ביצים, טרמיטים, אבל בעיקר צמחים - כך נראתה הדיאטה של אבות האדם הקדמונים

על פי מחקר שפורסם לאחרונה, אבות אבותינו הקדומים, ובמיוחד האוסטרלופיתקוס אפריקנוס, ניזונו בעיקר מתזונה מבוססת צמחים, למרות עדויות קודמות שהצביעו על צריכת בשר. המחקר, בהובלת המדענית טינה לודקה מממכון מקס פלאנק לכימיה בגרמניה ואוניברסיטת ויטווטרסרנד בדרום אפריקה, פורסם בכתב העת Science.

לודקה ועמיתיה ערכו ניתוח איזוטופי של שיניים מאובנות שנמצאו במערות סטרקפונטיין בדרום אפריקה, אתר עשיר במאובנים של מיני אדם מוקדמים, שמכונה לעתים קרובות "עריסת האנושות". הם חקרו דגימות אמייל משיניים משבעה פרטי אוסטרלופיתקוס שתוארכו ללפני 3.3 עד 3.7 מיליון שנה. הצוות השווה את ההרכב הכימי של האמייל עם זה של בעלי חיים אוכלי עשב ועם אלו של אוכלי בשר בני אותה תקופה מאותו אזור, כולל קופים, אנטילופות, צבועים, תנים וחתולי חרב.

"האמייל בשיניים הוא החומר הקשה ביותר בגוף. הוא משמר לעתים קרובות טביעת אצבע איזוטופית של המזון", הסבירה לודקה, כפי שדווח ב-N-TV. באמצעות טביעת האצבע האיזוטופית הזו, החוקרים קבעו שהרכב האמייל של האוסטרלופיתקוס היה דומה הרבה יותר להרכב בקרב אוכלי העשב מאשר בקרב אוכלי הבשר. 

"הנתונים שלנו מערערים על הרעיון שבשר היה מרכיב מכריע בתזונת האוסטרלופיתקוס, למרות שחלק מהמינים נמצאו עם כלי אבן ועצמות עם סימני חיתוך", הסבירה לודקה.

הכנסת בשר לתזונה נחשבה לאבן דרך באבולוציה האנושית. חלק מהחוקרים משערים שהכללת מזונות מן החי הובילה להגדלת נפח המוח, הקטנת גודל המעיים, והוספת גובה. עם זאת, ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים שיתכן שהתפתחויות אלו הגיעו בשלב מאוחר ממה שחשבו קודם לכן. 

צוות המחקר השתמש בטכניקה שמאפשרת ניתוח מפורט של עקבות זעירות של איזוטופים של חנקן באמייל של השיניים. לפי לודקה מדובר בפריצת דרך, כי כמות החומר שנשמרת זעירה. "עד עכשיו, אף אחד לא הצליח לנתח אותה", היא הסבירה. 

האוסטרלופיתקוס, שחי במזרח ובדרום אפריקה מלפני כ-4.2 מיליון עד 1.9 מיליון שנה, היה בעל תכונות דמויות אדם כמו הליכה זקופה אך עדיין דמה לקופים בהיבטים אחרים. היה לו מוח בגודל של כשליש ממוח האדם המודרני והיו לו זרועות ארוכות ואצבעות מכופפות ששימשו לטיפוס על עצים. "למרות שהמוח שלהם היה קטן משלנו, גודל המוח היחסי שלהם היה מעט גדול יותר מזה של שימפנזים מודרניים", אמרה לודקה.

הדוגמה המפורסמת ביותר של אוסטרלופיתקוס היא לוסי, שהתגלתה באתיופיה ב-1974 ותוארכה ללפני כ-3.2 מיליון שנה. לוסי ובני זמנה היו הלכו זקופי קומה, אך היו להם פרופורציות פנים דומות לקופים. ממצאי המחקר מציעים שבעוד שהאוסטרלופיתקוס עשוי היה לצרוך מדי פעם מקורות חלבון מן החי כמו ביצים או טרמיטים, בשר לא היה חלק משמעותי מתזונתם.

החוקרים מכירים בכך שתוצאותיהם אינן שוללות לחלוטין את האפשרות של צריכת בשר מזדמנת. לודקה ציינה שפרימטים מודרניים כמו שימפנזים ובבונים גם צורכים כמויות קטנות של בשר או חרקים מדי פעם, ושסביר שהאוסטרלופיתקוס עשה את אותו הדבר, אך לא בכמויות משמעותיות מספיק כדי להשפיע על התפתחותו האבולוציונית.