בימים אלה כולנו עוקבים בדאגה ובתקווה אחרי הקרבות המתנהלים ברצועת עזה, שבהם מצד אחד רובי M16, טנקים ומטוסי קרב תוצרת ארה”ב, ומצד שני רובי קלצ’ניקוב, מטעני חבלה וטילים מתוצרת מקומית. בזמן הזה, מעניין להיזכר בקרב שונה מאוד שנערך באותו אזור לפני 2,240 שנה – בשנת 217 לפני הספירה. Forefront ו-Perplexity מספרות לנו על קרב רפיח.
לקרב הזה, שעתיד להפוך ליחיד מסוגו בהיסטוריה, הגיעו שני צבאות: מצד אחד תלמי הרביעי ממצרים, מצד שני אנטיוכוס השלישי מהאימפריה הסלאוקית. ההתנגשות בין שתי המעצמות הפכה לאגדה בזכות ‘כלי הנשק’ האסטרטגיים שהביאו: פילים. זהו הקרב היחיד בהיסטוריה הידועה שבו כל צד עשה שימוש בפילים מזן אחר.
לרשות תלמי עמדו 73 פילי מלחמה אפריקאים, שהיו מצוידים בצוותים של שני אנשים. הוא חילק אותם בין שני אגפי צבאו, עם 40 משמאל ו-33 מימין. לעומת זאת, לאנטיוכוס היו לא פחות מ-102 פילי מלחמה אסיאתיים – אם כי אלו היו פילים קטנים יותר. גם מספר הלוחמים שלו היה נמוך יותר – פחות מ-70,000, לעומת 75,000 בצבא תלמי.
כמובן שבהתנגשות הפילים, הפילים ההודים הגדולים יותר גברו על הפילים האפריקאים הקטנים יחסית – למעשה, רוב הפילים האפריקאים פשוט נסוגו עוד לפני ההתנגשות, וברחו לאחור תוך שהם רומסים את חיילי תלמי. אנטיוכוס ניצל את הפרצות הללו וקידם את הפילים והפרשים, תוך שהוא מניס את לוחמיו של תלמי – אך תלמי עצמו התכונן כנראה לאפשרות הזו, ובעוד אנטיוכוס מתרחק במרדף אחרי האגף השמאלי של צבאו, לקח תלמי את הפיקוד על הצד הימני והחזק יותר של צבאו. פרשי תלמי איגפו את הפילים של אנטיוכוס והביסו את הצבא המצרי, שהמלך שלו היה כבר רחוק משדה הקרב ולכן נותר ללא מפקד.
עם זאת, המצרים לא נתנו לניצחון הזה לעלות להם לראש, וזמן קצר לאחר הקרב נחתם הסכם הפסקת אש בין הצדדים.
השימוש בפילי מלחמה היה נוהג נפוץ בעת העתיקה, וחיות ענק אלו מילאו תפקיד קריטי במספר קרבות מפתח. בדרך כלל, תפקידם של הפילים היה להסתער על האויב, תוך רמיסת החיילים ושבירת קווי ההגנה שלהם. עם זאת, האפקטיביות של פילי מלחמה בשדה הקרב פחתה ככל שהאויב נעשה מוכן יותר ומצויד יותר להתמודד איתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו