אדיר בשמיים

הנימה של השאלה היתה לקונית. "ה־F-35 הוכרז בשבוע שעבר כבעל כשירות מבצעית ראשונית, ומחר אנחנו מבצעים איתו אימון תדלוק. מעניין אותך?"

הייתי צריך לגייס את כל כוחותיי כדי להתאפק לא לקפוץ משמחה. בכל זאת, לטוס ולצלם מקרוב את המטוס הבא של חיל האוויר הישראלי? את הכלי שעורר התעניינות בכל רחבי הגלובוס וכבר נרכש על ידי 11 מדינות, אך אנחנו נהיה הראשונים להפעילו מחוץ לארה"ב? את מה שנחשב בעיני רבים למטוס הקרב המאויש האחרון, לפני שהמל"טים (מטוסים ללא טייס) ישתלטו על התחום? רגעים כאלה לא זוכים לחוות כל יום, ואפילו לא פעם בשנה. הסכמתי מייד.

הפרטים הטכניים כבר ידועים יחסית: אם הכל ילך כמתוכנן, בסוף שנת 2016 יקבל חיל האוויר שני מטוסי F-35 ראשונים מתוך 33 בסך הכל. הם יהיו חוד החנית של החיל בעשורים הבאים. מדובר במטוסים מתקדמים היכולים לשמש לתקיפות ארוכות טווח, הרחק מעבר לגבולות ישראל; יכולות כמו שלהם אין לשום מטוס אחר. הראשונה והחשובה מכולן היא החמקנות, שבזכותה המטוס הופך בלתי נראה למכ"ם האויב - בין השאר, הוא נושא את החימוש בבטנו ומצופה בחומר בולע קרינה. הוא רב־משימתי ומצויד בטילים לקרבות אוויר, בתותח ובפצצות; מכיל מכ"ם קבוע, מיפוי ברזולוציה גבוהה ומערכת לזיהוי איומים ולדירוגם; אפשר לתדלק אותו באוויר, מה שמעניק לו בפועל טווח בלתי מוגבל; ובעיקר - צורת החשיבה שממנה נגזר תפעולו שונה מזו המוכרת לנו ממטוסים אחרים. "מטוס לדור האייפד", הגדירו אותו ב־2012 טייסיו בראיון לאהרון לפידות במוסף "ישראל השבוע". 

מאפיינים אלה הם שגרמו למפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, לבחור למטוס את השם העברי "אדיר". 

"ה־F-35 הוא מכפיל כוח עבור חיל האוויר", אומר קצין פרויקטים בטייסת ה"אדיר" של החיל. לדבריו, המטוס החדיש, שיוצב בבסיס החיל בנבטים, מוצא את האויב בקלות - ומנגד מקשה על האויב למצוא אותו. "הוא יודע לעשות דברים שהיום צריך לשלוח כמה מטוסים כדי לבצע אותם", ממשיך הקצין, "הוא מסוגל לעשות דברים שלא יכולנו לעשות בעבר, דברים שהיו נחשבים משימות התאבדות לו היינו עושים אותם באמצעות המטוסים שברשות חיל האוויר".

הטייסים מציינים כי הוא ה"אדיר" אינו דומה לשום מטוס קרב הקיים בחיל כיום, כיוון שהוא "דור חמישי", ומשוכלל הרבה יותר ממטוסי הקרב מ"דור רביעי" שנמצאים כיום בארץ. לפי קצין הפרויקטים, מדובר ב"פרויקט מהפכני, שכל הביקורת עליו מגיעה מאנשים שלא מבינים מה זה דור חמישי ומודדים אותו בפרמטרים של דור רביעי. זה כמו שפעם אמרו לסטיב ג'ובס שהאייפון לא טוב כי אין בו מקלדת. טכנולוגיה חדשה תמיד מאפשרת לפתוח פער מול האויב, עד שהוא מדביק אותו. בשנות ה־80 פתחנו פער, וב־20 השנה האחרונות האויב פחות או יותר סגר אותו. עכשיו יש אפשרות לפתוח את הפער שוב". 

לא מצליח לישון 

מדי שנה בשנה אני טס לארה"ב כדי לסייר בטייסות של זרועות הצבא השונות. ב־2014, למשל, ביקרתי בבסיס ניו ריבר שבצפון קרוליינה כדי להתרשם מהמסוק־מטוס האמריקני, ה־V-22, ובחודש שעבר רציתי להתרשם מהכנות המארינס לקליטת מסוק ה־CH-53K החדש שלהם, שאמור להיכנס לשירות ב־2019. מצאתי את עצמי לא רחוק מניו ריבר, בבסיס צ'רי פוינט. שם התכוונתי להצטרף לתרגיל של טייסת 252 של המארינס, המפעילה מטוסי הרקולס מסוג KC-130. תיכננתי לנצל את היכולת לפתוח את הרמפה האחורית של ההרקולס תוך כדי טיסה על מנת לצלם את המסוקים בפעולה, בלי הפרעות ועם הרבה אדרנלין. לצורך כך החליטו בטייסת להקדיש לי שלושה ימים.

הרעמים והברקים שליוו את נחיתתי בצפון קרוליינה לא בישרו טובות. התגנב לליבי החשש שמזג האוויר יגרום לביטול האימון, והעננים הקודרים שמילאו את השמיים ביום הראשון לשהותי חיזקו אותו. היה ברור שגם אם המטוסים ימריאו, הם עלולים למצוא את עצמם שבים עד מהרה לנחיתה בשל רמת הסיכון הגבוהה. בתום התדריך נשמע קול רעם עז, והאזהרה מהמגדל לא איחרה לבוא: אירעה פגיעת ברק בתחום הבסיס, וכל מה שתוכנן ליום הראשון - מבוטל. 

בערב היום השני לשהותי התקשרה קצינת הדוברות של הבסיס, וגרמה לי לחשוב שמישהו שם למעלה רצה לפצות אותי על עוגמת הנפש. בטייסת ה־VMFAT 501, המפעילה את מטוסי ה־F-35B שבבסיס ביופורט השכן, רצו לקיים למחרת אימון מיוחד. המשימה: להסמיך טייסים לבצע תדלוק אווירי, צעד חשוב בפיתוח כשירות הטייסת החדשה. ולי, דווקא לי, ניתנה הזכות לתעד את הכל מהרמפה האחורית של ההרקולס. 

כדאי לציין שכבר בחודשים שלפני הנסיעה הקודמת, ב־2014, ניסיתי לתאם טיסה כזו בדיוק. גיליתי שלנוכח כמות הבקשות העצומה, הפנטגון הקים מערך יחסי ציבור שלם, המופקד כולו על טיפול בבקשות הנוגעות ל־F-35. ביקור קרקעי טריוויאלי, סתם כדי להצטלם ליד הכנף, הוא מתכון לכאב ראש, ועל טיסה לצד החמקן אין מה לדבר.

נמסר לי שהתדריך מתוכנן ל־5:00 בבוקר, "ואל תאחר". איך אמורים להסביר לקצינה שמרוב התרגשות, הסיכוי שאירדם הלילה שואף לאפס? 

ממוסטנג למטוס

על כל צרה שלא תבוא, אני יוצא מהמלון כבר ב־3:00. שעה לפני הזמן אני מתייצב ומחכה שיבואו לקחת אותי. ב־4:45 נעצרת מולי בחריקת בלמים מוסטנג שחורה ומבריקה. מתוכה יוצאת צלמת הבסיס, רב"ט נסיה הוארטאס, שהיתה ערנית להפתיע. היא נבחרה ללוות אותי במהלך הטיסה, וההתרגשות - כמו גם ההתלהבות מהפוזה של המארינס - ניכרות בה היטב. אני שואל אותה אם טסה כך בעבר. "כן, פעם אחת", היא עונה, "הזדמנויות כאלו לא מפספסים". 

אנחנו מגיעים להאנגרים הענקיים של טייסת 252 של המארינס. בחדר התדריכים, כמיטב המסורת האמריקנית, מגישים לנו קפה ו"דאנקן דונאטס". אנו מתיישבים עם צוות מטוס התדלוק, ובין ביס לביס מתחילים בתדריך. הרעיון הוא כזה: על החמקן לטוס במהירות זהה לזו של מטוס ההרקולס, לשלוף את מוט הדלק ולהכניס אותו לסל המשתלשל מהצינור שיוצא ממטוס התדלוק. נשמע קל, אבל זו פעולה מורכבת הדורשת ריכוז רב, הן מצד הטייסים והן מצד המכונאים המוטסים, שנותנים הוראות תיקון מיקום בקשר. בהמשך יספר לי מפקד טייסת 252, לוטננט קולונל סקוט "בובקאט" קולטיק, כי הוא גאה מאוד בחלקה של הטייסת בהרחבת הטווח האסטרטגי של מטוסי המארינס. אחרי שמוסרים לנו את הוראות הבטיחות, אנו יורדים למטוס, נקשרים לרתמות ועוברים לקוקפיט. 

בשעה 7:30 אנחנו כבר באוויר בדרך לאזור האימון, איפשהו מעל האוקיינוס האטלנטי. אני ורב"ט הוארטאס צועדים לקצה המטוס. עוד בדיקה למערכת הקשר, ובינתיים צועקים לנו "היכונו". איש הצוות לוחץ על כפתור, ופתאום הרמפה נפתחת.

הרעש האדיר ברקע רק מוסיף להתרגשות ולהנאה מהנוף הקסום שנגלה לעינינו: שמיים כחולים, שאותם ממלאת תפזורת עננים לבנים־ורודים. מתחתינו ים כחול צלול במיוחד, ומפעם לפעם אפשר לראות גם ספינות. איש הצוות נוגע בכתפי ומצביע לכיוון שעה 5:00 של המטוס שבו אני נמצא. "הנה הם באים", הוא אומר, ומהר מאוד הם מופיעים. שני F-35, מטוסי הקרב המתקדמים ביותר בעולם, מבהיקים כאילו ירדו זה עתה מפס הייצור (מה שלא רחוק מהאמת).

תהליך התדלוק מתבצע בסבבים. שני החמקנים ניגשים לצינורות הדלק ומתחברים ומתנתקים כמה פעמים. במשך כל התרגולת המכונאים מספקים דיווח שוטף לטייסי ההרקולס שלנו, וגם לאלה שיושבים במטוסי הקרב שממול. כל העניין אורך כ־20 דקות, ובסופו מאותתים לי שבקרוב יתחילו מטוסי ה־F-35 לבצע מעברים מצד לצד לטובת הצילום.

איש צוות מסמן לי "10 דקות" - הזמן שיש לי להשיג את התמונות הטובות ביותר. המטוסים מבצעים תמרונים עדינים כדי שאקבל זוויות שונות. בשביל צלם חובב תעופה כמוני, אין תחושה נפלאה יותר מזו שמתעוררת בך כשאתה עומד על קצה רמפה של מטוס בגובה 10,000 רגל, קרוב כל כך אל מושאי אהבתך; כמו צלם טבע האורב לחיות בסביבתן הטבעית. 

אחרי דקות של צילום אינטנסיבי אני מרים את הראש ומביט בכל היופי הזה במו עיניי, ללא תיווך עזרים אלקטרוניים. אני מודה לאל שבמרומים (ולאשתי) שיש לי עבודה מהנה כל כך. בתוך קצת יותר משנה, אני חושב לעצמי, יזכו בחיל האוויר הישראלי לראות את המטוסים האלה ממש כמו שראיתי אני.

טייסי ה־F-35 מאחלים לנו בקשר המשך יום נעים ועוזבים לדרכם. אני ורב"ט הוארטאס חוזרים פנימה, וצווות המכונאים סוגר את הרמפה. המשימה הושלמה בהצלחה. 

ה-F-35 תעודת זהות:

אורך: 15.4 מטרים

גובה: 4.3 מטרים

מוטת כנפיים: 10.7 מטרים

משקל: ריק - 12 טונות, מירבי - 27.2 טונות.

מהירות: 1.6 מאך (1,960 קמ"ש) 

טווח טיסה: 2,220 ק"מ (ללא מיכלי דלק חיצוניים)

הנעה: מנוע אחד תוצרת פראט אנד ויטני (ארה"ב)

חימוש: תותח 25 מ"מ של ג'נרל דיינמיקס, 4 טילים/ פצצות בתאים פנימיים, וכן חימוש בנשיאה חיצונית