בתחילת שנת הלימודים נכנסה לכיתות ו' בבית ספר ממלכתי במרכז הארץ אישה שהוצגה על ידי מחנכות הכיתה כ"נציגה ממשרד החינוך". האישה, שלא ציינה את שמה בפני התלמידים, חילקה להם שאלון לגבי ידע כללי ועמדות בנושאי דת, כשהתשובות נעות על סולם בין 1 ל־6. בין השאלות: "האם אתה יודע להגיד פיוטים?", "מה יש בתוך המזוזה?", "אם היתה לי אפשרות להיוולד מחדש, הייתי רוצה להיוולד יהודי?", "להיות יהודי זה לבקר בקברי צדיקים?" ו"להיות יהודי זה לשמוע בקולם של רבנים?"
"הנציגה ציינה שמדובר בשאלון אנונימי, ונכתב עליו במפורש שאין חובה לענות עליו", אומרת אפרת שלח ישורון (51), אם לשלושה, המתגוררת בישוב. "אבל מי שבחר לענות היה צריך לציין את שם בית הספר והכיתה, המגדר, שלוש הספרות האחרונות של הטלפון של התלמיד ושתי אותיות ראשונות של שם הסבתא, אמה של האם.
"בתי הסתכלה על השאלון וראתה שהוא כלל לא אנונימי, ושהשאלות בו הן בעלות אופי דתי מובהק. לא ניתנה לתלמידים האפשרות לענות 'הנושא הזה לא רלוונטי לחיי' או 'אין לי דעה'.
"הבת שלי החליטה שהיא לא עונה על השאלון, ואותה נציגה ממשרד החינוך לקחה אותה לשיחה מחוץ לכיתה. כשחזרה הביתה, היא היתה בסערת רגשות מכל מה שקרה וסיפרה שהאישה ממשרד החינוך לחצה עליה לענות על השאלון ואמרה לה שילדים אחרים לא עושים בעיות. אבל בתי התעקשה וסירבה לענות.
"הנציגה הניחה לה. אחר כך, כשהיא עברה על השאלונים בכיתה וראתה שהיו כאלה שענו תשובות 'לא נכונות', היא אמרה: 'לא יכול להיות שאתם לא יודעים את התשובה'.
"בבירור שעשיתי התברר שהנציגה חילקה את השאלון בשתי כיתות ו' ובאחת משתי כיתות ה', כי בשנייה היה באותו זמן מבחן".
למחרת התייצבה אחת האימהות במשרד המנהלת, והורים של תלמידים נוספים התקשרו אליה, כדי להבין מה בדיוק קרה ומהו אותו שאלון מסתורי. "מנהלת בית הספר ענתה בהגינות, אמרה שלא ידעה על נוסח השאלות, וכדי להבין ולהסביר מה קרה כינסה ישיבה דחופה בתוך שלושה ימים", מספרת אפרת.
בישיבה נכחו מחנכות כיתה ו', נציגי הורי התלמידים מהכיתות שבהן הועבר הסקר ונציגי קרן תל"י (תגבור לימודי יהדות) - מנכ"ל הארגון איתן שיקלי, מחברת השאלון ד"ר חגית הכהן וולף והנציגה שנכחה בכיתה. "נדהמנו לגלות שהנציגה, שאמרה לילדים שהיא נציגת משרד החינוך, היא בעצם נציגת קרן תל"י, שעובדת בהדרכת מורי בית הספר".
תל"י הוא ארגון הפועל בסיוע תקציבי של משרד החינוך, ומטרתו, כפי שהיא מפורטת באתר האינטרנט שלו, היא "לפתח, לקדם ולהעשיר את החינוך היהודי־ציוני במערכת החינוך הממלכתית בישראל ברוח פתוחה, סובלנית ופלורליסטית". הארגון מוסמך על ידי משרד החינוך ונבחר על ידי בית הספר להעביר למורים את חומר הלימוד במסגרת התוכנית החדשה של משרד החינוך, שמופעלת מאז שנת 2014 - "התוכנית להתחדשות יהודית־ישראלית".
באותה ישיבה בבית הספר במרכז הטיחו ההורים האשמות בהנהלה, וההנהלה הטיחה האשמות באנשי תל"י. אפרת: "מנהלת בית הספר סיפרה שהנציגה התקשרה אליה בלילה שלפני הביקור בכיתות, האיצה בה להעביר את השאלונים כבר למחרת ואמרה לה שהשאלונים עברו את אישור המדען הראשי במשרד החינוך. כל זה יצר אצל המנהלת רושם שמדובר במשהו חשוב, שלא מצריך בדיקה נוספת.
"אנשי תל"י התחילו לשאול, 'למה אתם חושבים שזה שאלון דתי?', ואמרו שאין איסוף מידע. הם סיפרו ששאלון כזה מתוכנן לעבור בעוד 200 בתי ספר יסודיים ברחבי הארץ. בסופו של דבר, קיבלנו את השאלונים בחזרה ונדרשנו להשמיד אותם.
"בדקתי מול המדען הראשי במשרד החינוך, והתברר שאכן ניתן אישור להעברת השאלונים, אבל בתנאים מסוימים: אנונימיות מוחלטת, מתן אפשרות לסרב להשיב ונוכחות של נציג עורך המחקר בכיתה. לא היתה הקפדה על עמידה בתנאים האלה. התחושה הכללית שלנו היתה שקרן תל"י עשו מחטף כדי להשיג מידע, שאין לנו מושג לאן הוא הולך, את מי הוא משרת וכיצד הוא מאובטח. כל זה בלי שאנחנו, ההורים, נתנו לכך אישור. יש כאן פרקטיקה של לחץ ומצג שווא כלפי הילדים.
"בעקבות האירוע של השאלונים, חלק מהילדים שאלו את ההורים אם עכשיו אסור להם לדבר עם אנשים ממשרד החינוך בלי לקבל אישור של ההורים. זה משבר אמון שאין לו מקום בבית ספר, בוודאי לא בבית ספר קהילתי, שאמון על הגישה האישית, הפתיחות והאווירה הטובה, כמו בית הספר שלנו.
"מנכ"ל הקרן אמר לנו במהלך השיחה שהם נכנסים רק לבתי הספר שבהם הם רצויים. זו אמירה חשובה למי שעוד לא חווה את השאלון הפולשני הזה. אם אתם, כהורים, לא מעוניינים ששאלון כזה יעבור בבית הספר של ילדיכם - דאגו ליידע את ההנהלה, וגם תגידו לילדים שהם יכולים לסרב".
במשרד החינוך מדגישים כי "המחקר לא נעשה על ידי המשרד, ולא היה למשרד שום קשר אליו".
• • •
עוד בשנת 2014 שולב במערכת השעות הפורמלית המקצוע "תרבות ישראל ומורשתו". זו היתה שעתם היפה של מיזמים משותפים של משרד החינוך עם גופים חיצוניים בעלי אידיאולוגיות דתיות וחינוכיות שונות, שמלמדים בבתי הספר תכנים יהודיים בשעות העשרה, במימון ובפיקוח משרד החינוך, וכן עם ארגונים כמו חב"ד וישיבות הסדר, שנכנסים לבתי הספר בתיאום עם המנהלים ומעבירים תכנים דתיים.
באתר משרד החינוך ניתן למצוא היום מאגר אינטרנטי לתוכניות לימוד, שחושף את היקף הפעילות של עמותות תורניות בבתי ספר שונים ברחבי הארץ. באמצעות המאגר ניתן לגלות את היקף ההשקעה של המשרד בפעילויות לחיזוק הזהות היהודית במערכת החינוך, המועברות על ידי גופים פרטיים.
במאגר 1,556 תוכניות לימוד פעילות, בשני מסלולים - הירוק, שכולל 547 תוכניות שיש להן נציג מלווה במשרד, והכחול - שבו 1,009 תוכניות שמופעלות ללא ליווי של נציג המשרד. מתוך 547 התוכניות במסלול הירוק, כ־50 מופעלות בליווי האגף לתרבות תורנית ו־16 על ידי מינהל החינוך הדתי.
במשרד החינוך מדגישים כי המאגר מבוסס אך ורק על חוות דעת של מנהלים, מפקחים ומדריכים, ואין בו הבחנה בין סוגי הארגונים ומידת הדתיות שלהם. לדברי גורמים במשרד, התקצוב לתוכניות מוענק על פי היקפי הפעילות בפועל - כלומר, לפי הביקוש בשטח.
ברשימת הגופים שמעבירים את התוכניות מככבים מדרשת להב, קרן תל"י, תנועת "אל־עמי", שעוסקת בחינוך לאמונה והפצת היהדות לציבור הרחב, וארגון "זהות", המייצג 40 עמותות שפועלות בפיקוח האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.
הגופים מציעים סוגים שונים של פעילויות, שהמכנה המשותף שלהן הוא הכרה או חיזוק של הזהות היהודית וחיזוק הקשר של התלמידים למורשת ישראל. בתפריט, בין היתר, פעילויות הכנה לקראת טקס קבלת ספר התורה בכיתה ב', הכנה לבת מצווה ולבר מצווה, כולל תרגול של הנחת תפילין, ופעילויות בנושא חגי ישראל. הפעילויות מועברות לא פעם על ידי בנות שירות לאומי וממומנות על ידי משרד החינוך ועל ידי הרשות המקומית שבה הן מופעלות.
"הרבה פעמים אנחנו שומעים בשיעורים שבזכות האמונה של אנשים באלוהים ושמירת השבת, העם היהודי ניצל", אומרת א' (13 וחצי), תלמידת חטיבת ביניים מהרצליה. "היו פעמים שניסיתי להשמיע דעה שמנוגדת לזה, והמורה השתיקה אותי. כשניסיתי לדבר איתה, היא סירבה. היו עוד ילדים שחשבו כמוני, אבל באיזשהו שלב הם הבינו שזה חסר טעם ופשוט התביישו לדבר".
בתחילת השנה ערכו בחטיבת הביניים שבה לומדת א' קבלת שבת בית־ספרית, במסגרת "פרויקט השבת הבינלאומי", הקורא ליהודים מכל העולם לעשות קבלת שבת באותו יום. הפרויקט החל לפני שנתיים כיוזמה של הרב הראשי של דרום אפריקה.
"לפני חודשיים אמרו לנו שיש פרויקט עולמי של קבלת שבת, וביקשו שנגיע בחולצות לבנות", מספרת א'. "באותו יום באו לבית הספר נציגים של עמותה יהודית אמריקנית כדי לעשות קבלת שבת. זה היה על חשבון שיעור מדעים, ואחת המורות מצוות בית הספר, שהיא דתייה, הסבירה לנו שחשוב לשמור על השבת ולקיים מצוות.
"בטקס שהתקיים בחצר בית הספר המורה שלי נאמה. היא הסבירה שהיהודים בכל העולם לא מאוחדים בגלל שאינם שומרים שבת. היא גם אמרה שהעם היהודי שרד רק בגלל שלמד תורה. אחר כך נציגים של מדרשת להב (ארגון אורתודוקסי שמעביר את שיעורי היהדות בבית הספר מטעם משרד החינוך; י"מ) הזמינו שני נציגים של מועצת התלמידים להדליק נרות ולעשות קידוש.
"בסוף הטקס קיבלנו שירון לשבת, עם המון ברכות ושירים. נכתב בו שהשבת היא 'אפליקציה לשלווה'. אחר כך הזמינו בנות להדליק נרות שבת, אבל אני הלכתי משם.
"אני באה ממשפחה חילונית, ונתנו לנו תחושה שצורת המחשבה שלנו לא בסדר. כל הזמן השתיקו אותי והשתיקו ילדים אחרים, שניסו להסביר שבבית שלהם לא מקפידים על שמירת השבת".
בתוכן הענייניים של השירון שקיבלה א' נכתב: "אפליקציה לשלווה, נא להשתמש בסדר הבא: נרות שבת, ברכת הילדים, שלום עליכם, אשת חיל, קידוש, נטילת ידיים, חלות, ברכת המזון והבדלה".
בברכת הילדים מוסבר: "מנהג ותיק הוא לברך את הילדים בברכה מיוחדת, שראשיתה מבוססת על ברכת יעקב (אבינו) לבניו ונכדיו, והמשכה הוא הנוסח שהכהנים מברכים את עם ישראל. נוסח שכולל את כל הטוב שאפשר לאחל ולייחל".
אחר כך מופיעות הוראות לברכה: "האב מניח את ידיו על ראשו של כל אחד מילדיו ומברך אותם. יש בתים שגם האם מברכת את הילדים. זו הזדמנות נפלאה לחשוף ולגלות לילדים את אהבתו הגדולה של אלוהים".

מיכל שליו־רייכר. לבחור בין טיול לעלייה לתורה // צילום: אפרת אשל
א' מספרת שלפני שבועיים החליט המורה להיסטוריה בכיתתה לשנות את הנושא שהיה אמור להילמד. "סיימנו לא מזמן פרויקט על החברה הפיאודלית. ההמשך הוא על מסעות הצלב וימי הביניים, אבל הוא התחיל ללמד אותנו על ירושלים וקדושתה ליהודים, והסביר שזאת 'שנת ירושלים' של משרד החינוך.
"כבר בשיעור הראשון הוא חזר כמה פעמים על האמירה שבית המקדש השלישי צריך להיבנות כמה שיותר מהר, כדי שהמשיח יגיע. כשניסיתי להביע את דעתי, התחילו בכיתה צעקות. היו כאלה שהתנפלו עלי ואמרו לי, 'למה את מדברת ככה?' אלה שחשבו כמוני פשוט שתקו מפחד. רק אחרי שהילדים צעקו עלי המורה ביקש שיהיה שקט בכיתה".
• • •
לפני כשנתיים פתחה מיכל שליו־רייכר (43) מהרצליה ספר בשם "לומדים להצליח", שנלמד כחלק מתוכנית הלימודים בכיתה של בתה שירה, שהיתה אז בכיתה ג'. היא נדהמה למראה עיניה.
"לטקסט הזה קראו 'שמרה השבת על שומר השבת', והוא עסק ביהודי אחד בשם סולימאן, שברח מאויבים ערבים עלומים. בעודו במנוסה, היה עליו לבחור אם לברוח ולחלל את השבת או להישאר ולשמור על השבת. הוא בחר בחירה שאינה רציונלית - לשמור על השבת ולהסתכן, וחבריו בחרו בדיוק ההפך וחיללו את השבת. סולימאן ניצל, כי השבת (כלומר אלוהים) שמרה עליו, ואילו האחרים נהרגו.
"כאילו לא די במסר הקשה בטקסט עצמו, השאלות הנלוות לטקסט היו חמורות יותר וכללו את השאלה: 'כיצד שמרה השבת על סולימאן?' הילדים בעצם התבקשו לקבל את האמירה הזאת כעובדה, בלי לערער עליה".
במשרד החינוך אומרים כי הספר "לומדים להצליח" אינו מוכר להם.
"לאט־לאט הבנתי שהמצב חמור הרבה יותר ממה שחשבתי", אומרת שליו־רייכר. "ככל שהתעמקתי, גיליתי שטקסטים דתיים החלו להופיע בכל מקצועות הלימוד, ולמעשה התלמידים כבר רגילים לחפש בכל מקום רציונליזציה דתית. לאחרונה בתי למדה את תפילת הגשם בספר גיאוגרפיה ('חוקרים ארץ' לכיתות ו') ואת תפילת הדרך בשיעור טבע".
לדבריה, ההכנות לבר המצווה הן קרקע פורייה לשטיפת מוח מטעם העמותות והארגונים שמעבירים את שיעורי ההכנה לבני ולבנות המצווה בבתי הספר הממלכתיים. מערך השיעור, שהוא עתיר סרטים ופעילויות באתר "אופק" של משרד החינוך, מציג דילמה של ילד שמתלבט בין נסיעה משפחתית לברצלונה לבין עלייה לתורה.
"בהתחלה יש לו העדפה ברורה לנסוע, אבל בסוף הוא חדור שכנוע שהבחירה הערכית הנכונה היא לעלות לתורה. ממש כמו בתוכנית ריאליטי, הילד השחקן 'עובר תהליך': בהתחלה רואים אותו פורט על גיטרה שירים של הלהקה האהובה עליו, ובסוף - איך לא - פורט ושר את ההפטרה. הסבטקסט ברור: החילוניות היא בחירה נחותה. אם אתם רוצים להיות ילדים טובים, עלו לתורה. מי אמר בכלל שיש סתירה בין הדברים האלה? למה אי אפשר גם לנסוע לברצלונה וגם לעלות לתורה, אם רוצים?"
"אנחנו רואים הרבה פחות ממה שהיינו רוצים לראות במערכת החינוך. הרבה פחות חשיפה לטקסטים אוניברסליים, והשתלטות כמעט בלעדית של טקסטים דתיים, בכל המקצועות. בגיאוגרפיה לומדים את 'תפילת הגשם', ובזהירות בדרכים - את 'תפילת הדרך'.
"הבעיה המרכזית היא שגורמים לילדים שלנו להרגיש נחותים מבחינה ערכית. אז מעבר לקושי עם חוסר האיזון של כמות הדת שנכנסה לבית הספר, יש קושי עם האופי של הלימוד הזה ועם המסר לילדים: אתם לא בסדר, ואתם צריכים להשתנות, להפוך לדתיים יותר".
• • •
בתה של רוני בריל (48) מפתח תקווה למדה בשנה שעברה בכיתה ז' בחטיבה בעיר. "בכיתה שלה פעלו נציגים של עמותת 'עם ישראל אחד', בפעילות שהוגדרה כהכנה לשנת בר המצווה. לא רק שלא יידעו אותנו שהפעילות לא מועברת על ידי צוות בית הספר ואינה חלק ממקצועות הלימוד, אלא שאחרי חודש התברר שאנחנו גם מממנים אותה, במסגרת תשלומי הורים. משום מה, הסעיף הזה 'נשכח' בפירוט התשלומים שנשלח בתחילת השנה. אנחנו אפילו לא יודעים באיזה סכום מדובר".
על אופי הפעילות למדה בריל מבתה. "היא סיפרה שמדריכות צעירות הציגו להם כרטיסיות וביקשו שיסדרו אותן על ציר הזמן, עד להקמת המדינה. בין הכרטיסיות היו 'אברהם אבינו', 'שואה' ו'גלות'. הנרטיב של השיעור היה 'הזכות האלוהית על הארץ', הכל כמובן במתק שפתיים, בסלנג ובסגנון צעיר ומגניב, אבל בלי שום דיבור על התנועה הציונית, על הכרזת האו"ם, על הנתק ההיסטורי בין ישראל וארצו, או כל מחשבה שסותרת את הקשר הישיר אברהם אבינו־שואה־מדינה.
"בשיעור אחר התארח בבית הספר נציג מטעם העמותה, שהסביר לתלמידים שזה לא משנה איך חוגגים בר מצווה, הכל מקובל, אבל הכי יפה זה בר מצווה משפחתי קטן בבית הכנסת.
"זה הרתיח אותי. אני שלחתי את הילדה שלי לבית ספר ממלכתי לא כדי שיעשו לה שטיפות מוח באישור משרד החינוך. שוחחתי על הנושא עם המנהלת, והיא הבטיחה שזה רק חלק מהחומר הנלמד, ושיש עוד תוכניות וזוויות רבות.
"להפתעתי, לאחר כמה חודשים הוזמנו כל ההורים לטקס של 'חזון בית הספר', שכלל לא ידענו על קיומו והכנתו. מי שהיה אמון על הטקס הוא ארגון 'כל ישראל חברים', שמפעיל את תוכנית 'מארג'".

אפרת שלח ישורון. "המנהלת הודתה שלא ידעה על נוסח השאלות שהועברו בכיתה" // צילום: אפרת אשל
תוכנית "מארג", על פי פרסומיה, פועלת "למען עידוד וטיפוח יחסי הבנה, רגישות וזיקה הדדית בין יהודים מכל הזרמים למסורת, טיפוח הזיקה למסורת בקרב כל חלקי העם ועידוד ההבנה וההערכה למורשת היהודית ולתרבותה, לדיניה, למנהגיה ולערכיה".
התוכנית, מייסודה של קרן אבי חי, פועלת בשיתוף המטה לתרבות ישראל במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. היא נכנסה לפני 12 שנים לשישה בתי ספר בחינוך הממלכתי, וכיום פועלת ביותר מ־30 בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים בכל רחבי הארץ. בתי הספר שנבחרים להשתתף בתוכנית מקבלים תשלום על ההשתתפות בה, בכסף ובשווה כסף (השתלמויות חובה לכל הצוות).
בסעיף "תנאים למימוש החזון" של תוכנית "מארג" נכתב: "מצוינות תתקיים כאשר חינוך יהודי, ציוני ואזרחי יהיה מוּחָל על כל תחומי העבודה בבית הספר ועל כל אוכלוסיותיו: תלמידים, מורים, הורים ונציגי רשות, משרד החינוך וקהילה. כל בית ספר יפתח וישכלל מאגר תוכניות, התנסויות ופעילויות בחינוך יהודי, ציוני ואזרחי הנובעות מהחזון וממערכת הערכים שלו.
"בנוסף לתוכנית הלימודים הממלכתית, כל בית ספר יעסוק בלוח השנה העברי, טקסי חגים יהודיים ובשפה העברית על פי הכיוון הייחודי שבחר. בכל בית ספר יעסקו בהצמחת קבוצות של מנהיגים שיפעלו באופן קבוע ובמגוון דרכים (כנסים, טקסים, בניית מודלים), כדי להפיץ את החינוך היהודי, הציוני והאזרחי לכל התלמידים בבתי הספר בארץ".
באתר "מפתח התקציב" נכתב כי הגוף שייבחר להפעלת התוכנית "יקצה לבתי הספר שייבחרו למיזם משאבים לביצוע תוכנית העבודה: בשנה הראשונה יוקצו לפחות 20 אלף שקל, ומשנת הפעילות השנייה ועד לתום השנה הרביעית יוקצו לפחות 35 אלף שקל. המשאבים ייועדו לפיתוח חומרי למידה, להכשרת צוות המורים ולפיתוח סביבות למידה".
רוני בריל מצאה את ההדתה גם בפעילויות ובספרים של בנה, שלומד בכיתה ג'. "בשיעורי ספרות, למשל, נלמדים טקסטים שמשולב בהם 'מוסר השכל' דתי או רומז לדתי. בספר הלימוד שלו בעברית, 'מילה טובה', משולבים נושאים דתיים מספר פעמים, מעבר לנושאי החגים.
"הרבה פעמים, באיורים שאני רואה בספרי לימוד, הילדים מופיעים עם כיפה, וכבדרך אגב יופיעו סיפורים על היהודי המסכן והגוי הרשע. וכמובן שהמורים מדברים כל הזמן על החשיבות שבקיום מצוות ושמירה על השבת. מדובר בשטיפת מוח של ממש".
בבית ספר ממלכתי במרכז הארץ נאבקו הורים כדי להוציא מבית הספר ארגון שהעביר לילדיהם שיעורים בעלי אופי דתי. "ראינו מה קורה במערך השיעורים עוד בשנה שעברה, אבל רק בתחילת השנה הנוכחית הצלחנו להביא להחלפת הארגון שמעביר את מערך השיעורים", אומר א' (45), אב לשניים מאזור המרכז, שבתו לומדת בכיתה ב'.
"במסגרת 'התוכנית להתחדשות יהודית־ישראלית' נבחרה בשנה שעברה עמותה להעביר את מערך השיעורים בכיתות. בפועל היה מדובר בבנות שירות לאומי, שהגיעו לכיתות ופשוט עשו שטיפת מוח לילדים.
"בחג החנוכה בשנת 2015 הן לימדו את הילדים על נס פך השמן, אבל הבת שלי סיפרה שהן הסבירו שהיהודים הם העם הנבחר, ושבעוד שהגויים הם מים, אנחנו כמו השמן, תמיד צפים, ואסור לנו להתחבר עם הגויים. בבית הספר לומדים ילדים שאינם יהודים, ולא הבנתי איך אישרו לבנות האלו ללמד דבר כזה, שנוטף גזענות".
א' פנה מייד למנהלת בית הספר. "הבנתי שבמהלך השיעורים האלה, המורות בכלל לא נמצאות בכיתה. הן פשוט מנצלות את זה שגורם חיצוני מלמד את הילדים ויוצאות לשתות קפה, כך שאין שום פיקוח על מה שמלמדים את התלמידים. בהמשך הבנתי שככה בעצם בית הספר מקבל תקציבים.
"כשניסינו לבקש שיחליפו את הארגון שמעביר את השיעורים, הסבירו לנו שלא ניתן לעשות את זה במהלך השנה. גם בתחילת השנה הנוכחית הגיעו מהעמותה ללמד בבית הספר.
"כמה ימים לפני סוכות הבת שלי, שלומדת עכשיו בכיתה ב', חזרה הביתה ואמרה שבגלל שאנחנו חילונים, אין לנו טעם וריח, ממש כמו לערבה. בהתחלה לא הבנתי על מה היא מדברת. ואז היא סיפרה שבכיתה הראו להם סרטון שבו החילונים מוצגים כאנשים בטלנים וחסרי טעם, ממש כמו הערבה. חובשי הכיפות הושוו בסרטון לאתרוג היקר, הנחשק והעדין, שצריך לשמור עליו.
"זה ממש זיעזע אותי. ניגשתי למחנכת, והיא הסבירה לי שמדובר בסך הכל במשל. התחלתי להסביר לה שגם למשל יש מסר, ושזה ממש לא בסדר שהצוות החינוכי בבית הספר משתף פעולה עם סרטון שיש בו מסרים כאלה. הסרטון הוצג באתר אינטרנט שאיפשר למורים ללמד על חג הסוכות. אבל בעקבות מחאות הורים ברחבי הארץ, הבנתי שלא השתמשו בו יותר".

בן לב־קדוש. "הבעיה היא שלא מלמדים יהדות כתרבות, אלא יהדות מיסיונרית" // צילום: אפרת אשל
במשרד החינוך אומרים כי סרטון "ארבעת המינים" נעשה בידי ספק חיצוני של מינהל התקשוב, וכי מייד לאחר שקיבלו פנייה בנושא ביקשו מהספק להסיר אותו לאלתר.
בעקבות הפרשה החליטו הורים לתלמידים בבית הספר להתארגן כדי להוציא את העמותה מבית הספר. "נדרשנו לחפש בעצמנו עמותה חלופית, שתעביר תכנים בתרבות ישראל", אומר א'. "באתר משרד החינוך יש רשימה של עמותות מומלצות, וכך הגענו לבית דניאל, בית כנסת של התנועה ליהדות מתקדמת בתל אביב, שמפעיל צהרונים בגנים ובבתי ספר. היום התכנים מועברים בצורה יותר פלורליסטית ומכילה, וגם כשמעבירים תכנים של מסורת, זה נעשה באופן ראוי יותר.
"אנחנו שמחים שילדינו יכירו את ההיסטוריה ואת המורשת היהודית, אבל אנחנו חילונים, ולא מוכנים שיחנכו את ילדינו לגזענות, להתנשאות על האחר, להדרת נשים ולאמונה עיוורת באל".
• • •
הפורום החילוני מוביל בשנה וחצי האחרונות מאבק נגד תופעת ה"הדתה" בחינוך הממלכתי. לדברי בן לב־קדוש (36), מורה להיסטוריה ורכז שכבה בתיכון לאמנויות בירושלים, שמנהל את תחום החינוך בפורום, "מאות מצטרפים מדי חודש לעמוד הפייסבוק שלנו ומביאים עדויות למקרי הדתה.
"בערך מאז ההתנתקות, החלו בציונות הדתית להשתמש במושג 'להתנחל בלבבות'", הוא אומר. "העניין הזה עלה הילוך בשנים האחרונות, כשהופר האיזון שנשמר לאורך שנים אצל שרי חינוך מכל קצוות הקשת הפוליטית: איזון בין לימודי העם ללימודי העולם.
"למשל, בבגרות בהיסטוריה, מספר השאלות על ההיסטוריה של עם ישראל כפול ממספר השאלות על היסטוריה כללית. בשנות התשעים היא היתה מחולקת ממש חצי־חצי. בספרות לומדים היום פחות יצירות מופת ספרותיות מבעבר, ועלה היקף הטקסטים הרבניים, כולל קטעים מסידור התפילה. הטקסטים האלה קיימים באופן מובנה ומחייב בתוך תוכנית הלימודים להוראת שפה בבתי הספר היסודיים.
"לפני כמה שנים, בתקופתו של השר גדעון סער, המציאו מקצוע חדש - לימודי תרבות יהודית, שמוכר להורים רבים גם בתור 'מורשת' או 'מסורת'. המקצוע קיבל תחילה את השם 'תרבות ישראל ומורשתו', ולאחרונה שונה שמו ל'תרבות יהודית־ישראלית'. במקצוע הזה לומדים כביכול על המסורת היהודית, אבל בפועל עוברים שיעורי דת לכל דבר ועניין: לומדים תפילות, אגדות של חז"ל, הלכות של רבנים וכו', בלי להעלות שאלות בסיסיות כמו מי כתב, מתי כתב, למה כתב. הדברים נלמדים כאילו הם כולם אמת לאמיתה ומסורת שהתקיימה בעם היהודי מאז ומתמיד.
"במצב כזה, לא פלא שתלמידים והורים מרגישים שזו לא היכרות עם היהדות הדתית, אלא הנחיה לאורח חיים דתי. פעמים רבות מי שמלמד את המקצוע הזה הוא דתי בעצמו, כך שהוא מתקשה לקרוא את המקורות הללו ממקום של ספק וביקורת. כל זה עוד לפני שדיברנו על העמותות הדתיות והגרעינים התורניים, שנכנסים לבתי הספר עם חזון מיסיונרי ממש".
למה לא ללמד יהדות?
"הבעיה היא לא שמלמדים יהדות, אלא איזו יהדות מלמדים. לא מלמדים יהדות חילונית, או יהדות כתרבות, אלא יהדות מיסיונרית. 90 אחוז מהתקציב שניתן לעמותות שעוסקות בחיזוק היהדות הולך לעמותות של הציונות הדתית. יוצא מזה שהחינוך הוא לאורח חיים דתי.
"הרי יש בישראל מאות בתי ספר ממלכתיים־דתיים, שמתמקדים בעניין הזה. מי ששולח את ילדיו לבית ספר ממלכתי בחר בחינוך חילוני. אז איך ייתכן שבסוף הילדים האלה מתחנכים על ידי מורות שמועסקות בעמותות דתיות, קוראים בספרי לימוד שמטיפים לקיום מצוות או נשלחים להתפלל בזמן יום לימודים?"
ה"הדתה" לא מתרחשת רק בשיעורי תרבות יהודית, אלא גם במקצועות רבים נוספים. לב־קדוש מראה עשרות דוגמאות מתוך ספרי לימוד בשלל מקצועות, שכולם חלק מתוכניות הלימוד בבתי הספר הממלכתיים.
כך, למשל, בספר מולדת לכיתות ג', "לחיות יחד בישראל" (בהוצאת המרכז לטכנולוגיה חינוכית), רומזים בפרק השמירה על הסביבה שיש לשמור על העולם, משום שאלוהים ברא אותו: "חז"ל, שחיו לפני אלפיים שנה, מספרים שכאשר אלוהים ברא את העולם, הוא אמר לאדם: 'ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים. וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם תקלקל אין מי שיתקן'".
בדף עבודה בשיעור ביולוגיה לכיתות ו' נכתב: "יש האומרים שיעקב אבינו היה הגנטיקאי הראשון", מאחר שביקש מלבן הארמי "כל טלה חום שייוולד וכל גדי נקוד או טלוא". ובספר הכימיה לכיתות י"א "ועכשיו כימיה", יש אנלוגיה בין זוגות חד־מיניים למולקולות שאינן יכולות להתחבר זו לזו, ומשולב בו תרגיל עם תמונות להמחשה. בספר גיאוגרפיה מופיעה תפילת הדרך.
בחודש שעבר ערכו מנהלי הפורום החילוני כנס חירום מיוחד בתל אביב, בהשתתפות 500 הורים. בכנס הוחלט על הקמת צוותים אופרטיביים, שיפעלו להקמת זרם חינוך חדש, ממלכתי־חילוני, שיתפצל מהזרם הממלכתי הקיים.
"אני לא רוצה לכפות את ערכיי על אף אחד", אמר רם פרומן, יו"ר הפורום החילוני. "אני רוצה לתת לילדיי את החינוך שאני רואה כְראוי. על הציבור החילוני להבין שהוא מיעוט, ושבמדינת ישראל, למיעוטים יש יותר כוח מאשר לרוב הדומם. בפורום החילוני לקחנו על עצמנו להנהיג את המיעוט הזה. השלב הראשון הוא לעורר את התודעה החילונית, תוך מלחמה בהדתה והקמת זרם חילוני".
• • •
בשנים האחרונות הונהג בכיתות ב' בבתי הספר הממלכתיים טקס הענקת ספר תורה לתלמידים, שנערך בבית כנסת ביישוב, בהובלת עמותה דתית או רב בית הכנסת. בעבר היה נהוג שהטקס מתקיים בבית הספר, בהובלת הצוות החינוכי. על הטקס מופקדים בדרך כלל רבנים אורתודוקסים, והוא כולל גם ברכות ותפילות, ולעיתים גם תהלוכה של שירה וריקודים בדרך מבית הספר לבית הכנסת. בחלק מהמקרים נקראים האבות לבוא עם טליתות, ולעיתים יש הפרדה בין בנים לבנות (ובין אימהות לבניהן).
"הבת שלי, בת 7, החלה ללמוד בספטמבר האחרון בכיתה ב' בבית ספר חדש, שנפתח ברמת אביב", אומרת ניצן ויסברג (42) מרמת אביב, אם לארבעה. "כבר בימים הראשונים התחילו חזרות לטקס קבלת ספר התורה, ונקבע שהוא ייערך בבית הכנסת באזור.
"כמי שבאה ממשפחה חילונית, נראה לי מוזר שטקס כזה ייערך בבית כנסת. לוקחים שני דברים יפים, קבלת ספר תורה והליכה לבית כנסת, מחברים ביניהם, ויוצרים משהו מעוות. החיבור הזה יוצר אי נוחות עם אורח החיים שלנו כמשפחה. אפשר ללמוד תורה גם בלי להיות דתי.
"במשך חודשיים, עד הטקס, עסקו בכיתה כמעט רק בחזרות. בתי סיפרה שביטלו לה את שיעורי האמנות, שהיא כל כך אוהבת, בשביל החזרות. גם שיעורי מחול הוסבו לשיעורי חזרות, ואפילו בשיעורי חשבון חסכו כדי להשקיע בהכנות".
מה כללו ההכנות?
"סופר סת"ם הגיע לבית הספר, והתלמידים למדו שירים כמו 'אדון עולם', בלחן של עוזי חיטמן. זה דווקא היה יפה, אבל כשפתחתי את קלסר המוסיקה, גיליתי שכל מה שנכתב שם על הביוגרפיה של עוזי חיטמן מתמקד בקשר שלו לדת. בין היתר נכתב שם: 'אביו של חיטמן היה חזן שומר מצוות ואמו היתה חילונית. חיטמן למד בבית ספר חילוני ובחר באורח חיים לא דתי, אם כי שמר על מסורת והגדיר עצמו כמאמין בן מאמין'.
"הדהים אותי שהכל בביוגרפיה על יוצר גדול כמו חיטמן התנקז לעניין הדת. פניתי למחנכת וגם למנהלת, ושתיהן אמרו לי שאין רע בקצת מסורת, ושההתנהגות שלי מביאה לזה שאני מחריגה את הילדה.
"יום אחד בתי חזרה מבית הספר וסיפרה לי שבשיעור חשבון, במסגרת ההכנות לטקס, המורה חילקה לתלמידים דף שעליו כתובה המילה תורה, ועליה היא מרחה דבש וביקשה מהם ללקק אותו.
"חשבתי שאני לא שומעת טוב. התקשרתי מייד למחנכת ולמנהלת, אבל כל מה שהיה להן להגיד לי זה שאני היחידה שהדברים מפריעים לה, ושאני 'מחריגה את הילדה וחבל עליה'. הסברתי למנהלת שאנחנו משפחה חילונית, ושאין לי ולבעלי שום כוונה להגיע לטקס.
"למחרת השיחה התקיימו בבית הספר בחירות למועצת התלמידים, ורון חולדאי הגיע ודיבר על חשיבות הדמוקרטיה וחופש הבחירה. העלתי לפייסבוק פוסט, שבו כתבתי שזה יפה שרון חולדאי בא לדבר בבית הספר על דמוקרטיה יום אחרי שתלמידי כיתות ב' ליקקו דבש מספר התורה.
"בעקבות הפוסט, המחנכת התקשרה אלי. דיברנו שעה. היא שוב אמרה שאני מחריגה את הילדה. הבנתי שאמנם יש לי עקרונות, ושחשוב לי להיאבק עליהם, אבל היא זו שאחראית לי על הילדה. די חששתי ממה שיקרה לה בהמשך השנה, והחלטתי להניח לזה כדי שהילדה לא תיפגע".
באמצע נובמבר החליטו ניצן ובעלה להעביר את בתם לבית ספר אחר, "ואז גילינו שהילדה בפיגור גדול בחשבון, בגלל שהם כמעט לא למדו במשך חודש".
במשרד החינוך אומרים כי "לאגף מורשת יש מספר מיזמים משותפים עם גופים חיצוניים למען העמקת זהות יהודית־ישראלית פלורליסטית וערכים דמוקרטיים ויהודיים במערכת החינוך הממלכתית, אולם הדבר אינו מבוצע על חשבון מקצועות ליבה".
ויסברג: "חשוב לי שיבינו שאני לא נגד הדת, להפך. חזרתי לארץ מארה"ב לפני ארבע שנים כי היה חשוב לי לתת לילדים שלי חינוך ישראלי. כולם חושבים 'מה רע בקצת מסורת', ולא עוצרים לבדוק מה באמת קורה בשיעורים ומה מעבירים לילדים שלנו.
"מצד אחד, במסגרת ה'קצת מסורת' מביאים מישהו שיתקע בשופר, כי יודעים שרוב ההורים לא יטריחו את עצמם לבית הכנסת ביום כיפור כדי להראות לילד. אבל יחד עם זאת, מטמיעים תכנים מעוותים, בלי שלהורים יהיה שום מושג. זה לא 'קצת מסורת', זה הרבה דת, וזה על חשבון לימודי שפה, חשבון, אנגלית ומדעים. בסוף כולנו משלמים על זה מאוד ביוקר".
yanivma@israelhayom.co.ilתגובות: "גורמים אינטרסנטיים מנסים להשחיר את פעילותנו"
ממשרד החינוך נמסר: "מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. מערכת החינוך פועלת לאור עקרונות אלה".
איתן שיקלי, מנכ"ל קרן תל"י, אמר בתגובה: "קרן תל"י היא עמותה הפועלת לחיזוק לימודי היהדות במרחב הממלכתי ברוח פלורליסטית. כארגון רציני שמכבד את עצמו מבקשת הקרן לבחון את מידת השפעתה על הלומדים, הן בתחום הידע והן בתחום העמדות. נהוג לאסוף נתונים באמצעות שאלונים מסוג זה בתחילת התהליך ועם סיומו, כדי לבחון אם למעורבות הארגון היתה השפעה כלשהי על הידע ותפיסת העולם של הלומדים.
"השאלון שמועבר על ידינו בכיתות הוא אנונימי. מכיוון שאיסוף הנתונים באמצעות השאלון תוכנן להיערך לפחות פעמיים - האחת בתחילת התהליך החינוכי והשנייה אחרי שנה או שנתיים - יש צורך בזיווג השאלונים של אותו תלמיד בשני מועדי זמן (מערך מחקר מקובל), כדי לבחון אם חלו שינויים בעמדותיהם. לשם כך התבקשו התלמידים למלא קוד אישי הידוע רק להם. זוהי טכניקה מקובלת לגמרי בשאלונים מסוג זה, וזה הקוד שהתבקש ושאושר על ידי לשכת המדען הראשי, שאישרה את איסוף הנתונים כולו במסגרת המחקר המדובר.
"השאלות שנכללו בשאלון לא עוסקות במידת האמונה של התלמידים באלוהים, אלא בתפיסות שלהם לגבי דעתם על 'חיים יהודיים'. תפיסה כללית, לא מה שהם עושים או לא עושים. כיוון שתוכנית תל"י עוסקת בהקניית ידע על מושגים יהודיים, נכללו בשאלון גם שאלות המתייחסות לידע זה.
"אין שום אפשרות לזהות תלמידים באמצעות השאלון, ואין שום עניין או מטרה לעשות זאת. המטרה היא להעריך את התהליך החינוכי ולא את התלמידים, ולכן למחקר או לתל"י אין עניין בזהות התלמידים. בדרך כלל, השאלונים נאספים ומשמשים תשתית לבחינת האפקטיביות שלנו אחרי שנה או שנתיים של התערבות חינוכית. במקרה המצוין בכתבה, השאלונים הושמדו על פי בקשת ההורים ובנוכחותם.
"שאלונים שעברו את אישור המדען הראשי אינם מחייבים אישור הורים, ולכן לא היה לנו או למנהלת מה להסתיר.
"אינני יכול להשיב לשאלתכם מדוע חגית רון הציגה עצמה בפני התלמידים כנציגת משרד החינוך ולא כנציגת תל"י, כי אינני יודע מה היא אמרה להם. לא הייתי שם, וההורים לא היו שם. לדברי גב' רון, היא הסבירה לילדים שהיא מטעם קרן תל"י, גוף העובד בשיתוף עם משרד החינוך, והם לא הבינו אותה.
"לנוכח הפרשנות המעוותת שניתנה לשאלון על ידי גורמים שונים, אנו בוחנים מחדש אם נמשיך להשתמש בו במתכונתו הנוכחית בבתי ספר נוספים שבהם מופעלת תוכנית תל"י. עם זאת, הקרן בוודאי תמשיך להעריך את עשייתה בשטח, על ידי שאלון זה או על ידי שאלונים נוספים.
"נכחתי אישית במפגש שהתקיים בבית הספר שמוזכר בכתבה ב־6 בדצמבר 2016, עם נציגות קטנה ומתלהמת של הורים שהעידו כי הם פעילים ב'פורום החילוני', וזה מסביר מדוע הנושא נופח מעבר לכל פרופורציה. מדובר באנשים עם אג'נדה מוגדרת וקיצונית לנגח כל סוג של לימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים, גם אם הוא כולל גישה פלורליסטית ותרבותית כמו זו שמציעה קרן תל"י.
"לפני שבועיים הוזמנו על ידי הנהגת ההורים הבית־ספרית, שהתנצלה בפנינו על ההתנהגות גסת הרוח של חלק מההורים המתלהמים וביקשה מאיתנו לבחון להמשיך לסייע לבית הספר מבחינה פדגוגית, דבר שאנו בוחנים בימים אלה".
איתי גרנק, מנכ"ל ארגון "זהות", מסר: "אנו פועלים למציאת המכנה המשותף של הזהות היהודית־ישראלית, וכגוף הפועל תחת פיקוח הדוק של משרד החינוך, מפעילים את מיטב הרגישות הנדרשת ומקפידים הקפדת יתר על אופי התכנים המועברים, בשיתוף ובסיכום עם צוות בית הספר, ובאופן שהולם את רוחו ותפיסת עולמו.
"הצוות החינוכי הוא שקובע את אופי הפעילות ומעורב באופן מלא גם בפיתוח התכנים ובליווי הפעילות עצמה, כשהמחנכות נמצאות ונוכחות בכיתות בזמן הפעילות. גורמים אינטרסנטיים שונים מבקשים בכל מחיר להשחיר את פעילות המרכזים לזהות יהודית - שכל מטרתם לאחד סביב המכנה המשותף השייך לכולנו. בניגוד לטענותיהם, אנו מצויים בתנופה מתמדת של פעילות, והדרישה רק הולכת וגוברת. בשנה שעברה, הדרישה מהשטח הביאה לכך שפעילות המרכזים לזהות יהודית גדלה בעשרות אחוזים והגיעה למאות אלפי תלמידים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו