בסיומו של השבוע הקשה הזה, שבו הידהדה הצפירה ועיני כל היו נשואות לעבר המוזיאון לתולדות השואה ביד ושם, בחלק אחר של ירושלים, בתוך העיר העתיקה, נערכים לאירוע יוצא דופן. ביום חמישי הבא, בשעה 17:15, יצלצלו בו בזמן פעמוניהן של 28 כנסיות. באירוע יכו הענבלים 100 פעמים, לציון 100 שנים לרצח העם הארמני, שבו נספו 1.5 מיליון איש. באותה שעה בירוואן בירת ארמניה יתקיים הטקס המרכזי, שבו לראשונה תכריז הכנסייה המקומית על הנספים כקדושים.
יום הזיכרון לרצח העם הארמני מתקיים בכל שנה ב־24 באפריל. באותו התאריך בשנת 1915, העות'מאנים עצרו 300 איש מראשי הקהילה הארמנית בקושתא (כיום איסטנבול) והחלו בביצוע התוכנית לטיהור האתני של האימפריה מארמנים. באותו חודש נרצחו 10,000 ארמנים שהתגוררו ברחבי האימפריה העות'מאנית. שלוש שנים נמשך הרצח ההמוני, שכלל גם גירוש וצעדות מוות של בני הקהילה הארמנית, אשר הובילו למותם של כ־1.5 מיליונים מהם.
לרגל ציון 100 שנה לרצח העם הארמני, התבטא השבוע בעניין האפיפיור פרנסיסקוס במיסת יום ראשון המסורתית בוותיקן. הוא השתמש בביטוי "ג'נוסייד" (רצח עם) ואמר כי זהו רצח העם הראשון במאה ה־20, לצד שניים נוספים שהתרחשו במהלכה: שואת היהודים והרצח ההמוני שביצע סטלין ברוסיה.
צילום: רויטרס
כצפוי, דברי האפיפיור עוררו את זעמם של הטורקים, שלא מוכנים להכיר בעובדות המספריות על אודות הטבח המתוכנן שבוצע בארמנים. הם טוענים למספר נרצחים נמוך בהרבה, ומובן שלא מקבלים אחריות כיום על מעשי העות'מאנים בעבר.
מחשש להרעת היחסים עם הטורקים, ישראל מעולם לא הכירה באופן רשמי ברצח העם הארמני. נכון להיום, אמנם עדיין קיימים יחסים דיפלומטיים בין ישראל לטורקיה, אך הם בשפל המדרגה ואינם כוללים נוכחות של שגרירים או דיפלומטים בכירים בנציגויות. כזכור, העוינות הגיעה לשיאה בעקבות היוזמה של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן,
לשגר את הספינה מאווי מרמרה במשט לרצועת עזה. מאז, גם מיפקדת חמאס בחו"ל עברה לאיסטנבול.
לכן דווקא כעת נשמעת לראשונה קריאה דומיננטית מפי בכירים ישראלים (בינתיים רק בדיונים פנימיים ולא פומביים של הדרג המדיני) לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להכיר ברצח העם הארמני.
בעוד לשכת ראש הממשלה מעדיפה לא להתייחס לדברים, עמנואל נחשון, דובר משרד החוץ, מבקש לצנן את הרוחות ומבהיר כי "עמדת ישראל בנוגע לטרגדיה הארמנית לא השתנתה. אנו מגלים אמפתיה וסולידריות לעם הארמני ולממשלתו. ראוי שעיקר המאמץ של הקהילה הבינלאומית יהיה מופנה למניעת טרגדיות הומניטריות בעתיד".
יש לציין שלפני 100 שנים, כשהחל גל הפליטים הארמנים, אלפים מהם הגיעו לירושלים ושוכנו בשטח המנזר. השבוע הופנה אור הזרקורים לרובע הארמני בירושלים, בעקבות ביקור לא שגרתי של כוכבת הריאליטי קים קרדשיאן ובן זוגה הראפר קניה ווסט, שהגיעו בטיסה מארמניה להטביל את בתם בכנסיית סיינט ג'יימס.
ג'ורג' הינטליאן, המשמש דובר הקהילה ברובע הארמני בירושלים, דווקא אופטימי לגבי התהליך שעובר הממסד הישראלי. "יש שינוי, ואני מאמין שבסוף גם תגיע הכרה". בינתיים הוא מתנחם בדברי הנשיא ראובן ריבלין, שלפני כשלושה חודשים פתח את נאומו באו"ם בטקס לציון יום השואה הבינלאומי, בחובה להכיר ברצח העם הארמני. "100 שנים של גמגום והכחשה", כינה ריבלין את השיח בנושא, והזכיר כי "בארץ ישראל של אז, בירושלים שאליה נולדתי, איש לא התכחש לרצח שאירע. תושבי ירושלים, הוריי ובני משפחתי, ראו אותם מגיעים באלפיהם, מזי רעב, אודים מוצלים מאש. בירושלים הם מצאו מקלט, וצאצאיהם חיים שם עד היום".
הינטליאן מציין בסיפוק כי זאת השנה הראשונה שיוצאת משלחת פרלמנטרית מטעם הכנסת להיות נוכחת בטקס הממלכתי לאירועי הזיכרון בבירת ארמניה. מדובר במשלחת על־מפלגתית, בראשות הח"כים נחמן שי (המחנה הציוני) וענת ברקו (ליכוד).
דובר הקהילה אמנם מברך על דברי האפיפיור ("הוא סמכות אוניברסלית מוסרית וסמלית עצומה ודבריו משמעותיים ביותר"), אך מסביר כי מעבר להכרה הממשלתית הרשמית שלא קיימת, בשטח יש הכרה מעשית ברצח העם, שמנחילים משרדי הממשלה; אם אלה ימי עיון שמקיים משרד התיירות למורי דרך, או משרד החינוך למורים.
שם, למשל, מספרים על הספר "ארבעים הימים של מוסה דאג" מאת הסופר היהודי־אוסטרי פרנץ ורפל (עם עובד, 1979). ספר זה הוא חלק חשוב במאבקם של הארמנים לחיזוק התודעה העולמית לאותו רצח עם. הספר מתמקד באירועים הדרמטיים שהובילו אלפי ארמנים להתבצר בהר משה, וכעבור 53 ימים להיחלץ ממוות על ידי אוניות מלחמה בריטיות וצרפתיות.
יואב לף, מרצה להיסטוריה ארמנית באוניברסיטה העברית בירושלים, טוען שחובתה המוסרית של ממשלת ישראל להכיר ברצח העם הארמני. "אי ההכרה אינה הוגנת. אני מדבר עם ארמנים הפזורים בעולם. הם אומרים שיש שתי מדינות שבאמת חשוב להם שיכירו ברצח העם: טורקיה וישראל. אנחנו מדינה שקמה על בסיס רצח עם שיטתי הגדול בהיסטוריה. חובתנו האנושית להכיר ברצח של עם אחר".
הקו הטורקי הרשמי הוא כי אין מידע עובדתי אם אכן התרחש רצח עם ארמני, או שמדובר ברצף אירועים מצער בזמן מלחמת העולם הראשונה. לף מתנגד לכך, ולדבריו, "נרטיב זה מבקש למחוק או לשכתב את ההיסטוריה. אין שום ספק אם היתה שואה ארמנית. זאת אחת הטקטיקות של הטורקים במהלך השנים. אסור לישראל להיכנס למלכודת הזאת. תאר לך שבתשובה לשאלה אם היתה שואה, מישהו היה עונה שזאת שאלה להיסטוריונים".
לף מתייחס גם לחשש הישראלי, שלא נאמר בגלוי, ולפיו הכרה באסון של אחרים תפגע בייחודיות השואה. "נכון שלא היה רצח עם המוני וכל כך שיטתי ומובנה כמו זה שקיים המשטר הנאצי נגד יהודים בשואה. אבל בסך הכל, תופעה של רצח עם היא אותה תופעה. אני לא חושב שמפחיתים מכבודה ומעוצמתה של השואה כשמכירים באסון של עם אחר.
"כשהיטלר נשאל כיצד יגיב העולם על 'הפתרון הסופי', הוא השיב: 'מי זוכר היום את הארמנים'. כבר ברור שכאשר העולם לא מתקומם, התופעות האלה חוזרות על עצמן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו