"נשיקה וחיבוק": מדענים מציעים הסבר חדש ליצירת הירח הגדול ביותר של פלוטו

בניגוד לכדור הארץ, שבו הירח מקיף את כוכב הלכת, פלוטו וכארון מקיפים זה את זה, ויוצרים מערכת בינארית שדומה יותר למערכת כדור הארץ-ירח מכל ירח אחר במערכת השמש.

במחקר שפורסם לאחרונה ב-Nature Geoscience, חוקרים חשפו תיאוריה חדשה המסבירה את היווצרות כארון, הירח הגדול ביותר של פלוטו. הצוות מאוניברסיטת אריזונה הציע שפלוטו לכד את כארון באמצעות מנגנון יוצא דופן המכונה "נשיקה וחיבוק", המציע תהליך היווצרות שונה מההשערה הקודמת על התנגשות ענקים. 

על פי התיאוריה החדשה, פלוטו וכארון התנגשו בעדינות לפני מיליארדי שנים בחגורת קויפר המרוחקת, האזור שמעבר לנפטון המאוכלס בגופים קפואים. במקום להרוס זה את זה או להתמזג לישות אחת, שני הגופים השמימיים התאחדו לרגע ואז נפרדו, שומרים על הייחודיות שלהם. 

"פלוטו וכארון שונים - הם קטנים יותר, קרים יותר ועשויים בעיקר מסלע וקרח. כשהתחשבנו בחוזק האמיתי של חומרים אלה, גילינו משהו בלתי צפוי לחלוטין," אמרה אדין דנטון, חוקרת מאוניברסיטת אריזונה ומחברת המחקר הראשית, על פי Phys.org.

החוקרים השתמשו בסימולציות מחשב שהתחשבו בתכונות החומר של שני הגופים השמימיים. מודלים אלה חשפו שפלוטו וכארון יכלו להתנגש בעדינות ולהישאר שלמים ברובם, תוך שמירה על ההרכבים המקוריים שלהם והימנעות מעיוות בקנה מידה גדול. על פי Discover Magazine, ממצא זה מרמז שתהליך ההתנגשות כנראה חימם את פנים שני הגופים, מה שאולי אפשר לפלוטו לפתח אוקיינוס תת-קרקעי. 

"הדבר המרתק במחקר הזה הוא שהפרמטרים של המודל ללכידת כארון מסתדרים עם המסלול הנכון שלו. אתה מקבל שני דברים נכונים במחיר אחד," אמר אריק אספוג, פרופסור באוניברסיטת אריזונה ומחבר שותף במחקר, על פי Gizmodo.

הקוטר של כארון הוא כמחצית מהקוטר של פלוטו. יחס הגודל בין הגופים הופך את מערכת פלוטו-כארון לנדירה. בניגוד לכדור הארץ, שבו הירח מקיף את כוכב הלכת, פלוטו וכארון מקיפים זה את זה.

תרחיש ה"נשיקה והחיבוק" מנוגד לתיאוריות קודמות שהציעו שכארון נוצר מהתנגשות ענקית, בדומה לזו שמשערים שיצרה את הירח של כדור הארץ. "מכיוון שלשני הגופים יש חוזק חומרי, כארון לא חדר עמוק מספיק לתוך פלוטו כדי להתמזג איתו; זה לא נכון כשהגופים הם נוזלים," הסבירה דנטון.

לאחר ההתנגשות, שני הגופים הסתחררו יחד במהירות במשך כ-10 שעות לפני שנפרדו. כארון אז החל לנדוד לאט החוצה למסלולו הכמעט מעגלי הנוכחי סביב פלוטו.