X

שסעים חברתיים הם אשליה – וזה מוכח מחקרית

מחקר שניסה להוכיח שאפליה ממש מזיקה לבריאות של אלה שחווים אותה הוכיח בעיקר שרוב גילויי האפליה הם פרי דמיונם של הנפגעים

עליה דרסטית בפניות לנציבות שווין הזדמנויות. רובן מצד נשים על רקע אפליה מגדרית , GettyImages
אפליה או אשליה? אילוסטרציה. צילום: GettyImages

מחקר חדש שפורסם השבוע ב-JAMA Network Open ניסה להראות את ההשפעות השליליות של אפליה על אנשים מכל קצוות הקשת החברתית – אבל על הדרך הראה בעיקר שרוב מה שאנחנו תופשים כאפליה הוא העדפות בלתי מכוונות, שכלל לא נועדו לפגוע בנו. נעזרנו ב-Claude כדי לצלול אל המסקנות של המחקר והתמונה שמצטיירת מבין השורות.

צמד החוקרות – מוניקה לנג מאוניברסיטת הרווארד במסצ’וסטס ומארי-רשל נרסיס מאוניברסיטת בראון ברוד איילנד – שמו להן למטרה לחקור את הקשר בין גילויים יומיומיים של אפליה לבין בעיות נפשיות וחרדות. הן התמקדו במה שהן מכנות "אפליה יומיומית" – יחס לא מכבד, כמו המתנה ממושכת יותר לשירות בחנות, התעלמות מרעיונות בעבודה, או הערות פוגעניות על הזהות האישית.

הן ניתחו נתונים מסקר הבריאות הלאומי האמריקאי לשנת 2023, שכלל מדגם משוקלל של כמעט 30,000 מבוגרים. התוצאות היו מפתיעות: כ-56% מהמשתתפים חוו אפליה יומיומית לפחות מדי פעם, ו-3.6% דיווחו על "רמות גבוהות" של אפליה – לפחות פעם בחודש ולעתים קרובות שבועית. למרות שקבוצות מוחלשות חוות אפליה כזו בשכיחות גבוהה יותר, המחקר מראה שהתופעה רחבה ומשפיעה על אנשים מכל הרקעים: הרמות הגבוהות ביותר נמצאו בקרב מבוגרים שחורים (8.6%), אחריהם אנשים מרקע רב-גזעי (6.4%), היספנים ולבנים – נחזור שנית, לבנים – דיווחו על שיעור של כ-3%, ואסיאתים מעט מעל 2%.

כפי ששיערו החוקרות, משתתפים שדיווחו על רמות גבוהות של "אפליה" היו בעלי סיכוי גבוה פי חמישה לסבול מדיכאון או חרדה, וכמעט פי תשעה לסבול משניהם, בהשוואה לאלו שלא דיווחו על אפליה כלל.

ממצא מעניין במיוחד היה שהעלייה בסיכון לדיכאון וחרדה הייתה חדה יותר דווקא בקרב קבוצות אלה שנחשבים פחות "פגיעים" לאפליה – לבנים, אסיאתים ואנשים מרקע רב-גזעי. החוקרות טוענות כי ייתכן שקבוצות שסבלו לאורך זמן מאפליה מבנית פיתחו מנגנוני התמודדות טובים יותר, אך ייתכן שההסבר הוא שונה: מה שאנחנו תופשים כגילויי אפליה נובע לרוב מהנטייה הטבעית לתעדף את הדומים לנו, וכך קבוצות שרגילות להיות רוב "רגישות" יותר ל"אפליה" מדומיינת, שכן היא קורית להן פחות מאשר למיעוטים.

למרות התוצאות המפתיעות, השורה התחתונה של החוקרות איששה את מה שניסו להוכיח מלכתחילה – שגילויי "אפליה" יומיומיים, אמתיים או מדומיינים, עשויים לגרום ללחץ כרוני, המוביל לסיכון מוגבר ליתר לחץ דם, מחלות לב, פגיעה בתפקוד המוח, הזדקנות מואצת ותמותה מוקדמת. הן קוראות לתכנון מדיניות ותוכניות שתתמודדנה עם גילויי "אפליה" לכל סוגיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר