כשלוס אנג'לס בערה: הכבאים הישראלים שיצאו ללמוד מהאמריקנים

את לקחי אסון שריפות הענק בדרום קליפורניה, בחודש שעבר, ילמדו היטב בשנים הקרובות. 233 אלף דונם הושמדו, 16,244 מבנים נהרסו, יותר מ־200 אלף תושבים פונו ו־29 איש נספו.

"קטסטרופה. לא ראיתי דבר כזה, ותאמין לי שראיתי הרבה שריפות בחיי", אומר טפסר משנה ד"ר אבי בן זקן (57), מ"מ ראש אגף מבצעים בכבאות והצלה, "בכרמל הנזק הגדול היה אסון האוטובוס, הרבה עצים נשרפו וכמה בתים. בשריפה הגדולה שפקדה אותנו ב־2016, 600 בתים הגיעו למצב של טוטאל לוס, אבל עדיין ראית בניינים חרוכים שעומדים על תילם. בקליפורניה נשארה רק הרצפה".

כשפרצו השריפות הגדולות התקשר נציב כבאות והצלה, רב־טפסר אייל כספי, לעמיתו בקליפורניה והציע את עזרתם של לוחמי אש מישראל. הוא זכר היטב שבמהלך מלחמת חרבות ברזל לא מעט כבאים מארה"ב הגיעו כדי לסייע בין היתר לכבות את שריפות הענק בצפון. וכך כבר הוכנה רשימת כבאים שתהיה בהיכון להמראה מהירה, אבל האמריקנים אמרו שעם כל הכבוד לנכונות, אין להם כרגע זמן לקלוט עזרה חדשה.

כעבור כמה ימים הגיע טלפון נוסף מארה"ב, והפעם הוצע שמשלחת יועצים ישראלים תנחת בקליפורניה כדי לתת מבט על המתרחש ואולי תסייע בעצות מניסיונה. אחרי הכל, ישראל והאזור שנפגע נמצאים שניהם על קו הרוחב 32. "יש בעולם חמישה אזורים ים־תיכוניים", מסביר סגן טפסר ד"ר שי לוי (53), ראש ענף מחקר ושטחים פתוחים במערך הכיבוי. "אגן הים התיכון, שעל שמו האקלים נקרא, קליפורניה, צ'ילה, דרום אפריקה ואוסטרליה. ב־2020 היו באוסטרליה במשך חצי שנה שריפות ענק. אנשים, רובם מתנדבים, יצאו מהבית וראו את ילדיהם רק כעבור חצי שנה כשהאש כבתה, אז אם אני שומע שיש שריפה בצ'ילה - זה יותר מעניין אותי מכל מדינה אחרת, כי אני יודע שיש מאפיינים דומים ואנחנו תמיד רוצים ללמוד מכוויות של אחרים כדי שלא נלמד מהכוויות שלנו".

משלחת של חמישה קצינים התארגנה במהירות ועלתה על הטיסה לחוף המערבי. "קיבלתי טלפון בערב ואמרו 'מחר בלילה הטיסה, תתכונני'", מספרת רב־רשף לי שי עמור (34), ראש מדור מבצעים בתחנת כיבוי חיפה, "למחרת בעלי שוב היה צריך לצאת למילואים, אחרי שכבר עשה יותר מ־270 יום. אמרתי לו 'רועי, תישאר בהמתנה, כעת תורי' וזו חתיכת לוגיסטיקה. יש לנו שלושה ילדים, כולל תינוק בן שנה".

זיכרונות מעוטף עזה

את ריח העשן הכבד בקליפורניה אפשר היה להריח מייד עם הירידה מהמטוס, אבל עבור מי שמכיר אש כל חייו, מטרד כזה פחות מפריע. הכי חשוב היה מבחינת המשלחת להבין מה קרה בעיר המלאכים בתחילת ינואר. לאנשי מערך הכיבוי האמריקני, שכבר השתלט על מוקדי האש, היה זמן לפתוח בפניהם נתונים ולהסביר. "עשינו שולחנות עגולים, החלפנו מידע", מספר ד"ר בן זקן, "הם ענו על כל מה ששאלנו, ואילו אנחנו הסברנו איך עובדים בארץ. ראינו את שיטות העבודה שלהם והם עדיין היו בכוננות גבוהה, כי מבחינה מטאורולוגית היה חשש שרוחות שוב ילבו מוקדי אש שטרם הגיעו אליהם. הם היו פרושים סביב השטח".

שריפות גדולות בקליפורניה היו כבר בעבר. הפעם זה היה שילוב של בצורת ארוכה ורוחות חזקות, שהטיסו את האש קדימה והיא כילתה כל מה שעמד בדרכה. "יש שם רוחות מזרחיות יבשות, שנקראות סנטה אנה, כמו המזרחיות אצלנו", מספר ד"ר לוי, "בתהליך הבעירה, הפירוליזה, השלב הראשון הוא קודם ייבוש הצמח, וכאן הצמחים כבר היו מאוד יבשים בגלל המחסור בגשם, לכן הבעירה היתה מהירה. תוסיף רוחות במהירות של 130 קמ"ש ואתה מבין שהתפשטות האש היתה מטורפת. הרי בדרך כלל אומרים שהאש עולה במדרון, שם האש רצה במורד וזה גרם לתופעת גיצים שהגיעו למרחקים ארוכים ויצרו ספוטים (שריפות חדשות). איך אמר שם אחד הקצינים? 'כל המודלים לא תפסו את התנהגות האש'".

ד"ר בן זקן: "היתה שם תופעה ייחודית. רוחות מזרחיות חמות הגיעו ממדבריות נבדה במהירות של 130 קמ"ש ומהאוקיינוס הגיע גוש רוח קרה עם לחות גבוהה. שתי החזיתות נתקלו זו בזו וזה יצר מערבולות אש עצומות. כל הבתים על קו המים נשרפו. לנו, כחוקרים, עם כל הכאב, זה היה מרתק".

רב־רשף עמור: "תוסיף את חומר הבעירה. הבתים שם בנויים אחרת מאצלנו. הבנייה קלה, חלק גדול בנוי מעץ ובסופו של דבר הבתים האלה מתכלים לחלוטין. זה לא כמו כאן, שאם יש שריפה היא יכולה לשרוף את התכולה, אבל בסוף תראה קירות עומדים. שם האסוציאציה הראשונה שקפצה לי לראש היתה עוטף עזה אחרי 7 באוקטובר. הכל הרוס ושרוף. זה אומנם לא אותו דבר ולא אותן נסיבות, אבל המראות היו דומים".

בלוס אנג'לס הבנייה קלה גם בגלל רעידות האדמה שפוקדות את האזור, אבל הבעיה היותר גדולה היא החורש, שבתוכו בנויים לא מעט בתים, חלקם אחוזות של מיטב כוכבי הוליווד.

"זה משהו שמשותף לנו ולהם", אומר ד"ר לוי. "אנשים שוכחים שגם בחיפה וגם באסון הכרמל זה יכול היה לקרות להם ועדיין רוצים לגור בעיר, אבל בתוך היער, ולא מבינים שזו סכנה".

ד"ר לוי הציג לי תמונה ישנה שמצא ואמר: "זה אזור מרכז חורב בחיפה בשנת 1925. שים לב שאין בו עצים ותראה איך הוא נראה היום. חיפה היא הכי מועדת לשריפות, כי יש בה שילוב של צמחייה לא מטופלת עם טופוגרפיה של עיר הבנויה על צלע הר, ותוסיף למתכון מזג אוויר ורוחות. לא מעט בעיות".

עמור, שמתגוררת כיום בטירת כרמל, נולדה וגדלה בחיפה. בשריפה הגדולה שפגעה בעיר ב־2016 היא נאלצה לבטל את טקס ה"בריתה" של בתה הבכורה, עומר. היום עמור משמשת ראש מדור מבצעים בתחנת כיבוי חיפה. "השריפות ב־2016, באזור חיפה, מזכירות את מה שראינו בלוס אנג'לס - רק בהרבה יותר קטן", היא אומרת. "טופוגרפית חיפה דומה, כי גם בלוס אנג'לס אזור השריפות הררי והרבה בתים בנויים בתוך צמחייה, מה שנקרא אצלנו 'שכונות כלואות', אזור שיש בו כניסה ויציאה אחת וגובל בקו החוף. רק שאצלנו השכונות מחויבות לבצע קווי חיץ באזורים המסוכנים. אנחנו משתפים פעולה עם קק"ל ורשות הטבע והגנים, למרות שזה די סותר את האינטרס שלהם. אתה אומר שצריך להגן על הטבע, אבל בעזרת כריתת עצים, והם איתנו במאה אחוז. גם התושבים בעלי מודעות בגלל הסיכונים. אני זוכרת שכשנכנסתי לכבאות, אחד הדברים הראשונים שאמרו לי זה שכל שריפה אפשר לכבות בעזרת כוס מים, השאלה מתי תופסים אותה".

חסרים מסוקים? נביא עוד

בלוס אנג'לס המצב שונה. בשטח שלו, תושב העיר יכול לעשות מה שהוא רוצה, כולל לגדל צמחיית פרא, והרשויות רק יכולות להמליץ לו לדלל. "הקניין הפרטי שם כל כך חזק שאתה לא יכול לדרוש, רק לייעץ", מספר ד"ר בן זקן. "סיפרו לנו שוטרים שהם באו לפנות אוכלוסייה, ולא היו יכולים להוציא אנשים בכוח, אז חלק מהטקטיקה שלהם היה לומר 'רוצה להישאר? מצוין, רק תביא תמונה, שנדע מי היה גר כאן אחרי שהאש תגיע'. רק אז החלו להפנים שם את גודל הסכנה'".

צריך להבין סדרי גודל כשמדברים על אסון לאומי כזה. אם בארץ ישנם 2,200 לוחמי אש, 500 מהם במשמרת - בכיבוי שריפת הענק בקליפורניה השתתפו כ־14 אלף כבאים. רק בשטחי הכינוס המשלחת הישראלית פגשה 500 כבאיות מוכנות להפעלה, כמויות שהם לא מכירים.

"מדי בוקר, בשעה שבע, מתקיים שם תדריך", מספר ד"ר לוי. "סדר גודל מטורף, ומשתתפים בו המון אנשים כשכל אחד מהם עולה לדבר. אחד מסביר על תנאי מזג האוויר, השני על הכוחות שבשטח. כל אחד מהמפקדים מספר על גזרתו, ובכל בוקר יוצאת חוברת תדריך שאין מצב שמישהו לא יידע איפה הוא נמצא. למרות הגודל - העסק מתוקתק ומרשים. זה היתרון הגדול. מצד שני, זה גם החיסרון שלהם, כי באירועים כאלה לפעמים צריך גמישות שאין להם ודווקא אצלנו יש. מנסים כאן לחשוב מחוץ לקופסה ואיך לקצר תהליכים, ובאירוע כזה, כשהזמן קריטי, לפעמים זה מאוד חשוב".

ד"ר בן זקן: "יש להם שיטת ניהול ייחודית. הם מחולקים לחטיבות ולצוותים, וכל אחד מקבל גבולות גזרה ואמצעים על מנת לנהל את תא השטח. כמעט כל מה שיבקשו הם יקבלו. לדוגמה, שאלנו את מי שעוסק בתכנון אם גזרה אחת מבקשת עשרים מסוקים לכיבוי וגזרה אחרת דורשת שלושים מסוקים, ויש רק ארבעים, מה עושים? הוא ענה מייד 'נדאג שיהיו עוד עשרה'".

עמור: "הם אמרו שלא היה חסר להם כלום במהלך האירוע. לא מבחינת משאבים או כוח אדם, מטוסים, תקציב. פגשנו את האחראי על הלוגיסטיקה ושאלנו 'באיזה קשיים נתקלת?' והוא אמר 'שום דבר. הייתי בסיכום היום מכניס למחשב את מה שאני צריך, ולמחרת היו מגיעות משאיות עם הציוד. ואם הגשתי מספיק מוקדם בבוקר, אז עד הצהריים האספקה היתה מגיעה'. אני זוכרת שבצבא תמיד אמרו שהחוכמה היא לא להיות מפקד בסיירת, כי אז יש את כל האנשים והתנאים. החוכמה היא להיות מפקד במקום שהוא לא בהכרח נוצץ".

רב־רשף עמור ביקשה להיפגש עם צוות הכיבוי הראשון שהגיע לשריפה מייד עם תחילתה, ושוחחה עם אנשיו בשטח. עם כל כמויות הכבאים והציוד המרשים, לא נראה שזה דגדג את עוצמת האש שהשתוללה. "בסוף, באירוע כזה, אתה מצליח לעצור ברמה של הצלת בית", אומר ד"ר לוי. "להציל עוד מרפאה, או עוד בית ספר, אבל אתה מבין שהאש רצה, ובגלל זה קוראים לתופעה 'סופת אש'. כוח טבע. הכוחות שמנסים לעצור אותה הם טיפה בים".

אם צריך - מורידים חשמל

כוח הכיבוי שפעל בקליפורניה נתמך, במהלך העבודות, בצוות אנליסטים אוניברסיטאי שתפקידו היה לנתח מדי יום לאן האש אמורה להתפשט, והמידע ירד לכוחות בשטח. "האש היא תופעה פיזיקלית", מסביר ד"ר בן זקן. "יש לה פרמטרים כמו קצב התפשטות ועוצמה שאפשר לכמת לערכים, שבסוף לוחם האש יידע אם הוא יכול להתמודד, ואיך הוא בונה תוכנית לחימה. לאמריקנים יש מרכז אוניברסיטאי שתומך בזמן שהם מתכננים את היום הבא. יושבים חבר'ה במעבדה ואומרים 'זה תא השטח. בואו נראה מה יקרה אם מחר תהיה בו אש, ומה האתגרים'. היום, בארץ, אנחנו גם יודעים לעשות את זה. אומנם יש צוות קטן, אבל הוא יכול לתת תחזית שעות קדימה. האמריקנים פותחים אפליקציה בנייד, ואילו אצלנו הכבאים פותחים טאבלט ומקבלים הכל. מפות, כוחות שצמודים אליהם, נתונים מטאורולוגיים. הייטק".

אנחנו לא נופלים מהאמריקנים?
"במערכות השליטה והבקרה אנחנו שתי רמות מעל. כל לוחם אש וכל רכב שלנו שמסתובב בשטח - אנחנו רואים על המפות. אנחנו יכולים להגיד למפקד 'בעוד שעתיים האש תהיה אצלך בנקודה הזו'. אצלם מי שעוסק בחיזוי אש נותן את חוברת התדריך בשבע בבוקר, ובפעם הבאה שתפגוש אותו זה יהיה בשבע בבוקר למחרת. בגלל שהשריפות שלנו יותר מתוחמות, אנחנו יכולים כנראה בוודאות יותר גדולה לדווח למפקדי הגזרות ולהגיד מה יקרה אצלם. בעשור האחרון ביצענו קפיצת מדרגה משמעותית במה שקשור בשריפות יער. עמדתי שם ולא התביישתי בכלום. לא ברמת הידע ולא ברמת האמצעים. אבל למרות קפיצת המדרגה, אנחנו רחוקים מלהגיד שאנחנו במקום טוב בהיבט של היחס בין מספר הכבאים לגודל האוכלוסייה וכמות הצוותים שאנחנו מסוגלים לשגר לשריפה. יש לנו אתגרים".

אפשר לחזות שריפות עוד לפני שפרצו?
"בכל העולם, ולא משנה אם יש לך 15 אלף כבאים ואלף כבאיות, השאלה היא מתי תצליח לרכז את כמות לוחמי האש והאמצעים. זו דילמה שמנסים להתמודד איתה גם אצלנו, לנסות לאתר מראש היכן יש סיכוי שתפרוץ שריפה. היום עולה פטרול בשמיים, סוג של מטוסים עם חומר מעכב בעירה, שמבצע סיבוב בימים שיש צפי למזג אוויר קיצוני, או כשיש חשש שלא נצליח להשתלט על שריפה. ברגע שהוא מזהה מוקד בעירה, הוא נותן כיבוי ראשוני כדי שהאש לא תתפתח. אלה דברים שדנו עליהם עם הקולגות בארה"ב. אצלם בימים כאלה מפקד יכול להורות על הורדת חשמל לערים שלמות בקליפורניה, אם הוא מזהה עומסים על קווי המתח וחושב שהם עלולים לייצר מוקדי אש. אנשים מוצאים את עצמם בימים הכי חמים בלי מזגן ומעלית, עד שמזג האוויר ישתנה".

בקו הרוחב 32 עוקבים בעניין אחרי ההתחממות הגלובלית והשינויים הדרמטיים במזג האוויר. "אנחנו נמצאים כעת בכמה שנים יחסית רגועות", מנסה להסביר ד"ר לוי. "רק צריך לזכור שכשמדברים על שינויי אקלים, מסתכלים על מגמה. זה לא אומר שמחר אנחנו לא יכולים לחטוף בענק. בקליפורניה ובצ'ילה היו במשך שנתיים רצופות שריפות גדולות עם הרוגים, ובפורטוגל ב־2017 היתה סופת אש שבה איבדו 66 אנשים. היו גם שריפות בספרד, ביוון ובקפריסין, האזורים הים־תיכוניים. עונת השריפות הולכת ומתארכת ואני בודק זאת בכל העולם. אתה כבר לא מתמודד עם עונה של כמה חודשים, בגלל שרוב השנה יבשה. זה קיץ או קיץ, והכי קריטיות אלה עונות המעבר עם הרוחות המזרחיות היבשות".

ד"ר לוי חזר לא מזמן מצ'ילה, לשם נסע כדי לראות מה הם עושים על מנת לצמצם את האפשרות לשריפות ענק. "לבעיות גלובליות צריכים פתרונות גלובליים ולכן שיתופי הפעולה האלה מאוד חשובים", הוא אומר. "הייתי שם עם חבר'ה מקק"ל וכבר נפגשתי עם המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, ואנחנו נבצע שריפות יזומות במטרה להפחית את חומר הבעירה. בפורטוגל למדנו משהו יחסית חדש: 'שריפות קרות'. הם שורפים באופן יזום בחודשי החורף, ואז הסכנה פחותה. אתה מסיר רק צמחייה ולא פוגע במיקרו־אורגניזם שבקרקע. אנחנו הולכים לפתח את התחום וליצור אזורי חיץ באמצעות שריפות".

"שריפות תמיד יהיו"

לעזרת הכבאים האמריקנים הגיעו שלוש משלחות בלבד מחוץ לארה"ב - ממקסיקו, מקנדה ומישראל. המשלחת הישראלית, מייד עם נחיתתה, קיבלה רכבים ועליהם פרשה את דגלי המדינה, כדי שהמארחים יידעו מי מסתובב בשטחם.

"היה שם כבאי שראה אותנו ובדיוק חזר ממשמרת", מספרת רב־רשף לי שי עמור. "הוא אמר 'אני חייב לתת לכם משהו' ושאל אם אנחנו יכולים להמתין עד שיחפש. הסברנו שאנחנו ממהרים. הוא הוציא אולר וביקש מהקצין שלו לחתוך את סמל היחידה ואמר 'קחי'".

לא היו תגובות שליליות? בכל זאת, ישראל.
"המשלחת שלנו הגיעה בשיתוף ובסיוע של עמותת EVP שבמשך תקופה, עוד לפני המלחמה, הביאה לישראל כבאים אמריקנים לא בהכרח יהודים. כבאים שהגיעו לעשרה ימים, שבועיים, רבים מהם בזמן הקרבות, וראית את המסירות. הם יצאו ביחד עם צוותים שלנו לשריפות, ישנו איתם וניקו ביחד את הרכבים. גם כשחזרו לארה"ב כל הזמן שלחו הודעות 'אתם בסדר?' ופתאום אחרי 15 חודשי מלחמה אנחנו אלה ששואלים 'מה שלומכם?'. כשהם ראו אותנו בשטח, היו כבאים שרצו 'היי, אני הוצבתי בתחנת חדרה'".

ד"ר לוי: "יש קהילה יהודית גדולה בפליסיידס, חלקם ניצולי שואה שאיבדו את ביתם בשריפות. קהילה שתמיד תומכת בישראל. הרגשנו שהם כל כך גאים שבאנו לסייע, אפילו לבית הכנסת בשבת הם ביקשו שנגיע על מדים. הם אמרו שכשישראל צריכה - הם תמיד בשבילה, והפעם הרגישו כאילו כל המדינה באה לסייע להם".

נציג פיקוד העורף, שהצטרף למשלחת, סיפר למארחים איך הם פיתחו מודל שמבוסס על בינה מלאכותית לקבלת החלטות לגבי החזרת תושבים מפונים לבתיהם. המארחים גילו שהם מודאגים מכך שכעת השטח השרוף יגרום בזמן גשמים לגלישות קרקע ולמפולות בוץ, ואז לוחמי האש יצטרכו להתרכז בחילוצים מסובכים. רק בדבר אחד האמריקנים סירבו לשתף את האורחים מישראל - מה היה הגורם לשריפות בכמה מוקדים. הם סיפרו שיש כמה תיאוריות, חלקן קונספירטיביות, והבטיחו לעדכן בהודעה מסודרת כשהחקירה תסתיים.

המשלחת הישראלית חזרה ארצה אחרי שבוע. זו לא הפעם הראשונה שטסות משלחות לאזורי אסון כדי ללמוד ולסייע. "אנחנו מקפידים ללמוד מכל אירוע שמתרחש בעולם", אומר ד"ר בן זקן. "למשל, השריפה במגדל גרנפל שבלונדון (71 הרוגים, ב־2017). לא מזמן נשרף מלון בטורקיה והנציב ביקש שנשלח צוות, כי יש כאן מלונות וצריך למצוא פתרונות. אם קרה אסון ולא נלמד, זה פשע. אסור לחשוב שרק אנחנו חכמים, וחייבים לזכור שהגענו להישג יוצא דופן במלחמה. מעט מאוד נזק נגרם לרכוש כתוצאה משריפות יער ומובן שאף אחד לא נהרג. מי שחי את התחום יודע שזה לא מובן מאליו, והצגנו את הנתונים לאמריקנים".

איזה אירוע קיצון יכול לקרות כאן ואיך מתכוננים אליו?
ד"ר לוי: "אחת הבעיות היא כשיש מזג אוויר קיצון במשך כמה שבועות, ואתה מבין שעלולות להיות באותו זמן כמה שריפות גדולות, בדיוק כמו שקרה בקליפורניה, שם היו ארבע במקביל. במצב כזה צריך לחלק משאבים. אתה לא יכול לשלוח את כל הכוחות לאירוע אחד. צריך לחשוב לאיפה אתה מתעדף את מטוסי הכיבוי". עמור: "אוסיף אתגר קטן - ומה קורה כשאתה בנוסף צריך לכבות שריפה תחת מתקפת טילים, ואז מטוסי הכיבוי לא יכולים לעבוד והכבאים שבאזור נמצאים בשטח פתוח וחשופים לסכנות אחרות?".

ד"ר לוי: "יצא לי להיות בשריפה בצפון, בתחילת המלחמה, עם אפוד מגן ואתה רואה מעליך את כפר כילא בלבנון ומבין שבכל רגע יכולים לירות עליך טיל קורנט, מה גם שאתה נוסע עם אורות מהבהבים ומהווה מטרה. זה בהחלט מאתגר".

כמו שהאמריקנים יודעים שהם שוב יפגשו שריפות ענק, גם אנחנו יודעים שיהיו כאן מוקדי אש מאיימים בגלל תנאי מזג אוויר, הצתות מכוונות וכאלה שלא, או ירי חיזבאללה שאולי ירים את ראשו. "בשונה מהאמריקנים, את היערות שלנו סבא שלי נטע וסבא שלו נטע. יש לנו קשר לעצים האלה", אומר ד"ר בן זקן. "מלבד לשמור על בתים וחיי אדם, אנחנו גם מעוניינים לשמור על היער, כי זו איכות החיים. אז ניטע את היערות שחיזבאללה שרף ונצטרך ללמוד לחיות לצד האש, כי שריפות תמיד יהיו".