הפור נפל: ראשי מועדוני הכדורגל הגדולים של העיר מילאנו בחרו באצטדיון שיחליף את "ג'וזפה מאצה" המיתולוגי, המוכר לרוב בשם "סן סירו". פרויקט הארנה החדשה של מילאן ואינטר נושא את השם היומרני "The Cathedral", עדות להשראה ששאב מן ה"דואומו", הקתדרלה של העיר, שנחשבת אחד מפלאי האדריכלות של אירופה.
היריבות בין מילאן לאינטר ידועה בחריפותה, וחורגת הרבה מעבר לאירועים על הדשא, אבל על דבר אחד המועדונים מסכימים: ביתם החדש, שעתיד להיפתח בשנת 2027, יהיה אחד האצטדיונים היפים ביותר בעולם.
מאחורי הפרויקט עומד משרד האדריכלים האמריקאי Populous, שנהנה ממוניטין רב בתחומי הספורט. עם המיזמים שביצע נמנים עשרות אצטדיוני בייסבול (לרבות "יאנקי סטדיום" החדש בניו יורק) ואצטדיוני פוטבול, אולמות של שמונה קבוצות אן.בי.אי, מגרשי טניס בווימבלדון ואצטדיונים מרכזיים עבור לא פחות מעשרה משחקים אולימפיים. האדריכלים של Populous אינם זרים לכדורגל. הם תכננו כמה אצטדיונים בעלי שם ענק: "האמירויות" של ארסנל, האצטדיון המודרני של טוטנהאם ואצטדיון "וומבלי" החדש.
יותר קטן, יותר כסף
הארנה החדשה תיבנה בסמוך לאצטדיון "ג'וזפה מאצה", שמזוהה כל כך עם הקבוצות של מילאנו, ויש להניח ששמו הבלתי רשמי - "סן סירו", על שם הרובע שבו הוא שוכן - יידבק גם בה.
מאצה עצמו, אגב, כיכב בשורות שתי הקבוצות המילאנזיות, וכבש לא מעט שערים באצטדיון שנושא עכשיו את שמו, אם כי שיאי הקריירה שלו קשורים לאינטר (או ליתר דיוק, לאמברוסיאנה, כפי שכונה המועדון בתקופה הפאשיסטית), ומשום כך אוהדי מילאן מעדיפים להשמיט את שמו משם המגרש. הם זוכרים שמאצה הגדיר את המעבר למילאן כטעות הגדולה בחייו. זוכרים ולא סולחים. מרביתם גם זוכרים שדווקא מילאן היתה הבעלים של "סן סירו", כי האצטדיון נבנה בשנת 1926 בכספי נשיאה פיירו פירלי, ורק בהמשך נמכר לעיריית מילאנו. אינטר הצטרפה כשוכרת רק בשנת 1947.
מספר המושבים באצטדיון החדש יקטן מ־75 אלף ל־65 אלף (מי יזכור שאת "סן סירו" המקורי תכננו להרחיב ל־150 אלף מקומות, ורק מלחמת העולם השנייה סיכלה זאת?). מספר תאי הצפייה לאח"מים דווקא יזנק, כדי להבטיח הכנסה נוספת למילאן ולאינטר. ככלל, התוכנית העסקית של האצטדיון החדש צופה לשתי הקבוצות רווחים של 80 מיליון יורו לשנה מהפעלתו.
רק הזיכרונות יישארו
ומה יעלה בגורלו של אצטדיון "ג'וזפה מאצה"? בשנת 2026, מאה שנה בדיוק אחרי הקמתו, ייערך במגרש ההיסטורי טקס פתיחת משחקי החורף, ורגעי התהילה האולימפית יהיו לשירת הברבור שלו.
עם השלמת מחליפו, האצטדיון - שאירח כ־200 מהדורות של "דרבי דלה מדונינה", ארבעה גמרים של ליגת האלופות (שניים מהם במהדורה הקודמת, שנקראה "גביע אירופה לאלופות"), שלושה משחקי יורו ב־1980 ותשעה משחקי מונדיאל ב־1934 וב־1990 - ייהרס ברובו, ויפנה מקום לפארק רחב ידיים.
11 העמודים הענקיים, שמגדירים את צלליתו, יישארו בתמונות הישנות ובזיכרונות האוהדים, ובבירת האופנה האיטלקית יחל העידן של המלכה החדשה, וכנראה היפה מכל - "הקתדרלה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו