הצד האפל שלי

שמונה חודשים אחרי שהזוגיות הפוטוגנית של המאה ה־21 הגיעה לסופה, בראד פיט שבר שתיקה. בראיון שפורסם בשבוע שעבר במגזין "GQ", פתח הכוכב את ליבו, דיבר על השדים שרדפו אותו עשורים רבים, ואמר: "עבורי התקופה האחרונה היתה לבחון את החולשות והכישלונות שלי ולקחת אחריות על הצד שלי. אני שמוק כשמדובר בצורך הזה לצדק", סיפר פיט למגזין. "לא יודע מאיפה זה מגיע, החיפוש החלול אחר צדק שייתן יתרון קלוש. אני יכול להתעקש על צדקתי במשך ימים ושנים, וזה לא עושה לי טוב בכלום. זה רעיון טיפשי שהעולם הוגן. וזה מגיע מבחור ש'זכה בלוטו', ואני לגמרי מודע לכך. 

"זכיתי בלוטו ועדיין ביזבזתי את זמני על מרדפים חלולים כאלה. ואז אתה יושב ומתבוסס ברגשות נוראיים, משתוקק להבין אותם ולשים אותם במקום, ולבסוף אתה מגלה: אני בעצם אותם דברים שאני לא אוהב. הם חלק ממני, ואני לא יכול להתכחש לזה. עלי להתמודד איתם ולטפל בזה. כי כשאתה בהכחשה, אתה מתכחש לעצמך. הטעויות הללו הן אני".

*   *   *

סיפור אהבתם של פיט וג'ולי עלה בספטמבר האחרון בלהבות, בדיוק כפי שהיה אי שם ב־2005, כשהכירו על סט הצילומים של "מר וגברת סמית'". אז הוא זנח לטובתה את אשתו הראשונה, ג'ניפר אניסטון, שבעצמה עדיין מככבת בצהובונים על תקן המאמי הלאומית והקורבן התמידי.

ג'ולי (41) הגישה בבית המשפט בקליפורניה בקשה לגט, בטענה כי בין השניים התגלעו "חילוקי דעות שאינם ניתנים לגישור", ועורכי דינה מסרו הודעה קצרה, שהיא קיבלה את ההחלטה "למען בריאות המשפחה". מאותו רגע החלה התקשורת לעסוק באובססיביות ברקע לפרידה. השמועה הראשונית היתה על רומן שפיט ניהל לכאורה עם הכוכבת הצרפתייה מריון קוטיאר, שעימה צילם לפני שנה את הסרט "בני ברית", שקידומו לווה בחשדות עסיסיים שהוכחשו.

הסנסציה רק גדלה כשהחלו הדיווחים על מזגו החם של פיט ויחסיו הטעונים עם ששת הילדים המשותפים שלו ושל ג'ולי - המאומצים מדוקס הקמבודי (15), פקס הווייטנאמי (13) וזהרה האתיופית (12); והביולוגיים - הבת שיילו (11) והתאומים ויוויאן ונוקס (8). על מדוקס דווח שפיט התייחס אליו באלימות. חוקרי ה־FBI נכנסו לתמונה, ופיט נפגש עם מדוקס בליווי פסיכולוג. רק לאחר שהחקירה הושלמה ללא ממצאים, דוּוח בנובמבר שהזוג כבר הגיע לפשרה זמנית בנושא חזקת הילדים.

לדברי פיט, הנושא קרוב להיפתר, והדיונים בין עורכי הדין מתקיימים בחדרי חדרים, כדי למנוע מופע ראווה בבית משפט. "אני כבר יכול לראות איזה ספקטקל זה יהיה אם נגיע לשם, כל כך הרבה איבה ומרירות של שנים על מנת להשמיד זה את זו. בבית המשפט הכל יהיה סביב רומנים ודברים שלא באמת משנים דבר. זה נוראי. יש את הקלישאה של 'אם אתה אוהב מישהו, שחרר אותו', ואני יודע מה זה אומר מתוך רגש".

הראיון עם "GQ" נערך בביתו של פיט בגבעות הוליווד, אולי פחות מרשים מהבתים בניו אורלינס או בצרפת, אבל זה "הבית שבו גדלו ילדיי", כפי שהסביר למראיין מייקל פטרנטי. השבוע, אגב, נודע כי ג'ולי רכשה אחוזה מפוארת בעלות של 25 מיליון דולר ובמרחק שלושה קילומטרים בלבד מביתו של פיט. הילדים לא בסביבה, ולאורך הראיון הורגשה בדידותו של פיט, שאותה הפר רק כלב הבולדוג ז'אק. 

לדברי פיט, בהתחלה היה לו "עצוב מדי" לגור בבית, ולכן התגורר בבונגלו קטן בבית של חבר בסנטה מוניקה, וישן בבית רק לפעמים. לדבריו, הוא עבד באזור המערבי של העיר וישן על רצפת ביתו של חבר במשך חודש וחצי, עד שבוקר אחד בשעה 5:30, ואן שעקב אחריו הגיע למקום, והאנשים אף חדרו למחשב של החבר.

"אז התחלתי לחוש פרנויה לשהות שם, והחלטתי סופית לחזור לבית כאן. זה בית שתמיד היה כאוטי ומטורף, רעשים ודפיקות מכל עבר. ואז מגיעים ימים כמו היום, מאוד שקט כאן". לדבריו, חברו דיוויד פינצ'ר (שביים אותו בשניים מהסרטים הזכורים ביותר בקריירה - "שבעה חטאים" ו"מועדון קרב") מתגורר בסביבה, "ותמיד תהיה לו דלת פתוחה בשבילי".

לאחרונה הוא החל לפסל. "אני יוצר דברים, זה משהו שרציתי לעשות עשר שנים. אני עובד עם חימר, טיח, ברזל, עץ. מנסה ללמוד את החומרים, ודי מפתיע את עצמי. אבל זה מקצוע מאוד בודד. יש עבודת כפיים, שזה דבר טוב עבורי כעת, לסחוב חימר ולחטוב עצים ולנקות אחרי עצמך".

*   *   *

בשנים האחרונות קשה למצוא סרטים גדולים וזכורים ברזומה שלו. מנגד, מאחורי הקלעים הוא עושה חיל. חברת ההפקות הפרטית שבה הוא שותף, Plan B, חתומה על שני סרטים זוכי אוסקר - "12 שנים של עבדות" מ־2013 (שבו הופיע בתפקיד משנה) ו"אור ירח", שזכה בטקס האחרון.

פיט זכה בפרס רק פעם אחת, על "12 שנים של עבדות" (בהתאם לחוקי האקדמיה הוא לא נכלל כאחד המפיקים הראשיים של "אור ירח"), אבל היה מועמד גם על "12 קופים", "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" ו"מאניבול" (הן כשחקן והן כמפיק). כמפיק היה מועמד על "עץ החיים" ו"מכונת הכסף".

כתבת "מיה קולפה" ("אני אשם") שלו נועדה לרכך את המכה התדמיתית שספג. לא במקרה, היא מתפרסמת לקראת סרטו החדש, "מכונת מלחמה", שיעלה בסוף החודש בענקית הסטרימינג נטפליקס. מדובר בדרמת מלחמה סאטירית, שבה הוא מגלם גנרל שמגיע לאפגניסטן כדי לסיים את המלחמה במקום. הדמות נכתבה בהשראת גנרל סטנלי מק'קריסטל, שעמד בראש כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי של ארה"ב לאפגניסטן והיה אחראי לחיסולים של בכירי אל־קאעידה.

הגם שלא מדובר בסרט שיוצא בבתי הקולנוע ותלוי ברווחים בקופות, פיט צריך לרכוש מחדש את אמון הקהל, והאישומים על אלימות בבית בוודאי לא עוזרים - בוודאי לא כשהפרודה היא אמא תרזה מודרנית, שמאזנת את מעמד הזוהר בעשייה הומניטרית ובפעילויות צדקה למען מדינות העולם השלישי.

הכתבה ב"GQ" היא צעד אסטרטגי מובהק. "מבחינת הצוות שמקיף את בראד פיט, יש נחיצות ברורה לצאת בכתבה הזאת, כדי להניע קדימה פרויקטים עתידיים שלו", מסביר לנו האסטרטג התדמיתי הוותיק מארק בורקובסקי, שהעניק בעבר שירותי יח"צ למייקל ג'קסון, לקליף ריצ'רדס ואפילו למיכאיל גורבצ'וב. "היו יותר מדי סימני שאלה סביבו, ומה באמת קרה סביב הפרידה".

בורקובסקי משוכנע כי "לפיט ולאנשיו היתה שליטה מלאה על איך הכתבה תצא, איך הוא ייצא. לכן גם נבחר מגזין לייף־סטייל, שם היתה עבורו פלטפורמה להיחשף על תקן האב העצוב, שיידע מעתה להעמיד את משפחתו בראש סדר העדיפויות. הוא לא הפנה אצבע מאשימה לעבר אף אחד פרט לעצמו".

ואכן, כמי שמכה על חטא, פיט מצטייר בכתבה כאדם חבול ומלא צלקות פנימיות ותובנות לגבי מה שעבר, והכל במסגרת השינוי שהוא עובר. "אני אישית מאוד מפגר בכל הקשור לבחינת רגשותיי, אני הרבה יותר טוב בלהחביא", הוא אומר. "גדלתי עם אבא שידע הכי טוב מכולם, מנטליות של איש צבא אימתני, במקום שאכיר מי הוא היה כאדם, ומה היו הספקות והמאבקים שהוא עבר. וכל זה התפוצץ לי עכשיו בפנים עם הגירושים. אני צריך לתת עוד מעצמי ולהראות להם. לא הצטיינתי בכך עד כה".

*   *   *

הראיון המדובר מלוּוה בסידרת שערים שונים של פיט שצולמו בפארקים לאומיים ברחבי ארה"ב, לוקיישנים שהוא בחר. בין היתר, הוא עומד על ראשו או מתגלגל בחול, ונראה הכי פחות שרמנטי ובעל פאסון. עם עיני עגל מודגשות, לעיתים ספק דומעות כמו של חיה פצועה שרק מתחננת לחסד ולרחמים, פיט נראה רזה ומהורהר. התמונות זכו להרבה פרודיות בטוויטר ובבלוגים שונים.

"אני זוכר כמה מקומות לאורך הדרך שלחלוטין נמאסתי על עצמי", אומר פיט. "כעת זה אחד גדול כזה. אני לא זוכר יום מאז שסיימתי קולג' שבו לא שתיתי או עישנתי ג'וינט או משהו כזה. כל דבר. ואתה קולט שבהרבה פעמים אלו סיגריות, כמו מוצצים, ואתה פשוט בורח מהרגשות. הפסקתי עם הכל, למעט אלכוהול, ברגע שהקמתי משפחה. אבל בשנה שעברה היו דברים שלא התמודדתי איתם, והתחלתי לשתות יותר מדי. זה פשוט הפך לבעיה. אני מאוד נהנה לשתות יין, יש לנו יקב בבעלותנו, אבל אני לא יודע מתי לעצור. אם לומר את האמת, הייתי מסוגל לשתות וודקה יותר מרוסי, שהיה כבר נופל מתחת לשולחן. הייתי מקצועי, הייתי טוב בזה. אבל אני לא רוצה לחיות כך עוד.

"עברה חצי שנה מאז שהפסקתי. זה מתוק מהול במר, אבל חזרה לי התחושה בקצות האצבעות. אני חושב שזה חלק מהאתגר של להיות אנושי. או שאתה מתכחש לזה כל חייך, או שאתה פשוט עובר אבולוציה. אני שותה מיץ אוכמניות וסודה, ודרכי השתן שלי הן הנקיות ביותר בכל אל.איי, בהתחייבות!

"אבל המסקנה הנוראית היא שאני באמת לא יודע לעצור וממשיך עד ההתרסקות. כל דבר אני הופך להרה אסון. אני לא יכול שלא לדהור עד מעבר לצוק. כך בכל דבר, עד שאני מותש, ורק אז נסוג. כל החולשות שלי נולדו מתוך ההיבריס האישי שלי.

"אני מפורסם בכך שאני דורך בחרא, ועבורי זה מרגיש אפי. לעיתים קרובות אני מגיע עם כף רגל מלוכלכת תקועה בפי, תמיד אומר את הדבר הלא נכון, תמיד במקום ובזמן הלא נכונים, באיידהו הפרטית שלי. אני מנסה להשתפר. אני באמת מנסה להשתפר".

לדברי בורקובסקי, "אין לדעת עד כמה הסיפורים על השימוש באלכוהול מוגזמים, כדי להוציא אותו פגיע וכדי לתת תשובה מדוע נהג כפי שנהג. זה מזכיר את ההתנהגות של כוכבים שנמצאים עמוק בארון, ומציגים מצג שווא משכנע על מערכות יחסים עם נשים. משום שהיו שמועות רבות, זה היה המקום לשים להן סוף באמצעות כתבה שזכתה להדים בכל העולם.

"הוא שפך את קרביו בראיון כמו קדוש מעונה מימי הביניים. לא די שהוא חשף בגילוי לב התמודדות של שנים עם אלכוהוליזם, אלא גם הוצג בתור אבא עצוב ושבור. אילו היה טקס הוליוודי למפגני חרטה מצטיינים, פיט היה גורף את כל הפרסים".

זה מהלך אסטרטגי מקובל בהוליווד?

"במאה ה־21 אנחנו חיים בתעשייה שבה כל צעד קטן מחושב ונשקל, כדי להבין איך הוא ישפיע על האמן, הלקוח. בראד פיט הוא מותג. זו כבר ממש לא רק השאלה כמה כסף הסרטים שלו מכניסים בקופות, אלא איך הוא נתפס, מה הוא עושה. תעשיית הבידור פועלת רק על סמך אותם אלגוריתמים שבונים קריירות של שחקנים או כוכבי פופ. 

"לקיחת האשמה על חורבן התא המשפחתי, בטח כשלב מכריע ביישוב הסכם הגירושים, היא חלק מהמשחק ההוליוודי: תכיר בחטאיך, תתנצל ותמתין לשוב לפיסגה. זה בדיוק המהלך הנחוץ כדי להחזיר את הקריירה שלו למסלול, כי ככל שאתה מתעלם מאמצעי התקשורת, כך הם סוגרים עליך. מל גיבסון, למשל, נוּדה מהוליווד במשך שנים אחרי התקרית שלו רוויית האלכוהול והאמירות הגזעניות. לקח לו עשור כדי לחזור שם לקונצנזוס עם הסרט שלו 'הסרבן'.

"אצל פיט המצב שונה, הוא בטח לא יכול להרשות לעצמו לחכות הרבה זמן. ההכאה העצמית הפומבית נועדה לבלום את השמועות. הוא מודה שהתמכרות לאלכוהול היא אורח חיים שאפיין אותו מאז ומתמיד, ואלה לא הימים המתירניים של גברתני עבר בהוליווד, שהתהדרו בכך שהם שותים. היום גם הקהל יודע לזהות סיפור לא אמיתי. עד כמה שהראיון הפתוח של פיט יכול לגרום לקורא להתכווץ במקומו מהחשיפה הכנה מדי לעיתים, הוא לקח את זה צעד אחד קדימה אל הכנות המוחלטת, ועל זה מגיע לו קרדיט".

הכתבה תעזור לו לשקם את מעמדו?

"אין לי ספק. מרגע זה כל העיניים יהיו על הסרטים שלו. אין סיבה לדאוג למותג בראד פיט".

אתה חושב שתבוא תגובה מצד אנג'לינה?

"במקרה מהסוג הזה אין צורך במענה ברשתות החברתיות, חכם יותר לצפות מהצד בתגובות שהכתבה שלו תקבל. אחרי מפגן הכנות שלו, היא יכולה לקבל ביקורת שלילית על שלא עמדה לצידו. היא תדגיש מן הסתם שהמשפחה מעל הכל, אבל הכל תלוי היכן יהיה הנרטיב באותו רגע. אנג'לינה ידעה מראש על הכתבה. מכורח עיסוקיה והעמותות שבהן היא חברה, היא מוקפת יועצים רבים, ברמה של פוליטיקאי בוושינגטון".

*   *   *

וויליאם בראדלי פיט נולד בדצמבר 1963 באוקלהומה לוויליאם אלווין פיט, בעל חברה למשאיות, וג'יין, יועצת בבית ספר, וגדל במיזורי עם אחיו דאג (50) וג'ולי (48) בחינוך נוצרי־אוונגליסטי. הוא שר במקהלת הכנסייה המקומית, אך הודה כי לא הצליח להתחבר למושג אלוהים וכי לא מצא תשובות בנצרות. המפלט שלו היה בבית הקולנוע.

חלום המשחק הביא אותו ללוס אנג'לס באמצע שנות השמונים, שם עבד בעבודות מזדמנות. אחת מהן היתה נהג לימוזינה בחברת חשפנות: פיט היה אחראי לניוד הבחורות, לאיסוף הבגדים שהן הותירו מאחור, וכמובן, לגביית התשלום מהלקוחות. דרך אחת הבנות פגש מורה משחק פרטי בשם רוי לונדון, וזה עזר לו לפתח טכניקה שהובילה אותו לתפקיד אורח בסדרות טלוויזיה כמו "להתבגר ולהתגבר", "מלך הכיתה" ו"30 ומשהו". 

הפריצה הגדולה שלו היתה בתפקיד הטרמפיסט הנוכל בסרט "תלמה ולואיז" מ־1991, שעליו קיבל 6,000 דולר. בשנים שאחרי הוא הפך לאחד הכוכבים הנחשקים בעולם וכיכב, בין השאר, בסרטים "נהר זורם ביניהם", "ראיון עם הערפד" ו"שבע שנים בטיבט".

לשיאו הכלכלי הגיע עם הראשון משלושת סרטי "אושן" (לצד חברו הטוב ג'ורג' קלוני), שעליו הרוויח במצטבר 30 מיליון דולר. הונו הכולל מוערך כיום ברבע מיליארד דולר, לעומת 160 מיליון דולר של ג'ולי - אבל זה לפני הסכם הגירושים.

בסוף שנות התשעים, כשפיט היה בשיא הפופולריות שלו, שידכו סוכניו בינו לבין מיוצגת אחרת שלהם, ג'ניפר אניסטון, שהיתה אז בשיאה עם הסיטקום "חברים". הם נישאו בשנת 2000 בחתונה ראוותנית במאליבו שעלתה מיליון דולר, אבל התגרשו כעבור חמש שנים, אחרי שפיט התאהב בג'ולי. בצהובונים נטען שפיט רצה ילדים, בעוד שאניסטון העדיפה לנסות למנף את הקריירה הקולנועית שלה אחרי "חברים".

ג'ולי, לעומת זאת, רצתה גם היא להקים משפחה, וזה היה עוד אחד מהדברים שתרמו לחיבור ביניהם. היא נודעה עד אז כבחורה פרועה, והחיבור לפיט ייצב אותה. היא אף נתנה לו קרדיט בשיקום יחסיה הרעועים עם אביה, השחקן ג'ון וויט. 

"תמיד תיארתי לעצמי שאם אקים משפחה, היא תהיה גדולה", סיפר פיט ב־2012 למגזין "אסקווייר". "רציתי בלאגן בבית, הרבה רעש, צחוקים, צעקות או בכי - אני אוהב את זה. קשה לי כשהילדים אינם. זה אולי נחמד לשהות לילה במלון, כי אז יש זמן לקרוא עיתון או משהו, אבל למחרת אני מוצא עצמי מתגעגע לקקופוניה. פעם נכנסתי הביתה ואנג'י עמדה מולי, ואז בתנו זהרה באה ואמרה: 'אבא, אתה לא הולך להתנשק עם אמא שוב, נכון?'. זה בדיוק ככה".

פיט תמך בג'ולי כשחשפה את ניתוח כריתת השדיים המניעתי שעברה, כמי שנושאת את הגן המגביר את הסיכון ללקות בסרטן השד. בהשראתה הוא גם הגביר את פעילות הצדקה שלו. בין שאר היוזמות החברתיות, שלהן הוא מסייע, נמצאת עמותת Make It Right, שבנתה 100 בתים אקולוגיים, החוסכים באנרגיה, בשכונות העיר ניו אורלינס, שנהרסו בהוריקן קתרינה. 

*   *   *

בראיון הנוכחי אין זכר לפעילויות הצדקה של פיט, כדי להראות שהוא לא סוטה מהדרך של ההחלמה, ההארה והנשיאה באחריות. אין גם התייחסויות לבנות זוג אחרות שהיו לו מאז הפרידה. בצהובונים נטען לאחרונה שהוא במערכת יחסים עם השחקנית הבריטית סיינה מילר ("צלף אמריקאי", "אלפי"). 

"אני לא מאמין שהדיווחים לגבי סיינה נכונים", אומר כתב הרכילות רוב שאטר, בעלי אתר Naughty Gossip ובעבר איש יחסי הציבור של קמרון דיאז, פריס הילטון וג'ניפר לופז (בזמן הפרידה מבן אפלק). "בראד היה בין מפיקי הסרט 'העיר האבודה Z' בכיכובה, והיה נוח לפפראצי לצלם אותם יחד ולהצמיד כותרת של זוגיות מלבלבת. אם הוא היה בזוגיות איתה, הוא לא היה מתראיין ככה, כי הקו של הכתבה הוא שאין לו שום דבר להסתיר. כשהפרידה פורסמה הופתעתי, כי תמיד היה מסתורין שאפף אותו ואת אנג'לינה, ולכן כולם רצו לדעת מה השתבש. בכתבה מתמקדים בשאלה איפה הוא נמצא כיום, ולא בפרטים של העימותים או מה היתה הסיטואציה ששברה את גב הגמל. 

"לא בכדי הם בחרו את 'GQ', שנחשב איכותי אבל ידידותי וקליל, על פני מגזינים רציניים יותר כמו 'רולינג סטון' או 'ואניטי פייר', שהיו נכנסים לעומק, דורשים להביא תגובה של אנג'לינה ומביאים למצב שבו בראד לא יהיה בשליטה. הוא כבר חטף בתקשורת כשפורסמו טענות שהוא אב נוקשה ואולי מכה, שהוא שותה ליד הילדים, התקפי זעם, וכל זה.

"הדבר הכי חשוב עבורו כרגע היה להיות בשליטה איך הוא ייצא, ולעשות את זה במקום בטוח. הוא בחר את התֶמה האמנותית של סשן הצילומים, שנערך כבר לפני חודשיים. אני מניח שאנשיו גם ראו את הכתבה לפני שהיא ירדה לדפוס, הכל כדי שהקליינט שלהם ייצא בדיוק באופן שהם צריכים. אנג'י העניקה בפברואר ראיון טלוויזיוני ל־BBC כדי לקדם סרט תיעודי שביימה, והתייחסה במילים בודדות לגירושים. היא אמרה שזו לא תקופה קלה, ושהיא מקווה שהמשפחה תצא מחוזקת. אנשיה התנו את הראיון בכך שלא יהיו שאלות על בראד. אבל אני בטוח שהיא עוד תתראיין לעיתון רציני ומכובד, כמו 'ניו יורק טיימס', או אצל מישהי רצינית כמו כריסטיאן אמנפור מ־CNN. היא רואה בעצמה הרבה יותר שליחת ציבור מסלבריטאית".