מחר בערב (ראשון), יום אחרי שמלאו לו 17, לאמין ימאל יוביל את נבחרת ספרד בגמר יורו 2024 מול נבחרת אנגליה. עיני אירופה כולה ומעבר יתמקדו בנער הפלא, שכבר חתום על שער אחד עצום ושלושה בישולים בטורניר הגדול. מכאן עולה השאלה – איך אתם חגגתם את יום ההולדת ה-17 שלכם, מה כבר הספקתם לעשות בגיל הזה?
אם יורשה לי להתחיל, אז היריבה האנגלית הכי גדולה שהיתה לי אז, במקביל ליורו 1992, היתה הבחינה באנגלית שקבעה כי אגש לבגרות 4 יחידות בלבד. הצרפתיה היחידה שעשתה לי בעיות אז היתה בתם בת ה-8 של חברים של הוריי, שעשית עליה ועל אחיה בייביסיטר ושיגעה אותי כל הערב במקום ללכת לישון. האתגר הגרמני הכי מותח שעמד בפניי בגיל הזה, כולל הארכת זמן, היה שלב ב"טירת הנאצים", שהייתי צריך שבוע רצוף של משחק מול המחשב כדי לעבור אותו. מעבר לכך, ההצלחה היחידה שלי בבית (המוקדם) בזמנו, היתה ההשתלטות על החדר של אחותי טליה שבדיוק התגייסה.
עברו מאז 32 שנה, וכעת לי יש שני טינאייג'רים משלי, שההבדל ביניהם הוא קצת יותר משנה ועם ממוצע גילים סביב ה-17. תומר ושילה שלי הם כמובן הכי יפים, הכי חמים, הכי מוכשרים ועוד כל מיני הכי, אבל ברגע של אובייקטיביות אפשר להודות שגם בפיפ"א 24 שניהם לא הצליחו לעשות את התרגילים של ימאל.
עם זאת, הם כן עושים דברים דומים לכוכב הספרדי: שילה למשל הסתובב כשנה עם ברזלים בשיניים, ויחד עם תומר גם הם ידרכו על כר הדשא באליאנץ ארנה. אז נכון, ימאל עשה זאת בחצי גמר היורו עם שער מהסרטים והם יעשו זאת במסגרת סיור מודרך באצטדיון פלוס כרטיס לשער 17, שורה 17, כיסאות 338-339, אבל אל תהיו קטנוניים. בכל זאת, משחק בבונדסליגה.
מעבר לזה' גם ראינו שבדומה לילדיי, ימאל החייכן, תוך כדי הכנה ליורו, ישב ללמוד לבגרויות. כל ההבדל הוא, שעם מה שיש לו ברגליים ובראש, הוא לא צריך לדאוג אם הוא יעבור את הבחינה בהיסטוריה או לא, כי הוא פשוט עושה היסטוריה בכל פעם שהוא נוגע בכדור. טפו טפו.
ולסיום, אם כבר מתעסקים בהשוואות, למשל לכדור שימאל שלח לחיבורים של נבחרת צרפת בחצי הגמר, אז גם לי על מגרש כדורגל יש ברזומה מסובבת אדירה ובלתי נשכחת בגיל 17, זאת שקיבלתי לפנים אחרי שהתחלתי, במבחן אומץ, עם החברה של ניסים "קיר בטון". אל תדאגו, האף כבר התאחה מאז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו