בשיתוף לקט ישראל
מי אני
"שמי אבשלום כהן, בן 52, אני מתגורר במושב תל עדשים כל חיי. כן, זה המושב שממנו הגיע השר והרמטכ"ל רפאל איתן. אני נשוי ואב לשניים, ומחובר כל כולי לאדמה. המשפחה שלי עוסקת בחקלאות משנת 1880, אז אפשר לומר שזה זורם אצלי בדם. אביו של סבי ברח מרומניה ועלה לארץ כשהוא ילד ממש. הוא הגיע למקווה ישראל, ומשם עבר לבאר טוביה. ב-1933 המשפחה הגיעה לתל עדשים, ומאז אנחנו כאן. אבא שלי, יגאל כהן, היה חבר כנסת מטעם הליכוד, ועל שמו נקרא היישוב צור יגאל".
גידולים
"אני מגדל סלק, דלעת, ארטישוק ולימונים. במבט לאחור, אני יודע לומר שגידלתי את כל מה שרציתי לגדל ולהתנסות בו מבלי לאבד את הראש. כשראיתי שיש גידולים לא רווחיים, או כאלה שאין לי בהם יתרון יחסי, ויתרתי מראש, או שהפסקתי באמצע. אני נחשב למגדל מוביל של דלעת. בשנים האחרונות, בגלל היבוא מפורטוגל, השוק מאוד ירד, אז התחלתי לחשוב על דברים נוספים. בימים אלה אני בודק גידולים חדשים, אבל עדיין מוקדם לפרסם את זה".
סדר יום
"אני קם בכל בוקר עם השמש, מלבד בשבת, אז אני מתפנק קצת במיטה. בימי חול אני עובד באדמה, כל מה שצריך לעשות, אני לא עצלן ולא בוחל בעבודות קשות. אני אוכל את ארוחת הבוקר בסביבות עשר. בדרך כלל זה סנדוויץ’ עם ירקות. אני לא ישן בשעות הצהריים, רק בשבת, וגם זה לא תמיד. כולם חושבים שחקלאים הולכים לישון בצהריים, אבל זו אגדה. אני לא מכיר במציאות חקלאים שישנים בצהריים, זה יותר מתאים לרפתנים שעובדים בלילה. אני הולך לישון בלילה בסביבות 22:00".
אם לא הייתי חקלאי...
"אני לא רואה את עצמי בשום מקצוע אחר. מה שטוב בחקלאות זה שאני יכול להגשים את כל החלומות שלי במשק. הייתי שמח שגם הילדים שלי יחלמו את אותם החלומות, אבל בינתיים זה לא קורה ואני לא מתכוון לכבול אותם לחלומות שלי. ירצו – יבוא ,ולא ירצו - לא יבואו. אולי את מה שהילדים הפסידו הנכדים יגלו. כמובן שאני אשמח, כמו כל חקלאי, שהמשק ימשיך הלאה לדורות הבאים".
עונה אהובה
"אני אוהב את כל עונות השנה. בעיניי, לכל עונה יש את היופי שלה. מה עושים עם החום בקיץ? מסתדרים. בימים חמים מאוד מפסיקים לעבוד בצהריים. בני אדם צריכים לנוח, וגם הירקות צריכים לנוח. לכן, יש לנו שרשרת קירור של המוצרים".
משבר הקורונה
"הייתה שנה לא קלה. נגיד ‘מאתגרת’, כדי לא לבאס. לא היו עובדים מתאילנד, וגם השוק המוסדי לא עבד. עם זאת, יחסית למקצועות אחרים, אפשר לומר שזה עבר בשלום. בכלל, אומרים שחלק מהמקצוע בחקלאות זה להיות אופטימי ועם תחושת מסוגלות והתמדה. אפשר לומר שהקורונה אתגרה את האמירה הזו, אפילו חידדה אותה יותר מתמיד".
פועלים
"יש לי פועלים ערבים, תאילנדים ויהודים. כולם עובדים טוב ואני מאוד אוהב לעבוד איתם. אני תמיד טוען שרווחת העובד היא רווחת בעל הבית. לכן, אני עושה הכל כדי שיהיו להם את התנאים הכי טובים. שיהיה להם מזגן ושישנו טוב, כדי שיהיה להם כוח וחשק לעבוד. מדי פעם אני גם עושה להם פעילויות גיבוש, זה מאוד עוזר למורל. אני נמצא איתם כל היום, ואם חסר להם משהו אני משתדל לסדר את זה בהקדם אפשרי".
הכי אוהב בלהיות חקלאי
"אני הכי אוהב לשים נבט באדמה ולראות אותו צומח. גם להיות יצרן ולהיות אחראי על יצירות חדשות כל הזמן. זו תחושה שקשה להסביר אותה למי שהוא לא חקלאי. חוץ מזה, אני אוהב להיות כל היום בחוץ".
הכי פחות אוהב בלהיות חקלאי
"אני תמיד אומר שאני טוב במשא וטוב במתן, אבל אני לא טוב בשניהם יחד".
לקט ישראל
"אני אוהב מאוד את העבודה שלי מול לקט ישראל. קודם כל, אני מאמין גדול בנתינה, וזה כל הרעיון של הארגון הנפלא הזה. אני תמיד אומר שאם בזכותי משפחה אחת לא רבה על האוכל, זה כבר עושה לי טוב. בתקופה שיש לי עודפים ואני לא מצליח לשווק את כל הסחורה, אני פונה ללקט ישראל. אני נהנה לראות אותם מגיעים אליי, קוטפים, עובדים בחריצות ועוזרים לי לעזור לאנשים אחרים. אני ממליץ לכל חקלאי לעבוד עם לקט ישראל ולהיות שותף בחברה צודקת יותר".
טיפ
"אני ממליץ בחום לגדל בבית ירקות עלה. הם לא דורשים שום התערבות מקצועית, רק מים. אם אתם רוצים טיפ לבחירת ירקות, לכו תמיד על הקשה, במיוחד בסלק. בדרך כלל רואים על סחורה שהיא טובה גם מבחוץ, אבל לא יזיק לגעת, להרגיש את הנוקשות. רך מדי - לא טוב. זה אומר שהסחורה על המדף יותר מדי זמן".
חקלאי, עודפי התוצרת שלך יכולים להגיע לאלו שאין להם. להצטרפות ללקט ישראל >>
בשיתוף לקט ישראל
