מחקר חדש ממכון טאטא למחקר בסיסי בהודו חושף אמת מטרידה אודות משקאות ממותקים: צריכה קבועה של משקאות מתוקים גורמת לשינויים פיזיים במעיים, כולל פיתוח העדפה לספיגת סוכר על פני רכיבי תזונה אחרים – תופעה שהחוקרים מכנים "התמכרות מולקולרית". Claude מרחיבה על המחקר המדאיג.
בניגוד למחקרים קודמים, שהשתמשו בריכוזי סוכר גבוהים באופן לא ריאליסטי, המחקר ההודי בחן צריכת סוכרוז מתונה, המייצגת את מה שאנשים רגילים שותים ביומיום, מה שהופך את הממצאים לרלוונטיים יותר.
צוות המחקר נתן לעכברים במשך שלושה חודשים מים רגילים או מים המכילים 10% סוכרוז (סוכר שולחן) – ריכוז דומה למשקאות מסחריים רבים. התוצאות היו מפתיעות: העכברים ששתו מים מתוקים פיתחו אי-סבילות לגלוקוז והתנגדות לאינסולין, עם שינויים משמעותיים במבנה המעי, שהגבירו את ספיגת הסוכר.
בבדיקת המעי הדק, החוקרים גילו שבעלי החיים שצרכו מים עם סוכרוז פיתחו סיסים מעיים ארוכים יותר (בליטות דמויות אצבע הסופגות חומרי תזונה) בחלקים העליונים של מערכת העיכול. חשוב מכך, חלה עלייה דרמטית בביטוי של מספר מעבירי סוכר – חלבונים המעבירים סוכר מהמעי למחזור הדם. התאמה זו יצרה למעשה מערכת המיועדת להפיק מקסימום סוכר מכל מזון שנצרך.
שינויים אלה לא הוגבלו למעיים: גם בכבד ובשרירים של עכברים שצרכו סוכרוז נמצאה פעילות מיטוכונדריאלית שונה, המצביעה על הפרעה במטבוליזם האנרגטי בכל הגוף. מה שהפתיע את החוקרים היה ששינויים במעיים, ולא בכבד, הפעילו את תגובת השרשרת של הפרעות מטבוליות.
מדוע קשה להיגמל ממשקאות מתוקים?
ארגון הבריאות העולמי מדווח על עלייה דרמטית בצריכת סוכרוז בכל הקבוצות החברתיות-כלכליות ברחבי העולם בעשורים האחרונים. בארה"ב לבדה, כמעט מחצית מהמבוגרים שותים לפחות משקה מתוק אחד ביום.
הממצאים הראו שצריכת סוכר מופרזת שינתה באופן יסודי את האיזון במעי, תוך תגבור מעבירי סוכר על חשבון מעבירים לחלבונים ושומנים. דפוס זה מרמז שצריכת סוכר מופרזת לא רק מוסיפה קלוריות ריקות, אלא עלולה לפגוע בתזונה נכונה על ידי שינוי היעילות שבה הגוף מסוגל להשתמש ברכיבי תזונה אחרים.
העכברים ששתו את מי הסוכרוז הראו ירידה בפעילות במסלולי איתות תאיים בכבד, במעיים ובשרירים. מסלולים אלה בדרך כלל מתאמים את תגובת הגוף לחומרי תזונה ולמצב האנרגיה. הפגיעה בהם מצביעה על הפרעה יסודית באופן שבו הגוף חש ומעבד חומרי תזונה, מה שעשוי להסביר מדוע צריכת סוכר מופרזת יכולה להוביל להמשך התשוקה, גם אם אנחנו אוכלים מספיק כדי לשבוע.
מדוע סוכר נוזלי מזיק במיוחד?
המחקר מסביר מדוע סוכר נוזלי נראה גרוע יותר מסוכר במזון מוצק: כאשר הוא נצרך בצורת משקה, הסוכר אינו דורש את אותו תהליך עיכול כמו סוכר במזון מוצק, המכיל סיבים ורכיבים אחרים המאטים את הספיגה. העלייה המהירה בסוכר בדם ממשקאות מפעילה התאמות מעיים ספציפיות שמגבירות עוד יותר את דפוס הספיגה הבעייתי הזה.
מעניין לציין שעכברים זכרים ועכברות נקבות הגיבו באופן מעט שונה לצריכת סוכרוז: שני המינים הראו ויסות גלוקוז לקוי, אך זכרים עלו במשקל יותר מנקבות. נקבות, לעומת זאת, הראו שינויים בולטים יותר במטבוליזם השומן. הדבר מצביע על כך שההשפעות המזיקות של הסוכר עשויות להתבטא באופן שונה על פי המין הביולוגי.
האם ניתן לעצור את ההתמכרות המולקולרית?
לאלה המודאגים מצריכת הסוכר שלהם, המחקר מציע סיבות משכנעות להפחית במשקאות מתוקים באופן ספציפי – כפי שציינו, הוא מראה שצריכת סוכר בצורה נוזלית בעייתית במיוחד, בשל המהירות שבה הוא נספג וההתאמות הספציפיות שהוא מפעיל במעיים. לכן, חשוב במיוחד להיות מודעים לצריכת משקאות מתוקים, אפילו יותר ממזון ממותק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו