השלדים מישראל ועירק גילו: מאיפה קיבלו את הניאנדרטלים את כוחות העל שלהם?

מחקר חדש חושף שלניאנדרטלים היה מבנה חזה בעל נפח גבוה שחיזק את יכולות הציד שלהם. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Human Evolution.

החוקרים הסתמכו על מודלים תלת-ממדיים של שני שלדים, אחד שהתגלה בעירק ותוארך ללפני כ-45 אלף שנה, ואחד שנמצא בישראל ומתוארך לכ-60 אלף שנה. החוקרים גילו שלשני השלדים היה בית חזה בצורת פעמון. 

שחזור מבנה החזה של הניאנדרטלים היה מאתגר: מציאת עצמות צלע שלמות מהתקופה הוא מקרה נדיר. בחינת שני השלדים גילתה שהצלעות של הניאנדטרליים היו אופקיות יותר ומפותלות פחות מאלו של ההומו סאפיינס. מבנה זה סיפק יותר מקום בריאות ותמך בקליטת חמצן גדולה יותר. ניתן להסיק גם שלניאנדרטלים היו סרעפות גדולות יותר, שתרמו ליכולתם לשאוף כמויות גדולות של אוויר ולשרוד בתנאים קשים.

הניאנדרטלים הסתמכו על מארבים אסטרטגיים שדרשו כוח נפץ ודיוק, מה שאפשר להם להתגבר על טרף גדול כמו אריות, דובי מערות ופילים פרהיסטוריים.

אסטרטגיית הציד של האדם הניאנדרטלית דרשה הוצאת אנרגיה קצרה ועוצמתית, בניגוד לסיבולת. תצורת בית החזה שנמצאה משקפת את הצורך הזה ואולי גם את ההסתגלות של האדם הניאנדרטלי למרחבים מושלגים שבהם מרדף ממושך אחרי בעלי חיים פחות התאפשר. לעומת זאת, צורת בית החזה של ההומו סאפיינס מתאימה יותר לריצה ממושכת. 

הניאנדרטלים היו צריכים להיות חסונים כדי להתמודד עם האקלים הקשה של האזורים הקרים בהם חיו, במיוחד בצפון אירופה. חוקרים מאמינים שבתי החזה הגדולים אפשרו להם  לשמור על חום גוף. גם תכונות כמו אף רחב, כתפיים, אגן ירכיים וגפיים קצרות תמכו בוויסות החום.

המחקר החדש אתגר רעיונות קודמים שקשרו את בית החזה בצורת פעמון של הניאנדרטלים באופן בלעדי לסביבות קרות. שני השלדים חיו באזורים עם אקלים מתון.