מיוחד לפורים: החיות ש"מתחפשות" בכל יום

בעולמם המופלא של בעלי החיים, לא צריך חג כדי להתחפש, להיות צבעוני או כדי לעטות "גלימת" היעלמות – אצל החיות, כל יום הוא כמו פורים. לרגל החג האהוב, זואולוגית הספארי ברמת גן, קרן אור, הכירה לנו ארבעה בעלי חיים שאצלם ה"תחפושת" הוא פשוט דרך חיים, וגילתה לנו את הסודות והטריקים שלהם.

שחור זה מטעה

דגם הנוצות דמוי הטוקסידו של הפינגווין האפריקני אינו מקרי – זה מסייע לו להיעלם במים כשהוא רואה טורפים בכיוונו, כמו העמלץ הלבן או דוב הים האיוני. בזכות גבו השחור, העוף הזה נטמע בסביבה החשוכה, ומי ששוחה מעליו מתקשה להבחין בו. מאידך, גם מתחתיו יש בעיה לזהותו, משום שבטנו הלבנה מתמזגת עם בהירות המים, שדומים לפני הים המוארים.

כמובן שהעובדה הזו לא תמיד עוזרת, אך עצם נוכחותה בכל 18 מיני הפינגווינים מוכיחה את יתרונה האבולוציוני עבורם.

כמה שיותר צבעוני

המנדריל הוא קוף שחי ביערות במערב אפריקה, והגדול והצבעוני ביותר מבין קופי העולם הישן, שמוכר לרבים בזכות דמותו של רפיקי מהסרט האהוב "מלך האריות". המנדרילים קרובים לבבונים, אבל מבט אחד בהם מספיק כדי להבין שהם מאוד שונים מהבבונים בעלי הפרווה האפורה. כמו הבבונים, גם לזכרי המנדריל יש רעמת פרווה נפוחה ומרשימה יותר מאשר לנקבות, אבל ככל שהם מתבגרים – הם הופכים צבעוניים יותר.

לאורך החוטם הארוך של המנדריל יש פס מרכזי אדום שמוקף במעין רכסים כחולים-סגולים. שפתיו אדומות ומתחתן זקנקן זהוב. פניו כל כך צבעוניות, עד שלרגע נדמה שהוא עוטה מסכה – ואפילו לא דיברנו על הישבן ה"צבעוני" שלו, שנראה כך מכיוון שהוא מכוסה בפרווה בהירה ודלילה שתחתיה ניתן לראות את הגוונים הכחולים-סגולים המרהיבים שלו.

הנקבות קטנות יותר מזכרים כמעט בחצי והן גם הרבה פחות צבעוניות, אבל אל תטעו – הן האחראיות לצבעוניות המטורפת של הזכרים. הסיבה לכך היא ברירה מינית: המנדרילים חיים בלהקות ענקיות, בהן הנקבות הן אלו שבוחרות עם איזה זכר הן רוצות להביא צאצאים לעולם – הגדול, החזק והצבעוני ביותר. במהלך האבולוציה, בחירתן של הנקבות בזכרים צבעוניים היא שהגבירה את התכונה הזו בקרב המין.

המנדריל הוא לא רק הקוף הצבעוני ביותר, אלא גם היונק הצבעוני ביותר. אם תחשבו רגע על מיני יונקים שאתם מכירים, תיווכחו שכולם צבועים בצבעי לבן-שחור-חום על הגוונים השונים שלהם, מכיוון שהם פשוט לא רואים צבעים כמו שבני האדם רואים אותם. יוצאי דופן הם הקופים, שלהם יש יכולת לראיית צבעים – שהרי אין טעם להתהדר בצבעים שאף אחד לא מסוגל לראות.

תינוק בתחפושת

גופו של הקולובוס גרזה שחור, פניו עטורות פרווה לבנה, סביב גבו "שכמיית" פרווה לבנה ארוכה, וגם הציצית שבקצה זנבו ארוכה ולבנה. אחת התיאוריות לכך היא כי צבעם הבולט של גורי הקוף הזה נועד למשוך תשומת לב של נקבות אחרות בלהקה, שכן לא רק אימם הביולוגית מטפלת בהם אלא גם חברותיה לפמליה, שעשויות לאמץ את הגור במקרה שהאם תמות. בגיל חודש מתחיל צבע פרוותם של הגורים להשתנות, והמהפך מושלם בגיל שלושה חודשים.

קולובוס גרזה בספארי ברמת גן // צילום: אורי הדר

כחול המדבר

גופו של ראם הסהרה, אנטילופה שמותאמת לחיים בתנאי קיצון במדבר סהרה, לבן, ורק הצוואר שלו חום. העופר של הראם הזה מעדיף להיעלם, מכיוון שעופר צעיר הוא תמיד מטרה נוחה לארוחה קלה. למרות שהעופר נעמד על רגליו מיד לאחר לידתו ומתחיל לעקוב אחרי אמו, הוא עדיין זקוק למנוחות רבות, ולכן הוא רובץ על הקרקע בעוד אמו אוכלת או מנמנמת בעמידה.

על מנת לסייע לו להיעלם על רקע המדבר החולי, העופר נולד כשצבע פרוותו חום כצבע החול. כך, בעת שהוא שוכב על הקרקע בשקט, הוא נראה כמו תלולית אדמה אותה אפשר לפספס בקלות. העופר מתחיל לשנות את צבע הפרווה שלו בגיל שלושה חודשים, וכשיחגוג שנה הוא כבר ייראה כמו ראם בוגר.

ראם הסהרה // צילום: טיבור יגר