שורף הגופות: סכנת ההונאה

לעיתים רחוקות זוכה קהילת קוראי הספרים לגלות שממש מתחת לאף, במשך שנים ארוכות, הסתתרה לה יצירת מופת ספרותית ומסיבות כאלה ואחרות נעלמה מן העין. אבל הנה הגיע לפתחנו "שורף הגופות" של לדיסלב פוקס בתרגומו הנהדר של פאר פרידמן וכמו באחת הסצנות הראשונות בספר הוא מסיט מסך כבד של תיאטרון, מזמין את קרני השמש להיכנס ומאפשר לנו דרך החרך שהוא הספר להתוודע ליצירתו של אחד מגדולי הספרות הצ'כית במאה ה־20.

גיבור הספר נעל "הרצף הקפקאי". מרכז פראג 1930

 

קשה להאשים את הקורא הישראלי בכך שלא הכיר את פוקס, מכיוון שהוא נחשב לדמות חידתית אפילו במולדתו עד היום. הצורה היהודית של כתיבת שם המשפחה היא כנראה רק אחת הדרכים שבה פוקס, שפרץ בהצלחה לתודעה ב־1963, בחר לתעתע במי שביקש להכיר אותו. העיסוק הרב בנושאים יהודיים ביצירתו הוא כנראה עוד אחת מהדרכים. מעט מאוד ידוע עדיין על בנו של קצין המשטרה הצ'כי שסיים את חייו בדירה שבה התגורר עם אמו, ולימים אפילו מקום קבורתו נשכח, אבל היום, עם עליית קרנו המחודשת והעניין הציבורי בדמותו, כבר ברור שפוקס היה אדם שהסתרה מחושבת, הזדהות עם המיעוט והחלש ועיסוק כפייתי בזהות לא היו זרים לו. אלו הם רק חלק מהמרכיבים שמאפיינים גם את הגיבור של "שורף הגופות" והופכים אותו לספר יוצא דופן. 

אחת ממעלותיו של הרומן טמונה בעובדה שחוויית הקריאה בו דומה לצפייה בעבודתו של צייר. פוקס מניח על הבד שכבות על גבי שכבות של צבע דרמטי וטוען את התמונה במתח שמסתתר בהצלחה בתוך דיוקן משפחתי זעיר, בורגני, תמים ושטוף אור. אבל המקום שבו הסיפור מתרחש הוא צ'כוסלובקיה, והזמן הוא רגע לפני הפלישה לחבל הסודטים בואך מלחמת העולם השנייה. כמה רגועים כבר אפשר להיות? 

מלבד העובדה שזוהי יריית הפתיחה ההיטלראית לכיבוש היבשת ומלחמת גזע, זהו גם הרגע האחרון באירופה שבו יכולה להתקיים משפחה מאושרת ומלוקקת כמו משפחת קופפרקינגל: אח, אחות, אם שחורת שיער ואב שתומך בכולם באמצעות העבודה היציבה אך לא שגרתית שלו - שורף גופות. אלו הם זמנים שבהם העולם מתערער, ופוקס בהחלט נותן לחרדה ולסכנות לחדור לתמונה, אבל באותה נשימה שולח את ראש המשפחה וגיבור הסיפור להשתיק אותם באופטימיות אינטנסיבית. הטעות שלהם היא, כמובן, שהם נעתרים לו. 

מר קופפרקינגל, שנקרא לרוב בשם התואר הרשמי, וכמו שמות אחרים בספר גם שמו האמיתי מוטל בספק, מוביל את המשפחה ביד בוטחת באמצעות מה שנראה כמו מערכת ערכים 

מהעולם הישן - הוגנות, רצינות, כבוד ואופטימיות. העקשנות שבה הסיפור גורם לו להיצמד שוב ושוב לערכים אלו, שנראים לכאורה כמו הומניזם בורגני שבע ובריא של בוגר מלחמת העולם הראשונה בשולי האימפריה האוסטרו־הונגרית, מתחזה להיות הפרשנות המיידית שלו. כשמר קופפרקינגל מרצה בפני חברו לנשק שנוטה לנאציזם, קל להשתכנע שהוא פטריוט הומניסט: "לחמנו בחזית, נהרגנו, אבל המלחמה סותרת את אמונותיי... בעולם צריכים לשרור שלום, אושר וצדק". כשהוא מרחם על מר שטראוס המסכן שהחיים התאכזרו אליו, אפשר רק להעריך את מידת הפילנתרופיה האצילית שלו כבעל בית מבוסס וגומל חסדים: "...אעזור גם לו. הוא אדם טוב ומסודר, וחיים מזעזעים היו לו... ומי לא יעזור לאדם טוב?" 

גם העיסוק החובבני של מר קופפרקינגל באמנות קישוטית, שמוביל אותו למסעות רכישה ולהחלפה של יצירות זולות שנועדו לכסות את קירות הבית השונים, משלים תמונה אידילית. אבל בהמשך אנחנו עתידים לגלות שפני השטח הנראים, אלה שחושף בפנינו פוקס, הם שכבה אפשרית אחת בלבד. מעליה ומתחתיה מוכנות כבר להתפרץ, אולי ברוח הזמן ואולי ברוח על־זמנית - צורות של פורענות נפשית. ואם יותר לנו לנחש נניח, אפילו מר קופפרקינגל עצמו לא משער את התהום שרובצת לפתחו. 

"שורף הגופות" הוא מלאכת מחשבת של הונאה מענגת. אחת הסיבות לכך היא שפוקס טווה בו מערכות חופפות של רמזים ורמזים סותרים שנועדו למסך את הכיוון שאליו מתקדם הסיפור. וכך מוצאים עצמם הקוראים לצד מר קופפרקינגל המידרדר, צונחים לקראת סופו הבלתי צפוי והמזעזע. כשזה אכן מגיע, ואיש המשפחה הופך לפשיסט רצחני מושחת וחסר מעצורים, מה שנותר לנו הוא לחזור אחורה ולנסות להבין איפה זה התחיל. אבל כמובן שפוקס לא מתפתה לתת לנו את הפתרון הקל. ובמידה מסוימת אנחנו נשארים עם שאלה שתלויה באוויר: איך הגענו למצב הזה? 

את הפתרון אפשר אולי למצוא בהשוואה למצבים דומים אצל גיבוריו של סופר צ׳כי גדול אחר. אף שטענה נפוצה בקרב חוקרי פוקס קובעת שהוא לא קרא את קפקא מעולם, קשה שלא לראות במר קופפרקינגל גיבור שנמצא לכל הפחות על הרצף הקפקאי. שרשרת המעשים הזוועתיים שמר קופפרקינגל בסופו של דבר מוצא את עצמו מחולל, משרה על הקורא מבוכה ובלבול, אולי אפילו בושה. לכך מתווספת גם האדישות חסרת הפשר שבה פוקס מאפיין את המצב הטרגי, וחוסר האונים שקיים בכולם, ואפילו במר קופפרקינגל שבסופו של דבר אחראי לזוועות אנחנו עשויים לטעות ולראות קורבן של הנסיבות. 

אלא שבניגוד לגרגור סמסא שנהפך לחרק, יוזף ק׳ שמזומן למשפט בעילה לא ברורה, וק׳ מודד הקרקעות שמתענה בגיהינום הביורוקרטיה, מר קופפרקינגל הוא בכל זאת גיבור מסוג שונה. אצל פוקס יש תשובה לשאלה שתלויה באוויר; הדרך שהובילה לאסונו הפרטי ולאסונם של אחרים היתה פרוסה לפנינו מתחילת הסיפור. הרי ראינו איך זה קורה. אולי לא הבנו, אולי לא יכולנו לנחש, אבל קריאה דקדקנית שנייה בין השורות מחייבת כל אדם להיות ישר עם עצמו ולהתוודות. כן, הייתי שם כשזה קרה. עכשיו אני מבין. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו