השאלה מתי בדיוק החלו אבותינו הקדמונים לדבר מעסיקה חוקרים זה זמן רב. בהיעדר הקלטות קוליות מהעידן הפרהיסטורי, אין דרך בטוחה לדעת מתי בדיוק הופיע "כוח-העל" הייחודי שלנו. אך מחקר חדש מ-MIT מספק ראיות משכנעות לכך שהאדם הקדום פיתח את היכולת הלשונית לפני לפחות 135,000 שנה — הרבה יותר מוקדם מכפי שסברו עד כה. Claude תסייע לנו לחזור לעבר.
צוות המחקר, בהובלת הבלשן שיגרו מיאגאווה, ניגש לשאלה הוותיקה בגישה מפתיעה: הם בחנו ראיות גנטיות ממחקרי התפצלות אוכלוסיות, כדי לאתר מתי השפה חייבת הייתה להופיע לראשונה בהיסטוריה האבולוציונית שלנו.
הגישה של צוות המחקר מתבססת על תובנה מתוחכמת: כל אוכלוסיות בני האדם המודרניים כיום מחזיקות ביכולות שפה מפותחות לחלוטין. כ-7,000 השפות המדוברות ברחבי העולם חולקות דמיון מבני מדהים באופן שבו הן בנויות — המערכות הקוליות, הדקדוק ומערכות המשמעות שלהן עוקבות אחר דפוסים דומים, ללא קשר לגיאוגרפיה או בידוד תרבותי.
אוניברסליות זו חושפת משהו עמוק: המנגנון הקוגניטיבי לשפה חייב היה להיות קיים באוכלוסיית האבות הקדמונים שלנו לפני שהתרחשו פיצולים משמעותיים. אם השפה הייתה מתפתחת לאחר שהאוכלוסיות החלו להתפצל, היינו מצפים למצוא כיום קבוצות אנושיות מסוימות ללא שפה, או עם מערכות תקשורת שונות באופן יסודי. אף אחד מהתרחישים הללו אינו קיים.
לזיהוי מועד הפיצול המכריע הזה, מיאגאווה וצוותו ניתח 15 מחקרים גנומיים שונים שפורסמו בין השנים 2007 ל-2023. הם סיווגו את המחקרים לפי הסמנים הגנטיים שנבדקו: חלקם בחנו DNA שעובר דרך אימהות, אחרים בדקו DNA שעובר דרך אבות, והמקיפים ביותר ניתחו השוואות גנום מלאות.
מרבית המחקרים השתמשו בשיטות סטטיסטיות לקביעת מועד התפצלות האוכלוסיות, כאשר המתקדמים ביותר השתמשו בטכניקות הבוחנות דפוסי שונות גנטית לשחזור היסטוריית האוכלוסייה. חישוב ערכים ממוצעים ממחקרים שונים אלה הצביע על כך שעמי הקויסאן בדרום אפריקה מייצגים את החלוקה המוקדמת ביותר מאוכלוסיית המקור שלנו.
השוואות גנום מלאות הצביעו על לפני 136,000 שנה (פלוס-מינוס 23,000 שנה), בעוד סמנים גנטיים אחרים הראו מסגרות זמן דומות. שילוב קווי ראיות אלה מוביל למסקנה שהפיצול המקורי התרחש לפני כ-135,000 שנה.
35,000 שנה – הפער בין שפה לתרבות?
אם יכולת השפה הייתה קיימת לפני 135,000 שנה, והתנהגויות סמליות החלו להופיע באופן נרחב ברישום הארכיאולוגי לפני כ-100,000 שנה, מה קרה בפער שביניהם? 35,000 השנים הללו עשויות לייצג תקופה קריטית, שבה בני אדם קדומים פיתחו את יכולותיהם הלשוניות, מה שהוביל בסופו של דבר להתבססות התרבות.
בעוד שניאנדרטלים וקרובי אדם נכחדים אחרים הפגינו לעתים התנהגויות דומות, רק הומו סאפיינס הפך פעילויות סמליות לשגרתיות בקרב אוכלוסיות. דפוס זה רומז לכך שהשפה, עם יכולתה הייחודית לייצוג סמלי מורכב, הפכה את בני האדם הקדומים ליצורים מוכווני-הסמלים שאנו מזהים כיום.
הפרכת מחקרים קודמים
מיאגאווה ועמיתיו מציעים שהשפה פעלה כזרז, שהאיץ תהליכים הדרגתיים שונים שהתרחשו לאורך תקופת האבן התיכונה. לשפה הייתה "השפעה ישירה ועצומה על כל היבטי החיים האנושיים", מה שסייע לאבותינו ליצור קשרים חדשים בין סמלים קיימים ולפתח דפוסי התנהגות חדשים.
המחקר, שפורסם ב-Frontiers in Psychology, מאתגר כמה בלשנים בולטים, כולל נועם חומסקי, שהציעו בעבר שהיכולת הלשונית הופיעה מאוחר הרבה יותר — אולי לפני כ-50,000 שנה. על סמך הראיות הגנטיות, המחברים מתייחסים להופעה מאוחרת כזו כ"בלתי סבירה ביותר".
בעוד שהמחקר מצביע על כך שהיכולת הלשונית הייתה קיימת בהומו סאפיינס לפחות לפני 135,000 שנה, החוקרים עדיין אינם יכולים לקבוע בדיוק מתי או כיצד השפה עצמה הופיעה לראשונה. מחקרים עתידיים, המשלבים ראיות גנטיות עם ממצאים ארכיאולוגיים, עשויים לצמצם עוד יותר את חלון הזמן הזה.
למרות זאת, עבודה זו משנה את ציר הזמן של אחד המאפיינים המגדירים של האנושות, ועוזרת להסביר את הפריחה העוקבת של התנהגויות סמליות שאפיינו את המין שלנו מאז.
מגבלות המחקר
החוקרים מכירים במספר מגבלות לגישתם:
ראשית, בעוד שהם יכולים לקבוע מתי היכולת הלשונית חייבת הייתה להיות קיימת, הם אינם יכולים לקבוע בדיוק מתי השפה עצמה הופיעה לראשונה — רק שהיא הייתה חייבת להיות נוכחת עד לפני כ-135,000 שנה.
שנית, למרות שיפורים בטכניקות ניתוח גנטי, אי-דיוק מסוים בנתוני השעון המולקולרי נותר בלתי נמנע עם הטכנולוגיה הנוכחית. האומדנים ממחקרים שונים מראים הבדלים ניכרים, כאשר האומדנים העליונים נעים בין 110,000 ל-210,000 שנה והאומדנים התחתונים בין 53,000 ל-178,000 שנה.
המחקר גם אינו מיישב ויכוחים מתמשכים לגבי השאלה האם השפה התפתחה בהדרגה, או הופיעה פתאום כתוצאה ממהפכה קוגניטיבית. בנוסף, החוקרים מציינים שממצאיהם אינם מתייחסים לשינויים האבולוציוניים הספציפיים שהובילו להופעת השפה, ונשארים ניטרליים לגבי תיאוריות מתחרות על אבולוציית השפה.
לבסוף, המחקר מסתמך על ראיות גנומיות, ולא על ראיות ארכיאולוגיות ישירות של שימוש בשפה, שנותרות חמקמקות בהתחשב בכך שהשפה אינה מאובנת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו