייד זורקים אותם. פה זה פחות אלים, כולם מעונבים וקולים".

מה הלאה?

"שאלה גדולה, כי אני לא יכול להתחזות יותר. קיבלתי אזהרה מגורמי מודיעין לא לעשות דברים מהסוג הזה, כי כבר מזהים אותי, ואני כבר מתגעגע לעשייה מהסוג הזה". 

"אפילו היא אומרת שאני נראה פי כמה יותר טוב עם זקן". עם רעייתו מיטל

מה חשבת על התקרית של הצעירה הפלשתינית עהד תמימי, שסטרה לחייל?

"הילדה הזאת נתנה סטירה לחייל כי היא ידעה שהוא לא יעשה לה כלום, והיה אפשר להעמיד אותה במקום. אנחנו אפשרנו את זה, כי היום האינסטינקט של חיילים הוא לא להילחם אלא להכיל. היום יש טשטוש כי הכל מצולם ובאווירת פוסט־מודרניזם. אם החייל היה בטוח במקום שלו ובתפקיד שהוא עושה, הוא היה אוזק אותה בשנייה ועוצר אותה". 

למרות כל המצלמות וכל מה שעשוי להתפתח בעקבות זה?

"אם אני עכשיו עובר באדום ועוצר אותי שוטר בתל אביב ואני נותן לו סטירה, מה הוא עושה לי? עוצר אותי ולוקח אותי לתחנה. אז למה בשטחים זה אסור? אנחנו מחפפים ועושים להם הנחה על איך שזה ייראה. האווירה שלנו היא אווירה מתנצלת ומשתבללת, וזה מאוד קשה לי. כי בסופו של דבר, כאחד שהבין שהוא יהודי שנטוע פה 4,000 שנה, אני לא צריך להתבייש במי שאני. זה לא היה עובר בשום מקום בעולם. תיתן סטירה לשוטר בניו יורק, ונראה מה יקרה לך". 

יש מצב שתלך לפוליטיקה? 

"כרגע לא, ואני גם לא שוקל את זה וזה לא בתוכניות שלי". 

אז מה תעשה ברגע שתתחיל להשתעמם שוב?

"אני אשאל את עצמי מה כן עושה לי את זה, ואני בטח אבדוק את עצמי. אני אוהב את האקשן בחדשות, אבל אני עם חמישה ילדים קטנים, אז יש גם הרבה אקשן בבית".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו