חופש הביטוי לא שמור רק לאליטת השמאל

שנים רבות שלטה בתקשורת הישראלית אוליגרכיה בעלת תפיסת עולם שמאלנית מובהקת. מבוקר עד ערב שמעו וראו אזרחי ישראל דברי הטפה ופרשנות מפי אלה שהיו אמורים למסור מידע אובייקטיבי אמין. מבלי משים, ידיעות התערבבו עם דעות, עד שהאופוזיציה היחידה לשלטון בישראל התרכזה בתקשורת. האופוזיציה הפרלמנטרית איבדה את חשיבותה ונדחקה לשוליים, כבר לא היה בה צורך.

משעה שש בבוקר ועד חצות, בכל יום, הסבירו הטאלנטים המוכרים של השמאל לאזרחי ישראל כי הכל במדינה גרוע, העוני בלתי נסבל, ונוצר הרושם שבהיעדר דיור עשרות אלפי ישראלים חיים בתוך קרטונים ברחובות תל אביב. משמונה בבוקר החל העיסוק באימהות חד־הוריות ובמפגעי הבריאות בישראל, לא כדי לעודד פתרונות יצירתיים, אלא כדי להמחיש את התובנה שהפתרון מצוי אי שם בברלין. 

מומחים מטעם, תמיד בעלי השקפה שמאלנית, הוזמנו כאנשי אקדמיה להסביר שללא מהלך מדיני ייפלו עלינו השמיים, שממשלת ישראל אחראית לקיפאון המדיני, שישראל היא מדינה מצורעת. הכל כמובן שקר מפגיע, מתוך רצון עז להוביל חילופי שלטון שלא באמצעות הקלפי. דמוקרטיה מסוג חדש שמוכרת רק במדינות אפריקה.

בשיטת חבר מביא חבר התמלאו ערוצי התקשורת באנשי שמאל שבית גידולם היה בעיקר גלי צה"ל. תחנה צבאית ששירתה במשך שנים את הטיעונים העיקריים כנגד התנהלות הצבא. מפעם לפעם מינו מנהלי התחנות והערוצים אנשי ימין, שחיש מהר הבינו שכדי לשמור על מקום עבודתם הם חייבים להתיישר עם הברנז'ה העיתונאית. ברנז'ה שהשיח שלה אחיד, שאין מקום בתוכה לימנים זקופי קומה, לדתיים (מלבד דוגמיות), לערבים ולפריפריה.

בשם הגנה על הדמוקרטיה, רשות השידור הסתאבה. הבזבוזים בה היו אדירים והגיעו למיליארדים. בדיוק אותם סכומים שהיו נדרשים על מנת לפתור את הבעיות שהתקשורת תמיד העלתה על ראש שמחתה. לכך יש להוסיף את השעמום והפיהוק, שגרמו לרבים לנטוש את ההאזנה והצפייה בשידור הציבורי, שלא נותר ממנו אלא פיל לבן לתיאבונו.

הרעיון להקים את התאגיד החדש היה נכון והכרחי. בהקמת התאגיד היתה תקווה שיהיה בו איזון ויימצא בו מקום ביטוי לחברה הישראלית, על כל גווניה והרב־תרבותית שבה. חיש מהר הובן שמדובר במקח טעות. שאזרחי ישראל עומדים לקבל עוד מאותו הדבר. אם כך, מה הועילו חכמים בתקנתם? אם התאגיד יוקם כפי שמסתמן, הוא ייתן ביטוי חזק יותר לדעות השמאל - וזאת, עם חותמת לגיטימציה של ממשלת ימין, שהקימה אותו.

חופש הביטוי והפלורליזם הם ערכים נאצלים שכל אזרחי המדינה ראויים להם, לא רק אליטת השמאל. טוב תעשה הממשלה אם תבטיח אותם ערכים לכולם.

"עוד סניף של הברנז'ה"

חרף הדיון הסוער אישרו השרים את טיוטת חוק השידור הציבורי, שיביא לדחיית שידורי התאגיד • רגב: "לא ייתכן שלשר התקשורת אין שליטה במינויים" • נתניהו, העומד מאחורי החוק: "לא שותף  לדברי רגב" • יו"ר הקואליציה: חוק לפירוק התאגיד √ הליכוד: "בנט ושקד - יקירי השמאל ונוני מוזס"

טיוטת חוק השידור הציבורי, שיביא לדחיית פתיחת שידורי התאגיד ל־30 באפריל 2017 (עם אפשרות להקדמתם ל־1 בינואר), אמנם אושרה אתמול על ידי השרים ללא התנגדויות - אך לא לפני שנערך דיון סוער בנושא.

השרה מירי רגב תקפה: "לא נבחרנו להיות עבדים של פקידים. זו טעות חמורה להעביר את החוק במתכונתו הנוכחית - אין אחריות בלי סמכות. לא ייתכן שלשר התקשורת אין שליטה במינויים ובהתנהלות של התאגיד הציבורי, שממומן מכספי הציבור. מקימים כאן עוד סניף של הברנז'ה שלא פועל על פי עקרונות מנחים המחויבים בשידור ציבורי, כמו ייצוג הולם ורב־תרבותיות". כמו כן ביקשה רגב מרה"מ שיקבע מי יהיה מנכ"ל התאגיד. 

השרה רגב // צילום: אלכס קולומויסקי

דרעי: אין ייצוג לחרדים

גם יו"ר ש"ס השר אריה דרעי, שהיה בין חמשת השרים שנמנעו בהצבעה על הטיוטה, התייחס לגיוון החברתי: "אני יו"ר מפלגה חרדית ספרדית ומייצג אנשי פריפריה, וכל אותם אנשים מרגישים נטע זר בתקשורת הישראלית. אני מייצג אנשים שכל הזמן צריכים להתגונן ולהסביר את עצמם בפני התקשורת. אני מוכן לתת פרס למי שימצא בתקשורת הכללית עיתונאי חרדי עם כיפה שחורה. אין אף אחד".

בדיון אמר נתניהו כי "ברשות השידור וברשת ב' דווקא מאוזנים וממלכתיים. אני לא יכול לומר שכך יהיה גם בתאגיד", אך הוסיף כי הסיבה שבגינה הודיע על דחיית שידורי התאגיד נובעת מכך שהתאגיד אינו מוכן ולא מעבר לכך. נתניהו הבהיר כי בתאגיד אמרו שהם לא מסוגלים להתחיל לשדר בזמן, ולכן קבע בסיכום עם שר האוצר משה כחלון כי התאגיד יכול להוכיח עד אז שהוא מסוגל לשדר ולהקדים את פתיחת השידורים כבר ל־1 בינואר 2017.

בתגובה השיב השר גלעד ארדן, המתנגד לדחיית שידורי התאגיד, שאותו הקים כשהיה שר התקשורת, כי "התאגיד החדש עוד לא קם, אז איך אתה יכול לדעת אם הוא מאוזן? אני בטוח שקרן נויבך, אריה גולן ומשה נגבי ישמחו לשמוע זאת". באשר לדבריה של שרת התרבות העיר ארדן: "את גם לא שולטת בכל הצגה ב'הבימה'".

השר ארדן // צילום: אוהד צויגנברג

יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט, המתנגד גם הוא לדחייה, הוסיף כי "אם לא רוצים את התאגיד, תגידו: איבדנו שליטה על זה, אנחנו לא רוצים. אבל דחייה של שנה וחצי נועדה להפחיד עיתונאים מלהצטרף ולהשאיר תאגיד תלוי בפוליטיקאים". על כך הגיב השר אופיר אקוניס: "אנחנו צריכים להבטיח תאגיד שידור ישראלי מגוון ומאוזן שיביא לידי ביטוי את כל העמדות, הדעות והתרבויות של תושבי ישראל. כמו שהתהליך קורה עכשיו, לא נראה שזה הכיוון: אין שם עולי ברית המועצות, אין עולים מאתיופיה, אין פריפריה". 

השר בנט // צילום: אוהד צויגנברג

בדבריו התייחס אקוניס לתמיכה של בנט והשרה איילת שקד בהקמת התאגיד, באומרו כי "הבית היהודי תומכים בתאגיד כי מונו שם שישה מפד"לינקים", אך אחרי הדברים הבהיר אקוניס כי הוא מצטער על דבריו וחוזר בו. השרה שקד דחתה את הדברים והטיחה בישיבה: "תלמדו לשלוט ותפסיקו לקטר. חבורת בכיינים. יש לכם עיתון משלכם, מה אתם מקטרים?"

לאחר הישיבה הבהיר נתניהו כי הוא "לא שותף לדעה של רגב ואקוניס".

השר אקוניס // צילום: דודי ועקנין

אמש פירסם הליכוד הודעה בעניין עמדותיהם של השרים בנט ושקד, שנמנעו גם הם בהצבעה על החוק. מהמפלגה נמסר כי השניים "הם יקירי השמאל ונוני מוזס, שתומכים במאמצים הבלתי נלאים שלהם לפגוע ברה"מ נתניהו ובשלטון הליכוד".

אלא שבעוד הדיון עסק בדחיית התחלת השידורים של התאגיד החדש, יזם יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן מהליכוד, הצעת חוק שמטרתה לפרק לחלוטין את תאגיד השידור הציבורי ולהשאיר את רשות השידור. "הסגירה של רשות השידור תעלה הרבה יותר כסף מפירוק התאגיד. הציבור גם לא מבין כמה כסף עומד לעלות לו התאגיד, הרבה יותר ממה שמציגים", טען ביטן. 

התגובות לכך גם לא איחרו לבוא. נתניהו וביטן הודיעו בנפרד כי ההצעה היא יוזמה של ביטן וכן כי היא לא תואמה עם רה"מ. השר ארדן הביע תקווה שרה"מ "יבהיר שהוא מתנגד נחרצות ליוזמה זו". הוא הוסיף כי התאגיד, שהוביל לביטול האגרה, גייס עד כה רק 25 אחוזים מעובדיו ושהוא מחויב לשדר בירושלים, וכן כי לא ברור איך קובעים כבר עתה שהוא לא יהיה מאוזן. 

יו"ר סיעת כולנו, ח"כ רועי פולקמן, הבהיר: "נוודא שמעמדו של תאגיד השידור הציבורי החדש יהיה איתן".

שלמה צזנה

בהכנת הידיעה השתתפו מתי טוכפלד וזאב קליין