מהנדסים מאוניברסיטת גלזגו בסקוטלנד ערכו לאחרונה ניסוי מוצלח של טיל מסוג חדש, שלוקח את הטרנד של תעשיית החלל הידידותית לסביבה לקיצון חדש בדרך מקורים מאוד. נעזרנו ב-Claude כדי להסביר מה כל כך ייחודי בטיל הבריטי העתידי.
המדענים מכנים את הטיל החדש שלהם "אוֹטוֹפאגי" – המילים היווניות ל"מזון עצמי" – על שם העובדה שהוא צורך לא רק את הדלק שבגוף הטיל, אלא גם את מעטפת הגוף עצמה, על ידי התכה ושריפה הדרגתית שלה במהלך הטיסה. רעיון זה, שהומצא כבר לפני כ-90 שנה, נועד לאפשר שיגורים יעילים יותר של לוויינים קטנים.
מנוע האוטופאגי פועל על ידי ניצול חום המנוע להתכת חלקי גוף מפלסטיק, והזנתם לתוך תא הבעירה כדי להישרף כדלק נוסף. הדבר מאפשר לטיל אוטופאגי לשאת פחות דלק בתוך הטיל, מאחר שיש לו גם את חומר המעטפת להשתמש בו, כך שנותר יותר מקום לנשיאת מטען (או, לחלופין, גודל הטיל הכולל קטן יותר).
כאמור, לא מדובר ברעיון חדש – הוא הוצע לראשונה בפטנט משנת 1938, אך נותר בגדר רעיון תיאורטי בלבד עד 2018, אז ערכו סטודנטים מגלזגו ומאוקראינה ניסוי ראשון בטיל כזה. כעת, מנוע ה-Ouroboros-3 של הסטודנטים מגלזגו רשם הישג ראשון מסוגו, והצליח להשיג שריפה יציבה של פלסטיק ממעטפת הטיל באופן רציף ויציב בסדרת ניסויים. הפלסטיק סיפק כמעט 20% מכלל חומרי ההנעה של הטיל. הניסויים כללו הצתה מבוקרת, עצירה והתנעה מחדש, והשיגו כוח דחף של 100 ניוטון, בדרך להגדלת טילי האוטופאגי לכאלה שיהיו מסוגלים להגיע לחלל כשעליהם לוויינים קטנים.
כאמור, הרעיון מאפשר להשאיר בטילים יותר מקום למטען – אך הוא גם מבטיח יותר ידידותיות לסביבה. אם SpaceX של אילון מאסק עושה זאת על ידי שימוש חוזר בגוף הטיל ובמנוע, במנועי האוטופאגי רוב גוף הטיל פשוט יתכלה תוך כדי הטיסה, וכך נחסך הצורך לפתח מערכות בקרה משוכללות להנחתתו בשלום או החשש מכך שחלקים ממנו יפלו על כדור הארץ או יותירו פסולת בחלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו