מחקר ישראלי: כך ניצלו הציידים הקדמונים את בור המים ברמלה

האם האדם הקדמון פעל באופן אקראי בבחירת הטרף שלו, או שמא תכנן את פעולותיו בקפידה? מחקר ישראלי חדש שנערך באתר הפרהיסטורי נשר רמלה, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת חיפה, ניסה לענות על שאלה מרתקת זו.

החוקרים גילו כי לפני כ-100 אלף שנה, האדם הקדמון בחר באופן סלקטיבי את בעלי החיים שצד, למרות שבסביבתו היה מגוון עשיר של אפשרויות שמתוכן יכול היה לבחור.

"ממצאי המחקר שלנו מספקים הצצה להתנהגותו ולמערכת היחסים של האדם הקדמון עם סביבתו", מסביר פרופ' ראובן ישורון מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, אחד מעורכי המחקר.

אתר עשיר בממצאים

האתר, הנמצא סמוך לעיר רמלה, נחפר בשנים 2010–2011 על ידי פרופ' יוסי זיידנר. החפירה חשפה שקע טבעי גדול עם שכבות ארכיאולוגיות בעובי של שמונה מטרים, המתוארכות לתקופה הפליאוליתית התיכונה (תקופת האבן התיכונה).

מעניין במיוחד הוא ההבדל בין השכבות השונות באתר: בשכבות התחתונות נמצאו עדויות ברורות למחנות ציד ששימשו לעיבוד חיות גדולות, בעיקר בקר הבר. הממצאים כללו עצמות עם סימני חיתוך ושבירה רבים, סימני שריפה, כלי צור ששימשו לעיבוד בשר ועורות ושרידי מדורות.

בשכבות העליונות, לעומת זאת, התגלתה תמונה שונה לחלוטין: עצמות של מגוון רחב יותר של בעלי חיים, חלקן שלמות ולעיתים אף במנח האנטומי המקורי שלהן, עם מעט מאוד עדויות להתערבות אנושית.

בין השאר, המחקר חשף מגוון מרשים של בעלי חיים שהתקיימו באזור לפני כ-100 אלף שנה: הצבי הארץ-ישראלי, סוס הבר, חמור הבר האירופי (מין נכחד), אייל אדום, אייל הכרמל, היחמור הפרסי, בקר הבר (אבי הבקר המבוית המוכר כיום), עיזי בר, חזירי בר ויענים.

ממצאים אלו הציבו בפני החוקרים שאלה מסקרנת: כיצד מתו בעלי החיים הללו, ואם לא היו ניצודים באופן שגרתי, מדוע נמצאו באתר? במחקר החדש, שהתפרסם בכתב העת המדעי Quaternary Science Reviews, צוות החוקרים ביקש לענות על שאלות אלו. 

החוקרים בחנו שלושה היבטים מרכזיים: זיהוי מיני בעלי החיים שנמצאו באתר; סוגי הנזקים שנגרמו לעצמות כתוצאה מתהליכים שונים; הנזק הפיסי וההרכב הכימי של שיני אוכלי העשב - זאת כדי להבין את התזונה שלהם ואת מסלול תנועתם במרחב.

אסטרטגיות ציד מגוונות

על פי המחקר, בעונות מסוימות המקום שימש כמאגר מים זמני. בור המים משך אליו בעלי חיים מאזורים שונים ומרוחקים – מהרי השומרון, ממזרח השפלה וממישור החוף.

הדוקטורנט מאיר אורבך מסביר: "אין מדובר באתר מגורים של האדם הקדמון, אלא בריכוז בעלי חיים שמתו בנסיבות שונות לפי המשוער לאחר שהגיעו לשתות מבור המים. חלקם ניצודו על ידי האדם הקדמון וחלקם על ידי טורפים קדמונים כצבועים ואריות שארבו להם, וככל הנראה חלקם נפלו או טבעו".

מניתוח מיקרוסקופי של העצמות שנמצאו באתר, ניכר שרק חלק קטן מהן בותרו על ידי האדם הקדמון. "הציידים האנושיים והטורפים ניצלו את הגעת בעלי החיים לציד מהמארב, וייתכן שאף ניצלו נבלות בעלי חיים שמתו בנסיבות טבעיות", מוסיף אורבך.

המסקנה המרתקת ממחקר זה היא שהאדם הקדמון נקט באסטרטגיות ציד מגוונות. "נראה שבסביבה היה מגוון בעלי חיים זמינים לציד, אך באתרים דומים מאותה התקופה שבהן נמצאה נוכחות אדם, ניצוד בעיקר פר הבר", מסכמים החוקרים.

ממצא זה מעיד על תכנון וחשיבה אסטרטגית: "האדם ניצל את הסביבה שלו בדרכים שונות, לעיתים צד באופן מקרי כמו שמוצג במחקר זה, ולעיתים צד באופן סלקטיבי כפי שמראים אתרים אחרים מהתקופה, ואף השכבות התחתונות באתר נשר רמלה עצמו".