בחודשים האחרונים הגיעו אלי ואל עוזי דיין ומיכל שבת עוד ועוד חומרים, מסמכים והקלטות הקושרים לכאורה את ראש עיריית קריית מוצקין ב־24 השנים האחרונות, חיים צורי, עם פרשיות מכוערות; עם שלטון פחד שהנהיג בעירייה; עם ניצול מעמדו להשגת טובות הנאה לעצמו ולמקורבים אליו - עם מעשים וחברים מפוקפקים שראש עירייה ישר דרך היה מתרחק מהם.
מגישה: ליטל שמש אורח: מורדכי גילת מאפרת: אומאי שטרית צלם: דורון פרסאוד
מיותר לומר שצורי מכחיש את עיקר הדברים והטענות נגדו ומפרש את העובדות הפשוטות באופן שנוח לו. ובכל זאת: טוהר מידות אינו הצד החזק שלו, כפי שאפשר היה להתרשם גם מדברים ששמענו מפיו בשלוש פגישות ארוכות איתו. הוא לא עם הטובים וזאת בלשון המעטה.
אבל אנחנו לא עוסקים היום בקשריו עם נוכלים וחשודים בפלילים, בתרומות שנתנו עובדי עירייה למסע הבחירות שלו, ובאירועים חמורים אחרים שאינם מיטיבים איתו. היום אנחנו עוסקים במלחמה ההזויה שלו להפסיק פרויקט חינוכי חברתי חשוב, המשרת ילדים ממוצא אתיופי ואחרים, מרקע סוציו־אקונומי נמוך.
אנחנו עוסקים במלחמה פוליטית מכוערת על גב הילדים האלה - בהתנהגות כוחנית המלמדת לאילו מחוזות של רוע ואטימות מסוגל ראש העירייה להגיע.
ניגש לעובדות: לפני שנים אחדות הקים צבי אבישר, 38, עד שנת 2014 מנהל אגף מערכות מידע בעירייה, את האקדמיה הצעירה - "גוף חינוכי מדעי", כלשונו, המפעיל תוכניות מדעיות לבני נוער ברחבי הארץ. אבישר הוא גיאוגרף בהשכלתו, בוגר האוניברסיטה העברית, ואת התוכניות שלו הוא מפיץ במסגרות פרטיות וציבוריות - לבני נוער מכיתה ד' ועד י"ב.
הקורס העיקרי במסגרת הזאת נקרא "משימת חלל" ולדברי אבישר, "המשתתפים בו מתנסים בשיגור קפסולות מדעיות לגובה של 100 אלף רגל (30 ק"מ), מצלמים מיצג שבנו על רקע כדור הארץ, שכבת האוזון והחלל, ולאחר מכן נפתח מצנח והקפסולה שבה לכדור הארץ.
"עוד כשעבדתי בעירייה ביקשתי להתנדב בבית הספר ויצמן ופתחתי שם את התוכנית. הצטרפו ומצטרפים אליה ילדים לתקופה של שלושה חודשים, ואני יושב איתם על גיאוגרפיה, טופוגרפיה, מטאורולוגיה, ניווט לווייני, פיזיקה ומתמטיקה. הם לומדים את כל התכנים האלה כדי לשגר את הקפסולה לחלל.
אבישר. בכספי נדבנים מחו"ל יזם והכין את תוכנית "משימת חלל"
התוכנית הזאת היתה מיזם התנדבותי עד אפריל 2014, ומאז היא משווקת על ידי האקדמיה הצעירה שהקמתי לרשויות מקומיות, לרשתות לימוד, לבתי ספר ולמתנ"סים".
- כולל קריית מוצקין?
"נכון, קריית מוצקין היא המקום היחיד בארץ שבו התוכנית סובסדה כבר ב־2012 - בהיבט ההוראתי ובהיבט הציוד וזמן הלוויין - בהיקף של מאה אחוז. את הפעילות מימנו בעזרת תרומות של נדבנים ציונים בארה"ב החברים בעמותת 'מעבר לקשת', שאני המנכ"ל שלה בהתנדבות. לעמותה יש 13 סניפים ברחבי העולם".
בכספי הנדבנים האלה הופעלה התוכנית במוצקין עד לפני חודש במסגרת רשת המתנ"סים ובית הספר היסודי ויצמן. זה נעשה כחלק מתוכניות העשרה של ילדי עולים מאתיופיה ואחרים ממשפחות חסרות אמצעים. הם הנהנים ממנה ומהם לקח אותה ראש העירייה לפני כחודש על רקע פוליטי.
אבישר: "זה הרקע, זה הסיפור הבלתי נתפס. קשה להאמין, אבל אחרי ש־100 ילדים ויותר במוצקין עברו את הקורס הזה, ועוד 150 אמורים היו לעבור אותו, סגר צורי את הפרויקט. במו ידיו לקח את המתנה שהענקנו לילדים במסגרת המתנ"ס".
צורי והרב מגרמניה
מה גרם לצורי להתערב בהחלטות שאינן בתחום סמכותו ולפגוע בילדי משפחות המצוקה?
שבו חזק על הכיסא: רב קהילת יהודי העיר ברמן בגרמניה, נתנאל טייטלבוים, שהיה מיודד עד לאחרונה עם צורי וכבר שנים מחלק את זמנו בין מוצקין לגרמניה, הכריז לפני כחודשיים על כוונתו להתמודד על ראשות הבית היהודי בעיר. כלומר: הוא עלול לכבוש את ראשות המפלגה ולהתמודד מול צורי.
איך זה קשור לפרויקט החלל של אבישר?
הנה התשובה: יוזם הפרויקט מיודד עם הרב, תומך בו, ולפני יותר משנה מינה אותו לנשיא סניף הארגון "מעבר לקשת" בעיר הגרמנית. אם וכאשר יתמודד הרב מול צורי - מותר להניח שאבישר יעמוד לצידו.
די היה בעובדות האלה כדי לגרום לצורי להתפרץ כעבור כמה ימים לישיבת עבודה של מנכ"ל העירייה עם שני מנהלי המתנ"ס העירוני, ולשאול את האחרונים: "עשיתם לייק בפייסבוק לרב נתי (נתנאל טייטלבוים)"? שניהם השיבו בשלילה, אבל צורי לא הניח להם.
הוא דרש לדעת אם יש להם קשר עם הרב ועם אבישר - וקיבל מאחד מהם תשובה ברוח: אבישר מממן כרגע את תוכנית ההעשרה לילדי פל"א (פעילות לימודית אחרת). הוא מסבסד גם את כל התוכנית שאמורה להתקיים בשנת הלימודים שבפתח.
ראש העירייה רתח. אף שאין לו כאמור סמכות להתערב בנעשה במתנ"ס, הוא דרש להפסיק את המשך שיתוף הפעולה עם הפרויקט של אבישר. כשאחד ממנהלי המתנ"ס אמר לו כי "מתקיים עכשיו קורס קיץ אחר הצהריים ואני לא חושב שנכון יהיה לזרוק את הילדים לרחובות" - הרים עליו צורי את קולו: "שמעת מה ביקשתי?"
המנהל הזה שמע ובכל זאת הזכיר לצורי שיש תוכנית ברשת המתנ"סים גם לשנה הבאה לטובת 100 ילדים. לא הועיל לו. צורי עמד על שלו והקריב את הילדים בני יוצאי אתיופיה ואחרים על מזבח השיקולים הפוליטיים.
איך הסביר צורי בשיחה איתנו את התנהגותו האנטי־חינוכית בסיפור הזה? ראשית, השמיץ את אבישר והפך אותו מברכה לקללה.
פתאום הבחור המוכשר הזה, שהוא עצמו הביא לעירייה, הפך לכלומניק חסר כישורים שעליו אמר "מיהו בכלל שיסביר למישהו על החלל..."; פתאום שכח צורי שהוא עצמו שיתף איתו פעולה בשנת 2012, שיבח אותו על הפרויקט שיזם, השתתף באופן פעיל בשיגור קפסולה לחלל עם ילדי בית הספר ויצמן וכמובן הצטלם. תמונת השיגור מדברת בעד עצמה.
שנית, בתגובה ראשונה שלו לשאלותינו, לא אמר ראש העירייה אמת. הוא לא היה מעורב בהפסקת הפרויקט, טען ברצינות, "היה חופש גדול, היתה פגרה, הפסיקו את התוכנית..." כעבור כמה שניות חזר בו: "אתם רוצים שאגיד לכם משהו? הייתי מפסיק אותה... תכתבו שאני הפסקתי אותה... אנשים מהסוג הזה אני לא צריך".
הזכרנו לו שאבישר קיים את החוג הזה בהתנדבות והוא השיב: "אז מה?"
שאלנו את צורי על החשש הפוליטי שלו מהרב טייטלבוים והוא הכחיש: "עזבו, הוא עוד לא שייך לבית היהודי... בבחירות הקודמות אני זה שרציתי בכלל להריץ אותו לבית היהודי...
"למה? כדי לפלג בינו לבין מי שעומד בראש הסיעה עכשיו, בומה ברחד... אתם לא יודעים מה זה פוליטיקה? במקום שיהיו להם שלושה מנדטים, שיהיה לזה אחד ולזה אחד... מה רע בזה?"
הטיסה עם אשתו
אי אפשר לחתום את הסיפור הזה בלי להידרש לקשר החברי ההדוק של צורי עם הרב טייטלבוים ולהזמנה שקיבל מהרב באוקטובר לפני שנתיים להשתתף בטקס מינוי לרב של קהילת ברמן (לא מדובר בעיר תאומה).
החבר הפרטי טייטלבוים הזמין את צורי באמצעות הקהילה לבקר בברמן, והיה ברור שצורי ואשתו דפנה, שאליהם נלוו פתאום גם היועץ המשפטי של העירייה, עו"ד בן ציון מלכה ואשתו, יכניסו את היד לכיסם הפרטי ויממנו את הוצאות הטיסה. לחלופין, שבהוצאה הזאת יישאו הרב או הקהילה המקומית המזמינה. ודאי לא עיריית קריית מוצקין.
צורי. לא שילמה מכיסה // צילום: הרצי שפירא
לא צורי: בהוצאות הטיסה שלו ושל אשתו אל ידידם כן נשאה העירייה וכך גם בהוצאות האש"ל - ואנחנו ידענו זאת. אבל צורי כמו צורי בחר לא לומר לנו את האמת: "סליחה, לא טסתי בכספי העירייה", הכחיש נמרצות כשהוא מעמיד פני נעלב מעצם השאלה. כאשר חזרנו ושאלנו מי מימן את הטיסה שלך - שב ומחה: "אל תגידו כספי עירייה... אני בחיים לא הייתי משלם בכספי העירייה. הוא (הרב) הזמין אותי".
צורי הבין שמדובר בשחיתות ציבורית, שלו ושל אשתו, ועל כן חזר על ההכחשה גם בהמשך השיחה. רק כעבור יומיים, כאשר חשד כנראה שבידינו מסמכים החושפים את שקריו, חזר בו מגרסתו באמצעות משרד יחסי הציבור שמייצג אותו.
הוא שלח אלינו עותק של מכתב ההזמנה שקיבל מגרמניה ופרוטוקול ישיבת מועצת העירייה - שבה אישרו לו חבריו בקואליציה את טיסתו וטיסת אשתו להכתרת הרב החבר בגרמניה.
תגובת לשכת צורי: "הפעילות שהופסקה (בפרויקט החלל; מ"ג) התקיימה בחסות רשת המתנ"סים והיא גם זו שהודיעה על סיומה. באשר לטיסה לגרמניה, אנו תמהים על שבחרתם לפרסם זאת אף שמר צורי היה זה שמיוזמתו בדק את מימון הטיסה וביקש לעדכן: העירייה היא שמימנה את הטיסה כחוק".
הרב טייטלבוים סירב להתייחס לפרשה.
הקבלן, איש הקש והשומר
קטעי הביקורת שראו כאן אור על שומרי הסף המועלים בתפקידם, גרמו לקוראים רבים לשתף אותנו במידע רגיש שברשותם. אחד מהם הצביע על רשם הקבלנים, אמנון כהן, כמי שגם הוא נרדם זמן רב בשמירה (לטובת מי שאינו בקיא, הרשם קובע מי ייכלל בפנקס הקבלנים ובאיזה סיווג - כלומר, בכוחו להרחיק ממכרזים תפוחים רקובים).
כהן. כך נלחמים בקבלנים?
בין היתר הובא לידיעת הרשם מידע ממוסמך על כך שחברת הבנייה הגדולה שבשליטתו, מגנזי תשתיות, רשומה על הנייר בבעלות אדם אחר, המהנדס גיל שולדנפריי, הזכור לנו לרעה מפרשיות שמעון שבס. על פי הדיווח לרשויות המדינה, שולדנפריי אוחז ב־100 אחוז מניות אף שבפועל, על פי החשד, הוא רק איש קש. לגרסתו בחקירה הוא הסכים לעשות טובה למגנזי ולהירשם באופן פיקטיבי כמהנדס הראשי של החברה.
מדוע? כדי שמגנזי תשתיות תוכל בעזרת מהנדס ותיק כזה לקבל סיווגים גבוהים בכל ענפי הבנייה; כדי שהיא תוכל להשתתף במכרזים גדולים.
מה הסבר משרד השיכון לכך שבמשך חצי שנה לא פעל הרשם לשלילת הסיווג הגבוה של החברה?
מגנזי. מחשד לחשד לחשד // צילום: גדעון מרקוביץ'
עוזי דיין לא קיבל תשובה עניינית, למעט אמירה סתמית: "המשרד רואה בחומרה עבירות הנוגעות לרישום קבלנים ופועל למיגור התופעה". ועוד: "השבוע התקיים לחברה שימוע בנושא".
החלטה? נכון לאתמול לא פורסם דבר.
מצאתי את השמאל
בכל פעם שאנשים בליכוד מחפשים לשווא את אנשי מחנה השמאל כדי להסית נגדם; בכל פעם שהם מתקשים למצוא אותם ומחוסר ברירה הופכים את אחד מחבריהם - משה (בוגי) יעלון למשל, בני בגין או דן מרידור - לשמאלן התורן שלהם, אני מבין את גודל המצוקה של הימין. אין לנציגיו במי לחבוט יותר. אזלו השמאלנים.
או אז אני שואל את עצמי שאלת תם: לאן באמת נעלמו אנשי השמאל? מה קרה להם בשנים האחרונות? האם הקיצונים, אלה שיעלון והרמטכ"ל הזהירו מפניהם, הצליחו להפחיד ולהכריע אותם?
לפני שבוע מצאתי חלק משמורת הטבע הזאת באולם צוותא בת"א: קרוב ל־300 אנשי מרצ התכנסו ביום שישי בצהריים במועדון הזה וחגגו את הופעת ספרו של השר לשעבר, אל"מ בדימוס רן כהן, שנולד תחת השם "סעיד" בבגדד.
היו שם אנשים טובים, אכפתניקים, ששירתו את המדינה בתחנות חייהם השונות; אנשים נפלאים שהוריהם והם בנו את המדינה ולחמו למענה; אנשים ערכיים, ציונים, שרבים מחבריהם שילמו בחייהם במלחמות ישראל. אנשי מלח הארץ שהפכו פתאום למצורעים.
אנשים טובים שכאילו הוצאו מ־70 תאי טלפון של מרצ (לא אחד על פי הבדיחה) למפגש מחתרתי שהשחקן ששון גבאי היטיב לתת לו ביטוי בפרומו לסיפור חייו המרתק של רן כהן.
רן כהן. ספר מרתק // צילום: יואב ארי דודקביץ'
כאשר עלה להקריא קטעים מהספר של כהן, הקורע חלון לחיי הקהילה הציונית בעיראק, לרדיפות ולבריחה לארץ בעזרת אנשי המוסד, הוא העיר כי כאן הוא מרשה לעצמו להודות שגדל בסניף השומר הצעיר בחיפה.
רוצה לומר: כאן אני מרגיש בטוח. כאן לא יחרימו אותי. כאן מותר לי לגלות את הסוד שלי.
יותר ממילה על הספר "סעיד", שראה אור בימים אלה בהוצאת ספריית פועלים: זהו מסמך מרתק - סיפור חיים של ילד שבגיל 10 הוברח לארץ מבגדד אחרי הפרעות ביהודי העיר, עלה לישראל לבדו דרך איראן, נקלט בקיבוץ גן שמואל, נבחר לימים למזכיר הקיבוץ, שירת בצה"ל כקצין קרבי, הגיע לדרגת אל"מ והמשיך אל המגרש הפוליטי.
כהן, 79, נבחר בשעתו מטעם מרצ לכנסת ולממשלה והפך לאחד השרים הכי חברתיים שהכרנו. שר עם לב, עם נשמה, עם חוק הדיור הציבורי שיזם, עם רגישות לחלשים. שר לשעבר שהמדינה הזאת עדיין יקרה לו. שר שסיפור חייו סחט דמעות של התרגשות מהנוכחים באולם.
השופט שפסל את עצמו
פעמיים בשבע השנים האחרונות ישב שופט השלום בחיפה, ערן קוטון, בדין במשפטיו של עבריין הבנייה הסדרתי משיח עמר, סגן ראש עיריית נשר, והרשיע אותו בביצוע עבירות בנייה חמורות בביתו. פעמיים הוציא נגדו צו הריסה - ומשיח התעלם ממנו. פעמיים לא גזר עליו כבודו עונש מהותי - אפילו לא מאסר על תנאי - אף שוודאי הבין מי עומד בפניו: נוכל.
עמר. הקרקס המשפטי נמשך // צילום: מישל דוט קום
את כתב האישום השלישי נגד עמר, בגין אותם מעשים, הגיש נציג הפרקליטות, עו"ד עמית אופק, כבר לפני שישה חודשים, אבל לכבודו היה זמן: פתיחת המשפט הזה, שניתן לסיימו בשתי ישיבות, נדחתה פעמיים לבקשת עמר. השבוע עמדה סוף־סוף להתקיים ההקראה, אבל היא שוב נדחתה. הסיבה: בבוקר הדיון, בהפתעה גמורה, הודיע כבודו כי החליט לפסול את עצמו.
מדוע? הנה הסברו: "לאחר הדיון הקודם נודע לי כי בחודשים האחרונים בת משפחתי קשרה קשרי ידידות אמיצים עם בת משפחתם של הנאשמים".
השופט קוטון. גילה כי בת משפחתו מיודדת עם בת משפחת הנאשמים // צילום: אתר בתי המשפט
מתי בדיוק גילה זאת, התעניין עוזי דיין, והתשובה שקיבל מכבודו, באמצעות דוברת הנהלת בתי המשפט: "הקשר הועלה כאפשרות סבירה בחודש האחרון, אבל רק בדיון ניתן היה לוודא זאת".
למה רק בדיון? עם כל הכבוד, זו גירסה אומללה. עם כל הכבוד, יכול היה כבודו להזמין את הצדדים שבועיים קודם לכן, לברר זאת, לבקש מסגנית הנשיא להעביר את התיק לשופט אחר. לגרום לכך שהמשפט ייפתח במועדו.
