פרסומי הסרק על בנייה, קידום בנייה, שיווקים ופרסום מכרזים ב"התנחלויות" הם דפוס מוכר מהשנים האחרונות. זו אינה הפעם הראשונה שאנו עדים לתופעה. היא נועדה, בעיקר, לנער מעל צווארו של בנימין נתניהו את לחצי הימין והמתנחלים. נתניהו "ייבש" אותם לאורך שמונה שנות אובאמה העוין, ועכשיו הוא "מייבש" אותם בתקופת טראמפ הידיד. לא ברור מדוע. האם מדובר ב"תשלום" מראש או בדיעבד להצהרת ירושלים של טראמפ? אם זו הסיבה, ובהתחשב בכך שגם בירושלים לא הותר רסן ההקפאה לחלוטין, שכרנו יוצא בהפסדנו. הצר אינו שווה בנזק המלך.
הבדיקה הפעם (של אפרת פורשר) מצערת באופן מיוחד, מכיוון שהודעות הסרק על בניית כ־3,000 יח"ד, שלא שווקו על ידי המדינה עד היום, נוגעות לאזורי הקונצנזוס הכי מובהקים ("הגושים"). שם הרי גם יאיר לפיד ואבי גבאי היו מאשרים בנייה, אבל נתניהו אינו מצליח, או שאינו רוצה דיו להצליח, לבנות במקומות הסמוכים לקו הירוק כבית אריה, אלפי מנשה וקרני שומרון או באזור "ירושלים רבתי" במקומות כמו מעלה אדומים ופסגת זאב.
אם וכאשר יאשר נתניהו את פרסום שיווקי הסרק הללו, ויהפוך אותם לממשיים - ישראל צפויה "לשלם" עליהם בדעת הקהל העולמית בפעם השלישית! ולספוג שוב מקלחת צוננין ומטר גינויים. תחילה פורסם על הבנייה הזאת בינואר 2017, ישראל "חטפה", אך לא פרסמה מכרזים. אחר כך פורסם על אותה בנייה במארס 2017. ישראל שוב "חטפה", אך שוב לא פרסמה מכרזים. עכשיו, כשבפתח "הפעימה הרביעית" של 2017 (שנדחתה בחודש), צריך לקוות שלא נהיה עדים למיחזור עקר נוסף של אותה "בנייה", ושמעבר לה ייבנו גם 1,500 הדירות שאמורות להיות מאושרות באותה "פעימה רביעית".
השטח זועק לבנייה אמיתית. הדור השני, ועכשיו כבר השלישי, של בני ובנות יש"ע עוזב את היישובים מכיוון שאין בהם מקומות מגורים. יישוב מוקפא הוא יישוב בנסיגה - ואת המגמה הזאת נתניהו הרי הבטיח לשנות. לצורך כך הוא אף הגיע להסכמות עם ארה"ב על אופי והיקפי הבנייה ביישובי יהודה ושומרון, אך פעם אחר פעם מסתבר שאפילו אלה אינן ממומשות.
אם יתברר ש"ההסכמות" ו"ההגבלות" שישראל קיבלה על עצמה מול ארה"ב אינן מתממשות, צריך יהיה להשתחרר מהן. דומה כי מעולם לא נדרשה ישראל לתיאום כה הדוק עם ארה"ב בעניין ההתנחלויות, וכי מעולם לא התחשב ממשל ישראל באופן כה מופלג בממשל אמריקני בסוגיה זו. אבל כשגם תיאום ברמה כזאת - לא פעם רמת מיקרו - אינו מאפשר בנייה, אולי אין בו טעם.