ציפורים באיי גלאפגוס משנות את התנהגותן בעקבות רעש תחבורה, ומציגות רמות גבוהות יותר של תוקפנות, כך מצא מחקר חדש שעליו נספר בעזרת Claude.
המחקר, שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת Animal Behaviour ונוהל על ידי מומחים מאוניברסיטת אנגליה רסקין ומרכז המחקר קונרד לורנץ באוניברסיטת וינה, בחן את ההשפעה של זיהום רעש מכלי רכב על ציפור השדרה הצהובה של גלאפגוס – ציפור שיר הנפוצה ברחבי הארכיפלג.
איי גלאפגוס, הממוקמים מעל 800 ק"מ מחופי אקוודור, נחשבים ל’מעבדה טבעית’ חיה, בזכות המספר הגדול של מינים ייחודיים ואנדמיים. ציפור השדרה הצהובה של גלאפגוס שונה גנטית מציפורי שדרה צהובות אחרות הנמצאות באמריקה היבשתית.
ביקור באיי גלאפגוס בשנת 1835 עזר לעורר השראה אצל צ'ארלס דרווין לפתח את תיאוריית האבולוציה על ידי ברירה טבעית. עם זאת, בעשורים האחרונים חלה צמיחה משמעותית באוכלוסייה האנושית באיים. לצד עלייה בתיירות, האוכלוסייה הקבועה גדלה בקצב של יותר מ-6% בשנה, מה שמוביל ליותר כלי רכב בכבישי האיים.
המחקר החדש כלל חוקרים שהשמיעו שירי ציפורים מרמקול, כדי לדמות פולש, יחד עם רעש תנועה מוקלט ב-38 מיקומים המאוכלסים בציפורי שדרה צהובות באיי פלוריאנה וסנטה קרוז – 20 אתרים היו בטווח של 50 מטרים מהכביש הקרוב ביותר, ו-18 היו במרחק של יותר מ-100 מטרים. לאחר מכן מדדו החוקרים קולות שיר המשמשים בדרך כלל להרחקת פולשים, והתנהגויות תוקפניות פיזיות, כמו התקרבות לרמקול וביצוע טיסות חוזרות ונשנות מעליו.
במהלך ניסויים עם רעש תחבורה, החוקרים מצאו שציפורי השדרה הצהובות החיות בקרבת כבישים הפגינו תוקפנות מוגברת, אך אלו החיות הרחק מכבישים הראו תוקפנות מופחתת יחסית לניסויים ללא רעש.
חשוב לציין כי ההשפעה של חיים בקרבת כביש הייתה קיימת אפילו באי פלוריאנה, שבו נמצאים רק כ-10 כלי רכב, מה שמרמז שאפילו ניסיון מינימלי עם תנועת כלי רכב משפיע על התגובות לרעש.
בנוסף, ציפורי השדרה הצהובות באי המאוכלס יותר, סנטה קרוז, הגדילו את משך השירה שלהן כאשר נתקלו ברעש תחבורה. ממצאים אלה תומכים ברעיון שבחירה טבעית ארוכת טווח על בסיס ניסיון רעש, או ניסיון קודם של ציפור בודדת עם רעש, מאפשרים להן להסתגל ולהתאים את מאפייני השירה.
לבסוף, הציפורים העלו את התדרים המינימליים של שיריהן במהלך ניסויי הרעש, ללא קשר לקרבת סביבת מחייתן לכביש – מה שעוזר להפחית כל חפיפה של שיריהן עם רעש תחבורה בתדר נמוך.
ד"ר קאגלר אקצ'אי, מרצה בכיר באקולוגיה התנהגותית באוניברסיטת אנגליה רסקין, אמר כי "ציפורים משתמשות בשירה במהלך הגנה טריטוריאלית כאות תוקפני. עם זאת, אם רעש חיצוני כמו תנועה מפריע לאיתות, וחוסם למעשה את ערוץ התקשורת הזה, הגברת התוקפנות הפיזית תהיה תגובה מתאימה".
הוא ממשיך: "התוצאות שלנו מראות שהשינוי בתגובות התוקפניות בציפורי השדרה הצהובות התרחש בעיקר ליד כבישים. ציפורים המאכלסות טריטוריות לצד כבישים בשני האיים, ולכן יש להן ניסיון קבוע עם רעש תחבורה, עשויות ללמוד להגביר תוקפנות פיזית כאשר החדירה הטריטוריאלית מלווה ברעש תחבורה. מצאנו גם ראיות לכך שציפורים מנסות להתמודד עם רעש על ידי התאמת שירתן, כאשר ציפורי השדרה הצהובות בכל בתי הגידול מעלות את התדר המינימלי של שיריהן כדי לעזור להן להישמע מעל רעש התחבורה", הוא אמר.
המחקר מדגיש את חשיבות ההתחשבות בגמישות התנהגותית במאמצי שימור, ופיתוח אסטרטגיות למיתון ההשפעות של זיהום רעש על חיות בר. הוא גם מדגיש את ההשפעה המשמעותית של פעילויות אנושיות על התנהגות חיות בר, אפילו במקומות מרוחקים יחסית כמו איי גלאפגוס. מסקנה חשובה מהמחקר היא שאפילו נוכחות מינימלית של בני אדם ותחבורה יכולה לגרום לשינויים התנהגותיים משמעותיים בקרב בעלי חיים, דבר המדגיש את הצורך בתכנון זהיר של התפתחות אנושית באזורים טבעיים רגישים.
לאור הממצאים, החוקרים קוראים לפיתוח אמצעים להפחתת רעש בסביבות טבעיות ולהגבלת התנועה בדרכים מסוימות באזורים רגישים אקולוגית, במטרה לשמור על התנהגות טבעית של בעלי חיים מקומיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו