"הר ההארה": האם הפירמידה באינדונזיה משכתבת את תולדות האנושות?

מספר חוקרים טוענים כי מבנה דמוי פירמידה באינדונזיה, הידוע בשם גונונג פדאנג, עשוי לשכתב את ההיסטוריה האנושית כפי שאנו מכירים אותה. האתר תוארך במחקר שפורסם לתקופה מוקדמת מאד, 25,000 לפנה"ס. עם זאת, במרץ 2024, הוריד כתב העת Archaeological Prospection את המאמר מהרשת בעקבות ביקורת שהוצגה על ידי מומחים בגיאופיזיקה, ארכיאולוגיה ותיארוך פחמן. העורך המשותף של כתב העת אישר כי בתוך הארגון נפתחה בדיקה הנוגעת למאמר.

המחקר, בהובלת הארכיאולוג והגיאופיזיקאי האינדונזי דני הילמן נטווידג'אג'ה מהמכון האינדונזי למדעים, הציע כי גונונג פדאנג שבמערב ג'אווה אינו רק האתר המגליתי הגדול ביותר בדרום-מזרח אסיה, אלא גם הפירמידה העתיקה ביותר בעולם. לפי החוקרים, השכבות התת-קרקעיות של גונונג פדאנג מתוארכות לתקופה שלפני 9,500 עד 28,000 שנה, כאשר חלק מהשכבות מתוארכות ללפני 20,000 שנה. תיארוך זה ממקם את גונונג פדאנג בתקופה מוקדמת בהרבה מהפירמידות המצריות, שנבנו לפי הערכות לפני כ-4,500 שנה.

כדי לחשוף את סודות גונונג פדאנג, החוקרים השתמשו בטכניקות מתקדמות, כולל רדאר חודר קרקע וקידוח עמוק. "מחקר זה שופך אור על מיומנויות בנייה מתקדמות שמתוארכות לתקופת הקרח האחרונה", טענו החוקרים במאמר. הם הוסיפו כי הממצא "מאתגר את האמונה המקובלת לפיה הציביליזציה האנושית והתפתחות טכניקות בנייה מתקדמות עלו רק עם תחילת החקלאות, לפני כ-11,000 שנה".

הממצאים שהוצגו משכו ביקורת חריפה. פלינט דיבל, ארכיאולוג מאוניברסיטת קארדיף, ציין שהוא "הופתע [שהמאמר] פורסם כפי שהוא". דיבל הוסיף שאין ראיות ברורות שמרמזות על כך שהשכבות הקבורות בגונונג פדאנג נבנו על ידי בני אדם. "חומר שמתגלגל במורד, בדרך כלל, יסדר את עצמו", הוא אמר לאובזרבר כבר בשנה שעברה. "אם היית הולך לארמון וסטמינסטר ומבצע קידוח 7 מטרים לתוך האדמה ומושך דגימת קרקע, היית עשוי לתארך אותה ללפני 40,000 שנה. זה לא אומר שארמון וסטמינסטר נבנה לפני 40,000 שנה על ידי בני אדם קדומים. זה רק אומר שיש שם פחמן שגילו 40,000 שנה. זה יוצא דופן שמאמר זה פורסם”, הוא הוסיף.

חלקים מהמאמר עברו הגהה על ידי גרהם הנקוק, סופר בריטי הידוע בתמיכתו ברעיון הלא מבוסס שכדור הארץ היה ביתה של ציביליזציה אבודה לפני יותר מ-12,000 שנה. הנקוק הציג את גונונג פדאנג בעונה הראשונה של הסדרה שלו בנטפליקס, שרבים מהמומחים גינו כ"פסאודו-ארכיאולוגיה".

גונונג פדאנג ממוקם על ראש הר געש רדום במערב ג'אווה, וידוע כאתר המגליתי הגדול ביותר בדרום-מזרח אסיה. במבט ראשון, הוא נראה כמערכת של טרסות. האתר מחולק לטרסות המורכבות ממאות סלעים וולקניים דמויי עמודים, שהם תצורות גיאולוגיות ייחודיות. ארכיאולוגים התומכים בתיאוריית המקור האנושי של גונונג פדאנג מדגישים את היישור המדויק והשימוש בחומרים שסודרו בטכניקה ספציפית. השם "גונונג פדאנג" מתורגם ל"הר ההארה" בשפה הסונדנזית, שכן המקום שימש לטקסים דתיים לאורך ההיסטוריה.

מול ההסבר שהפירמדיה נוצרה בידי אדם מוצב הסבר פשוט הרבה יותר: הרי געש יכולים ליצור תצורות גיאולוגיות ייחודיות כמו הסלעים דמויי העמודים בגונונג פדאנג. חיבור טורי הוא תופעה הנראית בטבע ברחבי העולם – מחופי בריטניה ועד ל"מגדל השדים" בוויומינג. יש המערערים על כך שהסלעים על פני השטח בגונונג פדאנג הם מאותו סוג והרכב כמו סלע המצע הקבור, מה שמרמז על תהליך היווצרות טבעי באמצעות וולקניזם, שחלק מהגיאולוגים מאמינים שיכול להיות תוצאה טבעית.

בגונונג פדאנג נמצאו גם שברי חרס המתוארכים בין 45 לפנה"ס לבין 22 לספירה. באזורים טרופיים כמו מערב ג'אווה, שרידים ארכיאולוגיים אינם נוטים להשתמר היטב, בשל גשמים עזים וסביבה לחה וחמה הגורמת לעובש ולריקבון.

למרות המחלוקת, החוקרים מאמינים שגונונג פדאנג ראוי לחפירות ארכיאולוגיות נוספות, שכן המחקר חשף שזהו מבנה מורכב הרבה יותר מכפי שחשבו עד כה. נטווידג'אג'ה עצמו הגיב לביקורת בכך ש"אנחנו באמת פתוחים לחוקרים מרחבי העולם שירצו לבוא לאינדונזיה ולערוך תוכנית מחקר על גונונג פדאנג".