המחאות נגד השתתפות ישראל באירוויזיון הקרוב, בצל המלחמה בעזה, נראות לכאורה כדוגמא קיצונית של התערבבות פוליטיקה בתחרות המוזיקה הגדולה בעולם – אבל למען האמת, הפוליטיקה היתה מעורבת באירוויזיון מאז ומתמיד, ולפעמים באופן בולט למדי. נעזרנו ב-Forefront ו-Claude כדי להביא כמה דוגמאות לפוליטיקה בוטה באירוויזיון (ולא, ה"דוז פואה" הכמעט אוטומטי של יוון לקפריסין ולהיפך אינו נחשב).
1978 – מי זכה באירוויזיון? תראו, פרחים!
האירוויזיון משודר גם במדינות שאינן שולחות אליו שירים – אוסטרליה, למשל, מוכרת כמדינה של מעריצי אירוויזיון שרופים עוד לפני שהחלה להשתתף בו ב-2015. אבל גם שכנותינו, לבנון וירדן, משדרות אותו כבר שנים. עם זאת, את השירים הישראלים הן מצנזרות – וכך, בשנה שבה ניצחנו לראשונה, 1978, נקטע השידור בערוץ הירדני בזמן "אבניבי" של יזהר כהן, ובמקומו הוצגו תמונות של פרחים. כמובן שכשהשיר זכה, הדבר הביא למבוכה כאשר כל החלק האחרון של השידור, עם הכניסה לבמה והביצוע החוזר, לא שודרו.
1980 – משחק הכיסאות
מרוקו היא מדינה נוספת שמשדרת את האירוויזיון אך לא משתתפת בו, בשל סירוב לשדר את השיר הישראלי. עם זאת, ב-1980 היא זיהתה פרצה: לאחר הניצחון הישראלי השני ברצף ב-1979, דחתה רשות השידור את אירוח התחרות פעם נוספת, בשל העלות הגבוהה והעדפה להשקיע במעבר לשידור בצבע. המארחת המחליפה, הולנד, קבעה את התאריך לתחרות בלי להתייעץ עם המנצחת הקודמת, וכך קרה שהתחרות נערכה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל (כפי שנקרא אז). ישראל נאלצה לוותר על ההשתתפות – ומרוקו קפצה על ההזדמנות להיכנס ללא שתצטרך לאפשר לאזרחים לצפות ולהצביע לשיר ישראלי. עם זאת, לאחר שהשיר ששלחה הגיע למקום השני מהסוף, וישראל הודיעה כי היא חוזרת לתחרות בשנה הבאה, הודיע מלך מרוקו הקודם, חסן השני, כי מרוקו לעולם לא תשתתף שוב בתחרות. הדעות חלוקות לגבי הסיבה – האם היתה זו ההשפלה לכאורה או הרצון להימנע מהחיכוך עם ישראל. בנו, מוחמד השישי, שמולך במדינה כבר שניים וחצי עשורים וחתם על הסכמי אברהם, לא טרח לבטל את ההחלטה הזו של אביו.
2005 – החוק נגד המוזיקה
כפי שהזכרנו, לבנון משדרת את האירוויזיון כבר שנים – אבל לפני כמעט שני עשורים היא החליטה שהיא רוצה גם להשתתף בו. השיר כבר נבחר, העטיפה לאלבום הרשמי עם הדגל כבר היתה מוכנה, ואז התגלה קושי קטנטן: החוק הלבנוני אוסר שידור "תכנים שמנרמלים את הכיבוש הישראלי". כן, זה כולל שיר סתמי (וסליחה משירי מימון – אין לנו כלום נגד “השקט שנשאר”. מדובר בניסוח סתמי כדי להמחיש את הנקודה) בתחרות מוזיקה. הערוץ הלבנוני נאלץ לבטל את ההשתתפות, ואיגוד השידור האירופי נאלץ להוריד דגל אחד מעטיפת האלבום.
2009 – פוטין על הכוונת
בעקבות פלישת רוסיה לאבחזיה ודרום אוסטיה, שני המחוזות הבדלנים של גאורגיה, בקיץ 2008, לאירוויזיון 2009 שלחה המדינה לאירוויזיון 2009 שיר שכותרתו "We Don’t Wanna Put In” – כאשר ברור לכל מאזין שהכוונה אינה "איננו רוצים להכניס", אלא "איננו רוצים את פוטין". אם עצם האזכור המרומז של הנשיא לא מספיק, האירוויזיון התקיים באותה שנה במוסקבה, מה שגרם למתיחות רבה בנושא. לבסוף, לאחר שאיגוד השידור האירופי פסל את השיר ודרש מהערוץ הגאורגי לשלוח שיר אחר, הערוץ סירב וויתר לחלוטין על ההשתתפות בתחרות.
2009 – הצבעתם? אתם חשודים!
ואם זה לא מספיק דרמטי לשנה אחת, באותו אירוויזיון הרגיז את שירותי המודיעין האזרבייג’אנים שלא פחות מ-43 אזרחים הצביעו לשכנה ארמניה, שאיתה יש למדינה סכסוך היסטורי בין מאות שנים סביב השליטה בחבל נגורנו-קרבאך. איגוד השידור האירופי זעם והטיל על ערוץ הטלוויזיה האזרבייג’אני לשלם קנס על המעצרים.
2017 – פושעת מלחמה על כיסא גלגלים
עוד לפני הפלישה הרוסית הנוכחית לאוקראינה, שררה בין שתי המדינות מתיחות ברמה שאפשר היה לחתוך עם סיכת ראש. בפעם הקודמת שבה אוקראינה ניצחה באירוויזיון, 2016, היא עוד יכולה היתה לארח אותה בשנה שלאחר מכן בקייב. רוסיה תכננה לשלוח לתחרות את הזמרת יוליה סַמוֹילוֹבה, הלוקה בניוון שרירים שדרתי ומתנועעת על כיסא גלגלים – אך אז הודיעו האוקראינים כי מבחינתם, הזמרת בת ה-28 היא פושעת מלחמה. הסיבה: היא הופיעה בחצי האי קרים, שסופח על ידי רוסיה ב-2014, ונכנסה אליו ישירות מרוסיה בניגוד לחוק האוקראיני. הרוסים נאלצו לוותר על השתתפות בתחרות, וסמוילובה קיבלה כפיצוי הזדמנות חוזרת לייצג את המדינה באירווזיון 2018 בפורטוגל, עם השיר "I Won’t Break” – עוד כותרת שאינה מקרית.
2019 – דגל יקר
הלהקה האיסלנדית שייצגה את המדינה באירוויזיון שנערך בתל אביב לא הסתירה את הנטייה הפוליטית שלה, עוד משלבי הקדם המקומי. למרות האזהרות הרבות שקיבלו, הם בחרו לנופף בדגל פלסטין בגרינרום בזמן השידור. השניות הספורות הללו עלו לערוץ האיסלנדי בקנס של 5,000 אירו.
