אתחיל מהסוף: איזה יופי של ספר! הוא מושך לקריאה, הוא מציג דמויות רב־מימדיות, הוא מתאר הוויה ריאלית מאוד, והוא כתוב בעברית משובחת. יש בו שילוב של הומור דק ועוגמת נפש, רגעי אושר ואכזבות קשות, והוא דומה באופן מפתיע לחיים. גם כאשר אחד משני גיבוריו מת מאושר, זה אושר שנוצר מטעות בזיהוי.
שני הגיבורים המרכזיים הם סבא ארנסט, יהודי ממוצא הונגרי, ניצול שואה ומומחה לכוורות, ונכדו, אמוץ, הקשור אליו בקשר מיוחד. אמוץ עזב את הטכניון, מצא עבודה כמפעיל עגורן בנמל ונקלע למשבר קשה בחיי הנישואים. סביבם נעים גיבורי המשנה: הסבתא אווה, ילדה מזדקנת שאינה משלימה עם גילה, וחוזרת לסוג של קלפטומניה, אשר נדמה היה כי חלפה; הילה, אשתו של אמוץ הנכנסת להריון בלתי רצוי; נורה, אהבת חייו החומקת של סבא ארנסט, וגוני, נכדתה המתגוררת בביתה, עם ילדתה הקטנה. במעגל השלישי - המשתתפים שעל אודותיהם יידע הקורא אך מעט, נמצאים הוריהם של אמוץ ושל גוני, וגם אפי, סופרת המבקשת בעקשנות להכיר היכרות אישית את הנושאים שעליהם היא כותבת, ואשר קשה להשתחרר מן החשד שהיא נציגתה המוחצנת של כותבת הספר, כמו עושה היא את מעשה הבמאי אלפרד היצ'קוק, שהופיע בתפקידים שוליים בסרטיו.
חוט השני בספר הוא סטוצים. הסטוץ הראשון התרחש באותם שלושה ימים בנאפולי, בראשית שנות ה־50, בדרך מהונגריה לישראל, כאשר ארנסט, הבעל הטרי, התאהב לרגע בנערה יפה, וזו נענית לתשוקתו. היא מבטיחה ליצור עימו קשר לאחר שתגיע לארץ, והוא ממתין לה כל חייו, לשווא.
הסטוץ השני הוא זה שבין הילה לבין בן זוגה הקודם, והסטוץ השלישי - ולא במקרה - הוא פשוט שמו של החתול של אמוץ. הסטוץ הראשון מייצר את העלילה, שכולה חיפוש אחר נורה היפה מנאפולי, והסטוץ השני משנה את כיוון העלילה, כדי לאפשר את סגירת המעגל: בני הדור השלישי, הקשורים לסבא ולסבתא יותר משהם קשורים להוריהם, מממשים את האהבה שהפכה געגוע.
זהו ספר שאינו מתיימר להיות מעבר לזמן: הוא מדבר על ה"כאן ועכשיו". הטילים מעזה, השיטפון הכבד ביפן, אנשים ששמותיהם נשמעים בחדשות - כולם נמצאים ברקע המאורעות המתרחשים בו. הסופרת נוטלת לעצמה את תפקיד היודעת־כל, ומתארת את שרעפיהם של כל גיבוריה. מעמד מיוחד היא מעניקה לאמוץ, כיוון שהוא היחיד בסיפור המדבר בגוף ראשון, בלי שיש צורך לציין כלל כי מדובר בו - הקוראים מבינים זאת מייד.
תיאורי הזיקנה יפים ומיוחדים. היחסים בין אווה וארנסט, שני אנשים שונים מאוד זה מזה, החיים יחד 60 שנה, ראויים לקריאה מוקפדת, והם, אולי, שיאו הספרותי של "הוטל מלטה" (אותו מלון שבו התרחש הסטוץ הראשון), לצד ייחודם של היחסים בין בני הדור השלישי לבני דור הראשון.
הוטל מלטה / עדנה שמש; הקיבוץ המאוחד, עמוד 403
