לפני שלושה חודשים החליט השף יונתן רושפלד לעשות שינוי בחייו ולעבור ניתוח מיני מעקף קיבה. מאז אי אפשר שלא להבחין בשינוי: רושפלד פחות 30 ק"ג.
"הלכתי לרופא לפני שנתיים, והוא שאל אותי: 'ראית פעם איש שמן שחי הרבה שנים?' אמרתי לו: 'וואלה, צודק'. אמר לי: 'או שאתה עושה דיאטה, מתחיל אותה עכשיו וזה יהיה לך קשה, או שאתה הולך על פתרון אחר'.
"עד אז אכלתי מעבר לבן אדם ממוצע, והיתה לי בטן של נהג מונית. ברגע שהחלטתי לעשות את הדבר הזה, הלכתי לניתוח הכי נעים שיש, ואחרי יומיים, למרות שעדיין לא באמת רזיתי, הלכתי מהבית מרחק שבחיים לא הלכתי קודם. משהו בראש שלי השתנה. זאת אחת מהחמש־שש מתנות הכי גדולות שנתתי לעצמי בחיים.
"כששואלים אותי למה סגרתי מסעדה, אני אומר שזה לא הצליח. כששואלים אותי למה עשיתי ניתוח, אני אומר, 'כי זה בריא יותר'. אם הייתי יודע שלא אוכל יותר לאכול או שזה יקלקל לי, לא הייתי עושה את זה, כי לפני הכל, אני בן אדם שחוש הטעם שלו והאוכל הם כל חייו. היום אני מרגיש שחזרתי להיות בן 25".
יש סוגי אוכל שהיית צריך לוותר עליהם?
"לא, רק להפחית כמויות. יותר מזה: לפני הניתוח הרופא אמר לי: 'דע לך שיש תופעות לוואי, ואתה צריך לקחת בחשבון שיש אנשים שפתאום מתחדד להם חוש הטעם'. אז נוסף על כל הצרות, חוש הטעם שלי מספיק דרוך גם ככה. יום אחד לקחתי אבוקדו לפה, ופתאום אני מרגיש שיש לו עוד טעמים. פתאום הרגשתי שליצור הירוק הזה יש לפחות עוד שתיים־שלוש שכבות, שלא זיהיתי בחיים".
אתה יושב פחות במסעדות?
"קודם כל אני איש של זוגיות, ותמיד אכלתי רק עם בת הזוג שלי. זה הפורמט שאני הכי אוהב. אני בסטייט אוף מיינד של המון בית, אז אני חייב להגיד לך שאני כמעט כבר לא יושב במסעדות. עשיתי לעצמי ריסט בראש, ואני חושב שאתה יכול לראות את זה. זו הרגשה מדהימה.
"אני אוכל נהדר, אבל הרבה פחות. אני באמת יכול להתמקד כרגע בלצרוך רק את מה שאני צריך, וכיף לי בלי לבלוע את כל העולם".
איך זה השפיע על אורח החיים שלך?
"פתאום אני כבר לא ישן צהריים. אני לא נרדם לפני 1 בלילה. כאילו הגוף מאוד מודה לך על זה".
השנתיים האחרונות היו מהסוערות בחייו. הניתוח, הפרידה המתוקשרת מהאחים שטראוס, סגירת מיזם "ארוחת ערב" בתל אביב ובירושלים, וגם שני הפרויקטים החדשים, דוכן אוכל הודי מסקרן בשם "captain curry" בשרונה ואולם האירועים "ריי". למרות זאת, רושפלד (47) שמר על שתיקה.
"זה אולי יישמע לך מוזר, אבל אני לא מחפש תקשורת. אני אוהב לעשות, וכשיש לי משהו להגיד, אני אומר אותו. לא כל מנה של סטייק שאני עושה אני מרים טלפון, מהסיבה הפשוטה שאני לא מרגיש צורך בזה. יכול להיות שזה מתוך מקום של ביטחון גדול בתהליכים טבעיים של עבודה.
"יש לי מקצוע ביד ואני נורא אוהב אותו, אבל אני לא מרגיש צורך לצרוח את זה. עד גיל 43 בכלל לא הייתי בתקשורת, אפילו לא ידעו איך אני נראה. הגעתי לזה בצורה כמעט כפייתית. פגשתי את בועז (בן־ציון, סוכנו; ע"ס), והוא אמר לי: 'אתה לא השף ההוא? אז למה שלא תעשה טלוויזיה?'"
• • •
הוא אב לארבעה בנים, שלושה מנישואיו הקודמים - תום (15), גיא (13) ואור (8), ואחד, ליאו בן השנתיים, מהזוגיות עם שרון וקס, שהחלה לפני ארבע שנים. בתעשייה הוא נחשב לאחד השפים המובילים. גדל בקיבוץ רוחמה, בנם של זאב ואורלי, שנפטרה לפני תשע שנים. בילדותו ניגן במנדולינה, ובצבא שירת כמוסיקאי מצטיין בתזמורת צה"ל.
לאחר שהקליט את אלבומו הראשון החליט לנטוש את המיתרים לטובת הסירים. "נכנסתי לאולפן הקלטות בפעם הראשונה בחיי, וכששמעתי את התוצאה מהצד, אמרתי, טכנית זה מעולה, אבל הצליל של הכלי מעצבן. החלטתי שבשביל האמת שלי, אני חייב למצוא משהו אחר".

בפעולה. "אחרי שהתפוצץ המחבל בסי פוד מרקט, חשבתי שהגיע הסוף של הענף" // צילום: מאיה באומל בירגר
הוא נסע ללמוד טבחות בקאן, שם גם עבד במסעדה עם שני כוכבי מישלן. כשחזר ארצה, החל לעבוד כסגנו של ישראל אהרוני במסעדת "תפוח זהב", ומשם עבר ל"מול ים". את המסעדה הראשונה שלו, שנשאה את שמו, פתח בסוף שנות התשעים, ושנתיים מאוחר יותר פתח מסעדה נוספת בשם "רושפלד". שתיהן נסגרו ב־2002, בגלל הירידה במספר הלקוחות במסעדות בעקבות האינתיפאדה השנייה.
"אחרי שהתפוצץ המחבל בסי פוד מרקט, חשבתי, מתוך ראייה של בן אדם צעיר, שהגיע הסוף של הענף. אחר כך הבנתי לצערי שיש מחזוריות, שזו לא האינתיפאדה האחרונה, ושצריך להתרגל למציאות הזאת".
במאי 2007 הוא חזר לעניינים, ובגדול, כשפתח את "הרברט סמואל", שהיתה אחת המסעדות הנחשבות בתל אביב. "היא נפלה על רִיק מאוד מעניין. עד אז כל מה שהיה פה זה מסעדות טובות, שהגישו מנה ראשונה, מנה עיקרית ומנה אחרונה. 'הרברט' היתה הפעם הראשונה שבה היה אפשר לחתוך כל מנה לחצי ולשלם בהתאם. זה היה שינוי תפיסתי מאוד גדול".
שנה וחצי לאחר שהמסעדה הוקמה, מכר אותה הבעלים, איש העסקים אלי מלכין, לחברת "עדי'ס לייף סטייל", בבעלותם של עדי ועירית שטראוס. שיתוף הפעולה הזה נמשך שבע שנים, שבמהלכן הם פתחו את "טאפאס אחד העם" (2009), "יבנה מונטיפיורי" (2010, נסגרה ב־2013) ו"עלמה" (2012).
המשבר בין הצדדים, שהביא בסופו של דבר גם לפרידה, הגיע כשהקבוצה חתמה עיסקה על פתיחת שלוחות נוספות של "הרברט סמואל", בין השאר אחת כשרה בירושלים, ורושפלד, שהיה אחראי להצלחה הגדולה של המסעדה, נשאר בחוץ.
"הנקשים (האחים נקש; ע"ס) אכלו ב'ריץ' ואמרו: 'וואו, זה בדיוק המוצר שאנחנו רוצים'. בתוך חודש נסגרה העיסקה: הם משקיעים את הכל, ואנחנו חברת הניהול של המקום.
"נדהמתי לגלות שלא הכניסו אותי כשותף, למרות כל הסיכומים בעל פה, וזה היה הסוף מבחינתי. הבנתי שאני לא ממשיך הלאה עם אנשים שלא נותנים לי להיות שותף במה שנוצר בזכות המותג המדהים שנקרא 'הרברט סמואל', שזה מאה אחוז אני.
"הייתי מצפה ממשפחה כל כך רצינית להיות פי אלף יותר ישרים כלפי ההמשך, בשותפות, ואם הם החליטו שלא, אז להיפרד יותר יפה. אחרי שאתה בונה דבר כזה ומקבל רק שלושה חודשי פיצויים, זה תמוה. מבחינת החוק זה חוקי, כי היה על זה חוזה. אבל אם אתה שואל אותי אם זה הוגן - התשובה היא לא. ידעתי מראש שזה המחיר שאני עלול לשלם".
מעבר לעניין העסקי, היה גם סוג של מיצוי עצמי?
"אני חושב שזו תקופה שעשיתי בה הכי הרבה דברים גדולים בו בזמן, אבל הרגשתי קצת כלוא בתוך הכישרון של עצמי. הגיע הרגע שאמרתי, די, אני חייב לנהל את עצמי. אני כבר ילד גדול, אני לא רוצה שמישהו אחר ינהל אותי. הודעתי לקבוצה שאני מרגיש שאני חייב ללכת הלאה ולהפסיק את הדבר הזה. וזה מה שעשיתי".
באחד הדיווחים על הפרידה נכתב שעד אז היית ב"כלוב של זהב".
"כלוב של זהב כולל משכורות מטורפות ותנאים מעולים, וזה לא היה זה. אני מרוויח היום יותר ממה שהרווחתי לפני 'הרברט סמואל', ועל הרבה פחות. אתה שוכח שהייתי אחראי לחמש מסעדות, ובהן אחת של בית מלון, ואת כל זה עשיתי בסכום מאוד סביר, ממש לא 'כלוב של זהב'.
"ראיתי ראיון עם שף שנשאל על המשכורת שלו, והוא אמר למראיינת: 'תעלי', 'תעלי', 'תעלי'. אני ממש לא מאלה".
זה נגמר בטונים צורמים?
"לפעמים בעסקים אנשים לא מסתדרים, וזה בסדר. אין פה טרגדיה גדולה. זה לא חומר שממנו עשויות טרגדיות. עדי הוא איש מדהים, הוא איש שיש לו תשוקה מטורפת לתחום הזה שנקרא מזון ומשקאות ומלונאות, ואני חושב שהוא הוכיח ותרם הרבה מאוד כסף לתחום הזה כדי שיהיה אחר וכדי שיהיה בו יותר נעים וטעים.
"יש משפט שאומר Put your money where your mouth is, והוא לגמרי עשה את זה, עם שותפויות מאוד גדולות ומתחלפות. בכל תחום אחר הדברים הרבה יותר שקטים, אנחנו פשוט חשופים מאוד. הייתי רוצה לדעת מה יש בי שמושך אש.
"אנשים זוכרים את הפרידה, אבל צריך לדעת שזו היתה תקופה מאוד יפה של שיתוף פעולה בין שני אנשים שיש להם דבר אחד במשותף - האהבה הגדולה לאוכל. לא היינו נותנים לאף אחת מהמנות שלנו להיות פחות ממצוינת.
"אפשר לא להסתדר ואפשר להתגרש, והכל בסדר. אין שום סכסוך ושום כלום. זה לא עובד אז סוגרים, נקודה, סוף. ישבנו, החלטנו שסוגרים את הסיפור, אמרתי למה אני חושב שצריך לגמור, וגמרנו. הולכים הלאה".
כשטוב, לא מתגרשים.
"נכון, ועדיין, זו היתה תקופה גדולה של עשייה, שבאמת ראו שהיא טובה. אני ראיתי שהיא טובה, הקהל ראה שהיא טובה, והיא נגמרה, וזה בסדר. יש פרק ב'. רוצים להגיד שכשהייתי עם עדי זה היה שיא ההצלחה של החיים שלי, ואחרי שעזבתי אני כאילו מתרסק? אז לא".
ואז גם התפרסמו כל מיני כתבות לא מחמיאות על פועלך.
"גיליתי שמתנהל נגדי מאבק מאוד מוזר, שכלל סידרת כתבות מוזרה, שרדפה אותי במשך חודשים. הרגשתי שהיא מגיעה ממקום מאוד מסוים, וזה לא הגון. איך פתאום, אחרי שאני יוצא מהשותפות, מפרסמים על איזה משפט שהוא בכלל לא נגדי, הוא נגד החברה, של טבחית שקודמה לתפקיד שפית וטוענת שהיא הועבדה בפרך. זה יצא בהזדמנות מאוד מוזרה, אחרי שהכל מולה נסגר, עם תמונה שלי. למה לא שמו תמונה של עדי, שהוא הבעלים?
"צריך להבין שהכי קל לזרוק את השף בסוף התהליך ולהגיד שהוא אשם בכל, באותה מידה שבה קל להצליח איתו. אבל אל תשכח שמאחורי כל שף יש גופים גדולים שצריכים לנהל את העסק באחריות וברצינות, וגוף שמחליף ארבעה מנכ"לים בחמש שנים - אתה צריך לשאול את עצמך אם אתה רוצה להיות שייך אליו".
ואולי גם אתה לא קל.
"אני חושב שאני אחד האנשים הכי ברורים, ומאוד קל לעבוד תחתיי, כי אני אומר בדיוק מה אני רוצה ואיך להגיע לשם מהר".
לא היה לך קשה לוותר על השם שלך במסעדות מצליחות כל כך?
"זה היה פרק שמאוד נהניתי לעשות, עד שהוא מיצה את עצמו. רציתי לשלוט בהחלטות שלי במאה אחוז. אני מניח שזה משותף להרבה אנשים, אבל רק מעטים מעזים לעשות, כי נוח להם, כי יש להם תנאים. אותי לא עניין מעמד ולא עניין טייטל של שף ב'ריץ' וב'הרברט'. עניין אותי לעשות את הדבר הנכון. וזה היה לקום בבוקר וללכת לבשל".
לא חששת מכתם של כישלון או מפגיעה בתדמית?
"אנשים הם הרבה יותר חכמים ממה שאתה חושב. אנשים כבר יודעים היום לקרוא תקשורת בצורה מאוד ביקורתית. אני אף פעם לא מפחד מהדימוי שלי, כי אני פועל מתוך מקום אמיתי ועשיתי מספיק דברים בחיים, על פני 25 שנה, כדי להוכיח את זה. הרבה דברים מעניינים וטובים, שגם הולידו איזושהי תרבות אחרת.
"כל אחד נפגע כשכותבים עליו דברים לא טובים, וכל אחד נהנה כשכותבים עליו דברים טובים. מי שיגיד לך ההפך הוא שקרן. אבל השאלה לאיזה מקום אתה לוקח את זה".
בינך ובין עדי אין היום שום קשר?
"לא. היינו בקשר עסקי, אני אף פעם לא מקיים יחסים עם שותפים שלי מעבר לשעות העבודה. אני כן נותן מעצמי לעסק עד הסוף. עד הסוף. עסק אצלי הוא תמיד הבית שלי, גם אם אני לא שותף. אני בן אדם הכי חיובי. אבל מעבר לזה יש לי את החיים שלי, ואת המעט שיש אני שומר לעצמי".
אם במקרה אתה ועדי נפגשים ברחוב?
"אני לא חי בסביון, אז אני לא רואה אותו ברחוב".
ואם תראה אותו במקרה במסעדה?
"אני אזמין אותו לבקבוק יין. או שאני מקווה שהוא יזמין אותי".
• • •
בתקופה שלו ב"הרברט סמואל" הוא הצליח להכשיר ולזהות דור חדש של שפים מבטיחים ומצליחים, שהוכיחו את עצמם מאוחר יותר בתעשייה המקומית. בין הכישרונות הבולטים שטיפח אפשר למנות את מיכאל לטובסקי, יובל נריה, אדיר כהן, קובי אוחיון, יורם ניצן, תומר טל ואחרים.
"אלו היו שנים שבאופן מרוכז הוצאתי המון כישרונות החוצה. מסתבר שיש בי צד שיודע לזהות מהר מאוד כישרון, או לזהות חוסר כישרון. ואם הוא מוכשר, לדאוג שהוא יידע את זה מייד בהתחלה".
כשאתה מטפח שף, הוא הופך לסוג של העתק שלך?
"ממש לא. אני רק אומר לו, 'אתה טוב בזה ובזה, אז לך עם זה'. כל אחד מוצא לעצמו את הסגנון ואת השפה שלו, ואז יש את הרגע, שבא באופן טבעי, שהוא גדל והולך לדרך משלו. זה רגע שממלא אותך בהמון סיפוק".
באפריל 2015 יצא רושפלד לדרך חדשה. האיש שניהל והחזיק חמש מסעדות גדולות במקביל החליט לחזור כמה צעדים אחורה, אל המטבח הקטן.
"יום אחד ניגשה אלי אחת העובדות בקונדיטוריה ב'הרברט סמואל' ואמרה לי: 'אתה לא יודע איך קוראים לי, נכון?' למעשה ידעתי איך קוראים לה, אבל לא הייתי בטוח, מה שלא קרה לי מעולם כל השנים. אמרתי לה: 'שירי?' והיא אמרה: 'נכון. למה אתה לא קורא לי אף פעם בשם?'
"אמרתי לעצמי, זה בעצם העניין. אני חייב לקחת את החיים שלי מהמסלול הכאילו נוצץ וגדול ולהחזיר אותם לאיזשהו מקום בתוך עצמי. המקום הזה מאוד בער אצלי".

האחים עירית ועדי שטראוס. "מאחורי כל שף יש גופים שצריכים לנהל את העסק באחריות וברצינות" // צילום: הרצי שפירא
למרות הסיכון הגדול, הוא החליט ללכת עם הלב. באפריל 2015 פתח עם השף עודד סיידא את מסעדת "ארוחת ערב", על חורבות קפה לונץ בתל אביב. חודשים ספורים אחר כך חבר לאבי בן ארוש ממסעדת "קבלייר" הירושלמית ופתח מסעדה באותו שם גם בבירה.
"אני אוהב דינמיקה בחיים שלי", הוא מסביר. "השנה האחרונה היא נגזרת של שנתיים שהרגשתי בהן שיש לי אמנם עשרות עובדי מטבח, מאות מלצרים וכמה מנהלים, אבל אני צריך מקום מאוד קטן לעצמי.
"לקחתי לעצמי מקום שמכונה היום 'פופ־אפ', במובן שאין בו שכר דירה גבוה ואין בו עיצוב, אלא רק אוכל ומעט מאוד אנשים. לחזור ולהיות טבח ולבשל. לספק לעצמי את האוכל ולבשל בעצמי, בלי להעביר שום אינפורמציה".
סיכון מאוד גדול לשף במעמדך.
"לקחתי הימור מחושב שזה יכול גם לא להצליח, אבל היה חשוב לי לעשות את זה בכל מחיר. החלום שלי היה בעצם לקחת מה שקורה היום בכל מקום בעולם, ומהבחינה הזאת, היתה שנה מדהימה. כי שישה חודשים קניתי חומרי גלם בשוק מחנה יהודה ושבעה חודשים בשוק הכרמל, ומאוד נהניתי מהיכולת שלי לבוא ולשנות".
זוגתך תמכה בהחלטה?
"שאלתי אותה יום אחד: 'את לא מפחדת שלא ילך לי?' והיא אמרה: 'אתה חייב את זה לעצמך. אתה תעשה כל החיים מה שאתה רוצה, כי אתה יכול, ואלה הדברים שיגרמו לך לעשות את הדברים הכי טוב. יצליח - יצליח, לא יצליח - לא יצליח, אבל אתה חייב'".
• • •
ההחלטה הזאת התגלתה כשגויה. שני הפרויקטים נסגרו אחרי חודשים ספורים בלבד.
"מה שגרם לכישלון, לטוב ולרע, זה השם שלי, שמזוהה עם מותג מאוד ספציפי: מקום שתמיד יהיה בו אירוח מופלא, חלל מושקע, נעים, שירותִי מאוד. ופתאום מישהו כמוני עושה רוורס ולוקח את זה לאיזשהו מקום קטן בשכונה.
"הקהל שלי, שמלווה אותי הרבה שנים, לא היה יכול לקבל את זה. בצדק, לא בצדק, זה בכלל לא משנה. אני יכול להגיד שעשיתי אלבום מאוד טוב ויצירתי, אבל הוא לא נמכר.
"ועדיין אני אומר לך בוודאות שאני יודע כמה האוכל שם היה טוב יותר מכל מסעדה אחרת שעשיתי בחיים. הוא היה מאוד אמיתי. סירים, אבל לא סירים של מאמות, אלא סירים של שפים.
"אתה מבשל את האוכל, אתה מרגיש קודם כל מאוד גבר, וזה ממלא אותך. במקום לקנות עוד פעם סינטה ועוד פעם פילה, אתה קונה כל מיני שרירים וחלקי פנים, וזה רק לאנשים חולים מאוד בתשוקה שלהם לבשל את זה.
"זה לא מדיד. כי מה אנשים יודעים למדוד בעשורים האחרונים? הם יודעים למדוד את ההשקעה, אבל לא יודעים למדוד את האוכל. אני ניסיתי להפוך את כל ההיררכיה הזאת ולהראות שאין דבר כזה, שווה יותר ושווה פחות. הנה לכם נתח של שריר, שיש ממנו כל כך מעט, אבל הוא הדבר הכי מופלא, מצאתי אותו במיוחד בשבילכם, הבאתי לכם את זה בבוקר, ואין יותר מזה. לא תמצאו את זה בשום מקום אחר, וגם צריך לדעת לבשל את זה".
מה עשתה לך השנה האחרונה ברמה המקצועית?
"קודם כל, היום אני טבח הרבה יותר גדול מאשר לפני שנתיים. שנית, זה היה פרק חשוב בלעצור את הזמן, ואני שמח שלא פיספסתי אותו. זה פחד אלוהים כשיש לך ארבעה ילדים וכשאתה צריך להחזיק בית, ואתה חייב, גם כלפי עצמך, להבין מה אתה עושה ולנחש אם זה יעבור הלאה".
הלאה לאן?
"קיוויתי שיהיה לזה הד, אפילו בשוק, ושייווצרו מלא מקומות כאלה, כמו בניו יורק. תל אביב היא עיר שזה יקום בה שוב, זה ברור לי. כל החיים אני עושה רק מה שאני אוהב, ומקווה שזה יעבור הלאה".
יכול להיות שהקדמת את זמנך?
"אני תמיד מקדים משהו, כי אני לא עושה דברים כמו שחברים שלי עשו. אני זוכר שפתחתי את 'הרברט סמואל', ואחד המבקרים קרע אותי לגמרי. הוא כתב שכנראה התבשלתי יותר מדי זמן אז אני עושה כל מיני מטבחים שלא קשורים אחד לשני. אחרי שנה הוא חזר וכתב, 'אנחנו אלה שהתבלבלנו'".
מה בכל זאת היית עושה שם אחרת?
"לא הייתי שם את השם רושפלד. הייתי עושה את זה כמו סיפור 'השרוף': פותח מסעדה בלי להיות שם, סוגר את המטבח, מבשל בפנים, ומפיץ שמועה שיש מסעדה חדשה.
"אני חושב שיש פה את 'קללת הברכה'. מצד אחד בורכת בשם, מצד שני אתה צריך לייחצן, וזה מה שאני לא אוהב. אני לא אוהב להסביר, אני אוהב שהמוצר מסביר את עצמו, ואם הוא נכשל, סימן שהוא לא מוצר טוב".
אז האוכל לא היה טוב?
"החוויה הכללית לא התאימה לשוק באותו רגע".
איך הסגירה השפיעה עליך כלכלית?
"אני לא טיפש. לא לקחתי איזה היכל והשקעתי בו 18 מיליון שקלים. אז הפסדתי כמה עשרות אלפי שקלים והלכתי הביתה. ואגב, עשיתי את זה בחינם, לא משכתי מהעסק הזה אגורה".
אז ממה התפרנסת?
"מכלום. השתמשתי במה שהרווחתי במשך השנים".
אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו מסכימים לעשות את זה.
"אני לא הרבה אנשים. מי שמכיר אותי טוב באמת יודע כמה אני אוהב את מה שאני אוהב בחיים. אין לי שום פרק שהצטערתי עליו. אני באמת בן אדם שחייב לסקרן את עצמו כדי שמשהו יפעל.
"במבצע צוק איתן, אייל שני ואני בישלנו בתל השומר ועמדנו שם ועירבבנו סלטים בכמויות שאנחנו לא רגילים ואוכל טעים ומשביע. אייל אמר לי: 'אתה יודע מה הסוד שלנו? אנחנו לא נזדקן במטבח אלא נמות במטבח'. וזה הכוח שלנו. אנחנו טבחים שאוהבים את המקצוע, וגם קיבלנו את הזכות מהקהל להתפרסם ולעשות הרבה דברים".
• • •
את הכישלון של "ארוחת ערב" תולה רושפלד בכתבה שפורסמה בתוכנית "צינור לילה" בערוץ 10, שבה נעשתה השוואת מחירים בין המנות במסעדה לבין אותן מנות בחו"ל. לדבריו, הכתבה הזאת היא שהביאה בסופו של דבר לסגירת המסעדה.
"זה התחיל בפוסט ששרית ישי לוי פירסמה בפייסבוק, שבו היא ציינה שהחשבון יצא 1,800, ושזה לא מצדיק את התמורה. אבל לא היה כתוב כמה אנשים סעדו, והיו שם עשרה. 180 שקלים לסועד זה בסדר גמור, אבל בכל מקרה, זכותו של כל אחד לא ליהנות ממסעדה, זכותו לכתוב שהיה זול, שהיה יקר, שהיו ג'וקים, שהיה שף גדול, שהיה שף קטן, שהמים נוזלים, ומה שבא לו.
"האחריות היחידה של התקשורת היא לבדוק את זה ולהגיד, בוא'נה, זה נכון או לא נכון. אבל הטלוויזיה התנפלה על זה. כשהם ראיינו אותי, אמרתי להם, 'חבר'ה, אני לא משתף פעולה. לכם יש תפקיד - תבואו, תבדקו מה מוכרים'. הם עשו מזה ממש קרקס".
איך הרגשת כשצפית בזה?
"לא ראיתי את התוכנית בזמן אמת, וגם לא שמעתי על זה. רק ראיתי פתאום שאין הזמנות. שהזוג של 9 בערב ביטל, והזוג של 7 בערב ביטל, והעשירייה של יום שישי איננה. היינו מלאים לחלוטין לשלושה חודשים קדימה, ופתאום רק ביטולים, ביטולים, ביטולים, ואף אחד לא נכנס יותר.
"אחרי כמה ימים בועז חזר לארץ ואמר לי: 'תגיד, אתה ראית מה עשו לך שם?'. אמרתי לו שלא, והוא ביקש ממני לפתוח. אני פותח את ההקלטה של התוכנית באינטרנט ורואה את עמית אהרנסון, בלוגר שאוהב אוכל, משווה את המנות שלי למנות בעולם. ואנחנו יודעים עד כמה זה לא נכון לעשות.
"אתה יכול לגעת לאנשים בהכל, חוץ מבכיס. והם הציגו את זה כאילו אני מכניס את היד לכיס של האנשים ולוקח להם את הכסף. נגעו באיזושהי נקודה קמאית פרימיטיבית, שקל לדבר בה בכותרות, אבל אף אחד לא באמת בודק.
"במחשבה לאחור, הייתי כותב את הפירוט כמו המסעדות הכי מפגרות שיש. מנה עיקרית, כולל שישה סוגי סלטים, לחם, יין ועוד, ואז הייתי יוצא מזה. אבל אני רציתי לעשות מסעדה שקוראים לה 'ארוחת ערב' ומגישים בה את מה שיש בלי לשאול שאלות.
"אם בא אלי מישהו שהוא נגדי ואני יודע שהוא נגדי, אז זה יותר קל. אבל ממישהו כמו עמית, שאני זה שאומר לו: 'בוא תבדוק בעצמך', והוא אומר לי: 'אין לי מספיק כסף, העורך שלי לא משלם לי מספיק', לא ציפיתי לדבר כזה. הוא חרץ גורל של מסעדה שלמה.
"עד לאותו רגע לא האמנתי שתקשורת יכולה לסגור עסק. זה אמנם לא ימנע ממני לפתוח עסקים בעתיד, אבל אני מודה שהכוח של הדבר הזה הדהים אותי".
עד כדי כך?
"כמו סכין שחותך חמאה".
ניסית לדבר עם עמית?
"הרמתי לו טלפון ואמרתי לו: 'השתגעת? אנחנו מאותו צד'. והוא אמר שזו לא היתה הכוונה. אמרתי לו: 'התוצאה מתחילה להתגלגל פה'.
"אחרי שבועיים החלטתי שאני סוגר, אני לא נלחם בטחנות רוח גדולות ומשומנות".
חשבת לתבוע?
"החלטתי עם בועז שאנחנו ממשיכים את החיים".
היית עצוב?
"אם תכיר אותי טוב, תגלה שאני לא בן אדם עצוב ומתוסכל בשום צורה".
• • •
אולי לא כולם אוהבים את רושפלד, אבל איש לא יחלוק על הכישרון, הידע והחריצות שלו. בחודשים האחרונים הוא שקל הצעות רבות למסעדה חדשה, עד שבחר בשני פרויקטים חדשים: דוכן אוכל הודי בשם "captain curry" במתחם שרונה (בבעלות "מרטין גרופ") וניהול אולם האירועים "ריי" בתל אביב.
אתה? הודי?
"הבישול ההודי התחיל אצלי מזמן, וידעתי שכשאחזור אליו, זה יהיה בצורת דוכן, כי משם האוכל ההודי מגיע. שני חברים שלי, שהם אנשים מדהימים, אנשים של עשייה, אמרו לי: 'אנחנו חייבים לעשות איתך משהו'. אמרתי להם מייד: 'הודית'. תוך עשרים דקות אני עושה לכם ארוחה, רק תביאו את המשקיע. הם הביאו אותו, והוא אומר לי: 'הודית?'. אמרתי לו: 'תעלה פה למעלה, תטעם'. הוא אכל ואמר לי: 'וואו, בינגו. יש לנו זה'.
"אני חושב שעכשיו, בשלב שבו אנשים כמוני וכמו אהרוני מצטרפים, 'שרונה' יכול להיות מתחם עירוני של אוכל. למשל, בכל יום ראשון לעשות איזה 'קרייזי סאנדיי', שיש מלא שולחנות בחוץ, ואתה פשוט יכול ליהנות מארוחה. אני מאוד רעב לראות את התמונה השלמה, לעשות ביג פאקינג פארטי".
גם ניהול של אולם אירועים הוא לא החלטה שגרתית.
"מישהי התקשרה אלי מופתעת ואמרה לי: 'אתה עושה אירועים?'. כמו שאני עושה את ההודי, או כמו שעשיתי 'הרברט', כמו שעשיתי 'מול ים', כמו שעשיתי 'מקום של בשר' - אני אוהב להתעסק באוכל בכל אספקט, כל עוד הוא טוב".
את העסקים החדשים בחרת יותר בקפידה?
"ישבנו עכשיו חודשים במשרד עם אלף הצעות עם הרבה כסף, אבל רק שתיים נשקלו באמת. היום אני קודם כל מנהל את עצמי, בוחר לעצמי את השותפים, ולא הם אותי. אני עושה את מה שאני רוצה, ואני יודע שאם אני רוצה לעשות עוד משהו, זו רק בעיה שלי, אם יש לי זמן לעשות את זה".
עד כמה השיקול הכלכלי מכריע?
"אני נותן בהתאם להשקעה. אבל השיקול הכלכלי הוא לא המכריע בהחלטה. אני יכול להגיד לך שאת 'ריי' העדפתי על פני שלוש־ארבע הצעות יותר כלכליות, רק כי זה הרבה יותר עניין אותי".
שפים מצליחים בארץ הם עשירים?
"חד־משמעית לא. אני חושב שהרבה שפים פה מתבלבלים. אתה לא יכול להתעשר רק מזה שאתה שף. אתה יכול להתעשר מעסקים שקשורים לאוכל, וגם זה מאוד לא פשוט".
איזה טיפ היית נותן לשף מתחיל?
"שיזכור לא לרוץ לקו הסיום מוקדם מדי. לאנשים נדמה שאם הם לא שפים או סו־שפים, או אין להם תוכנית טלוויזיה, הם לא רלוונטיים. אבל הדבר הכי כיפי זה לבשל. בעיניי, העשור הראשון של שף בעבודה הוא המענג מכולם. כי אז אתה טבח, אתה באמת מבשל".
מה לא תעשה בחיים?
"אני לא אעשה חברת תעופה, כי אין סיכוי שהאוכל הזה יהיה טעים. התקציב שלו נמוך מדי, והוא לא יהיה טרי מספיק. אם יום אחד אני אעשה חברת תעופה, בתנאים הקיימים, תבוא ותוריד לי את הצוואר".
אמא שלך נולדה במרוקו. יש סיכוי שתעשה אוכל מרוקאי?
"לטעמי זה אחד המטבחים הפחות מעניינים בעולם. צריך להגיד שאמא שלי היתה אישה מדהימה, אבל בישלה ממש לא טוב".
אתה רואה את עצמך פותח שוב מסעדה גדולה?
"כן, ברור. זה החיים שלי".
אולי תנסה בעולם? יש הרבה שפים שניסו והצליחו.
"אחד הדברים שאולי מנוגדים לתדמית שלי הוא שתל אביב היא עדיין העיר שאני הכי אוהב בעולם. היו לי הצעות בחו"ל, שקלתי כל אחת לגופה, ועד היום לא מצאתי משהו שעניין אותי מספיק".
מה חשבת על התקרית של דיוויד פרנקל עם המנה של נוחי דנקנר?
"היתה פה טעות גדולה של דיוויד, כי מסעדה היא קודם כל מקום אנונימי כלפי הלקוחות, זה הדבר הכי בסיסי בעולם. בן אדם בא לאכול, ואם הוא רוצה לספר על זה, אז שיספר על זה, ואם לא, אתה לא תהיה זה שיספר עליו".
אמרת לו את זה?
"אני ודיוויד ביחסים מאוד טובים. שאלתי אותו למחרת איך הוא מרגיש, כי הבנתי שהולך ליפול עליו גל, והוא כתב לי את מה שכתב, זה בינינו. ועדיין זה לא מוריד כהוא זה מההערכה שלי כלפיו, לא כאדם ולא כשף. אני חושב שהרבה מההצלחה של 'פרונטו' היא בזכות ההתמדה שלו".
מה חשבת על ההסתבכות של מיכל אנסקי?
"נפלה בעסק. אנשים הרבה יותר מיומנים ממנה נפלו.
"צריך לזכור שזה ענף שתקרת הזכוכית שלו כבר התרסקה. זה תחום מאוד קשה, חומרי הגלם וכוח האדם מאוד יקרים פה לעומת הרבה מקומות בעולם. השפים לא ממציאים את חומרי הגלם היקרים. אנחנו קונים אותם במחירים גבוהים, כי אנחנו לא יודעים לעבוד עם דברים שהם פחות מהכי טוב. וזה קשה".
הקהל הישראלי של היום פחות מוכן לשלם?
"זה לא קשור. יש פשוט המון מסעדות, ולכן יש הרבה יותר היצע מביקוש".
איך הרגשת כש"מול ים" נשרפה?
"הופתעתי מאוד, וזה ביאס אותי, כי ידעתי בפנים שזה יהיה הסוף. שלא יקימו את זה שוב".
בשנים האחרונות דובר לא מעט על הקשר בין שפים לסמים. מה חשבת על זה?
"זו תופעה כלל־עולמית. באופן אישי אני יכול להגיד לך שלא עשיתי אף פעם סמים, ואפילו לא עישנתי ג'וינט אחד בחיים. אוכל באמת ממלא אותי מאוד".
נתקלת בזה בסביבה שלך?
"בסביבה שלי, במערכות שלי, לא. אם אני מזהה איזושהי בעיה עם מישהו שגייסתי או עם מישהו שעובד תחתיי, זה חד־משמעית No No".
• • •
בארבע השנים האחרונות פרץ רושפלד את מחסום האנונימיות והגיע לכל בית, אחרי שהצטרף לעונה השנייה של "מאסטר שף", לצד חיים כהן, אייל שני ומיכל אנסקי. "אני מאוד אוהב להיות אנונימי", הוא אומר, "אבל בועז בן־ציון וחיים כהן שיכנעו אותי ללכת לשם. גיליתי שאני מתאים".
איך התמודדת עם הוויתור על האנונימיות?
"אם אתה מגיע בגיל צעיר, זה יכול להיות בעייתי. אני נשארתי אותו בן אדם. באתי לעשות את מה שאני יודע לעשות. במובן הכי פשוט, זה עושה טוב לאוכל, שזה התחום שלי. ואם אני מוביל דעת קהל, אז למה לא?"
לפני העונה האחרונה הודעת שלא תשתתף עוד בתוכנית.
"הרגשתי שיש עלי יותר מדי מסעדות ויותר מדי אחריות, ושזה גוזל לי הרבה מדי זמן. בהפקה חיפשו לי מחליף ועשו מבחנים ומבחנים ומבחנים, ואני לא אומר את זה כדי להחמיא לעצמי. בסוף חיים ואייל התקשרו אלי ואמרו לי: 'שמע, אתה חייב לחזור'.
"אמרתי להם שאם אני חוזר, חייבים לקצר קצת את ימי הצילום, כדי שנוכל להיות יותר רעננים. ואז השיפוט יהיה יותר טוב, שהמתחרים יהיו יותר טובים, שהמשימות יהיו יותר טובות. שהיכולת שלנו להקפיד על כל החלטה תהיה יותר גדולה. וזה הצליח".

עם מיכל אנסקי, אייל שני וחיים כהן ב"מאסטר שף". "אני מאוד אוהב להיות אנונימי" // צילום: פיני סילוק
בקרוב תעלה ב"קשת" התוכנית "קרב שפים", שבה רושפלד ואייל שני מתחרים זה בזה ובסוף התחרות יוחלט מי מהשפים טוב יותר. השניים יתחרו זה בזה באיטליה, מקום שבו גדלים חומרי הגלם הטובים ביותר. כל פרק מתרחש באזור אחר של המדינה וכולל שלושה אתגרים קולינריים. את הארוחות שהם יכינו ישפטו שפים מקומיים בעלי כוכב מישלן ועיתונאי אוכל; בעל הניקוד הגבוה ביותר יוכתר ל"מלך" האזור.
"זו תוכנית מעניינת, כי אתה תראה בה צד אחר לחלוטין שלנו. זו פעם ראשונה שאנחנו מוכנים להתחרות, שזה כאילו נורא מסוכן, כי אנחנו מסכנים את השם שלנו".
ב"משחקי השף" של המתחרים אתה צופה?
"מעט מאוד. שתי התוכניות עוסקות באוכל, אבל זה מכיוונים שונים לגמרי. ב'מאסטר שף' המרכז הוא המתחרה, ושם אני חושב שהמרכז הוא יותר השופטים. זו תוכנית שעוסקת בערכים שונים לחלוטין מ'מאסטר שף'".
ומה אתה חושב על השופטים שם?
"אני חושב שבאופן כללי, ההבדל הגדול הוא שאצלנו המתחרים הם אלה שבוכים, ואצלם אלה השופטים".
היו שמועות שהוצע לך לערוק ל"משחקי השף" לפני שהתוכנית עלתה.
"הציעו, אבל זה לא היה רלוונטי".
מה אתה חושב על הסידרה של גידי ואהרוני בערוץ 10?
"מדהימה. אני אוהב לטייל, אני אוהב אוכל, וכיף לראות את זה".
erans@israelhayom.co.ilתגובות:
מ"עדי'ס לייף סטייל" נמסר: "לא היה ולא נברא. פשוט שקר וכזב. אנו מאחלים לשף יונתן רושפלד הצלחה רבה בהמשך דרכו".
מהתוכנית "הצינור" נמסר: "כל הנתונים נבדקו לפני שידור הכתבה. צוות מטעם התוכנית ביקר במסעדה וטעם בעצמו את הארוחה המדוברת. אנחנו אוהבים את האוכל של רושפלד ומאחלים לו הצלחה גדולה בהמשך, הרבה מנות טעימות ומחירים שפויים".
עמית אהרנסון מסר: "אחרי כעשור של עבודה כעיתונאי אוכל ומבקר מסעדות בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה ולימודי תואר מאסטר בגסטרונומיה, אני שמח לעמוד מאחורי דבריי גם במקרה המדובר.
"צר לי שבמקום לנסות ולבחון את טעויותיו, משליך השף את כישלונו על אמצעי התקשורת. לא עיתונאים ולא מבקרים מביאים לסגירת מסעדות - הלקוחות הם שעושים זאת.
"יש להדגיש כי מעולם לא התקיימה ביני לבין רושפלד כל שיחה על ארוחה במסעדת 'ארוחת ערב', ומעולם לא שוחחתי איתו על ענייני הכספים. הציטוט הנוגע לנושא שקרי ומנותק כל אחיזה במציאות.
"אני רואה ביונתן רושפלד את אחד הטבחים הדגולים בישראל, מאחל לו כל טוב ומקווה שישוב לבשל במהרה באותה התלהבות שבה הוא מפיץ שקרים וחצאי אמיתות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו