כותב שורות אלה שונא שני דברים: את ליגת ה-NBA ואנשים שכותבים על עצמם "כותב שורות אלה". אז היום אני עושה דווקא לעצמי ולחרדות שלי, ומגיש לכם טור חיובי. לשם השינוי. זה לא קל, אבל מה לא עושים בשביל אהבה. אז לכן, קבלו חמישה דברים טובים שקורים היום בליגה שגורמים אפילו להייטר כמוני לרצות להמשיך לראות, לעקוב, ולרצות עוד גם בשנים הבאות.
5. אוקלהומה סיטי ת'אנדר עושה זאת שוב
כל מי שבעשור האחרון, בכל פעם שדיברו על סם פרסטי, טרח גם להזכיר את הטרייד ששלח את ג'יימס הארדן ליוסטון רוקטס, יכול לעשות מנוי לחבילה חודשית מ-New Era, כי כמות הכובעים שהוא יצטרך להאביס את עצמו בה היא אינסופית.
אחרי שהגאון בנה קונטנדרית אחת בשוק קטן עם בחירות דראפט מבריקות (דוראנט, ווסטברוק, הארדן, איבאקה) ושלל החלטות מצוינות אחרות תוך כדי, הוא פשוט עשה זאת שוב, דרך הדראפט, וגם דרך רשימה בלתי נגמרת של צעדים מבריקים.
ועכשיו הקבוצה שהוא בנה עומדת לפתוח עונה אחרי 57 ניצחונות אשתקד, כשהיא חזקה יותר, בוגרת יותר, ועדיין צעירה להדהים וזולה (יחסית) להפליא. שלא לדבר על זה שהתוצר שעל הפרקט מלהיב.
Sam Presti saying the Western Conferenced helped the Thunder accelerate their timeline is so interesting, something I mentioned on Dream Team - I feel like the no nights off out West helps eliminate bad habits. pic.twitter.com/1srq8o5hp4
— Rylan Stiles (@Rylan_Stiles) September 26, 2024
4. החיבור של סן אנטוניו ספרס
למי ששכח, פרסטי עשה לעצמו שם בליגה כעוזר ה-GM בסן אנטוניו עוד לפני ימיו בסיאטל/אוקלהומה סיטי. שם הוא חידד את יכולות הניהול שלו, וגם למד כמה חשוב מזל. השילוב של שניהם הביא לספרס את ויקטור וומבניאמה, ועכשיו לידו את כריס פול (שמשירותיו האמינים בגיל מופלג גם פרסטי עצמו נהנה, ב-2020 בת'אנדר).
ממה שאפשר היה כבר לראות בקדם העונה, פול לעת פרישה נראה לעתים כמו הדבר הכי מושלם שהרופא יכול היה לרשום עבור וומבי בעונתו השנייה בליגה. אולי נראה מזה פלייאוף (סביר שלא), אבל בוודאות נקבל עוד קפיצת מדרגה של הצרפתי, ושלל רגעים מחממי לב של חכמת משחק, איזון בגרות-רעננות, ולבטח כמה פרצופים חמוצים מצד כל המעורבים, לרבות המאמן שעל הקווים. כי אין אהבה בלי ריבים.
3. עוד קצת סטף קרי
לא יודע מה אמרו לכם, לא יודע מה סיפרו לכם - סטף נתן בקיץ את אחת התצוגות האולימפיות הגדולות בתולדות המפעל של פייר דה קוברטן. העליונות האלוהית שלו היא שהצילה את לברון ג׳יימס ממדליית ארד אולימפית שנייה בקריירה, ואת נבחרת ארצות הברית מחרפה על אדמת צרפת.
אמנם זה עידן אחר בגולדן סטייט, ואמנם המאמן שלו הוא woke מעצבן, ואמנם הווריורס לא הולכים לאיים על שום דבר חשוב בקרוב, אבל עוד רגע שעוד נותר לנו מסטף - הכדורסלן הכי אהוב בדור הזה, אדם שאחראי לפופולריות של הליגה גם בשנים קשות שלה, אחד שהמציא את המשחק מחדש (לטוב ולרע) - הוא רגע שיש לנצור.
2. שווה את זה
בלי פיינל פור. בלי טורניר נוקאאוט בסיום עונת כדורגל. בלי שייחים ואוליגרכים (עוד יש כאלה?) וטייקונים (לא חסר) שמחסלים את התחרותיות בשלל ליגות וענפים ברחבי העולם. אל מול כל אלה, ב-NBA עדיין מצליחים להעמיד ליגה סופר תחרותית ושוויונית למרות שמדובר בענף שהוא מאוד מושפע מהיכולת של האינדיבידואל, ולמרות שכוכבים (בעיקר אמריקנים) כל הזמן מבקשים טריידים לשווקים גדולים.
התודה היא לשלל גורמים: החל מתקרת השכר (בייחוד הכללים החדשים), דרך הלונגיביטי של כוכבים וההשפעה הקריטית של בריאות וזמינות על התוצאה הסופית, ועד לכוכבים הבינלאומיים. כי עם אנשים כמו יאניס, יוקיץ׳, לוקה, ואפילו אמביד הנודניק פלוס וומבי הצעיר, איכשהו נראה שהם קצת פחות דורשים לעזוב לאורות הנוצצים של המטרופולין הגדול-יותר. חלקם, כל מה שהם רוצים, זה לחזור לסוסים שלהם.
1. התקווה לקצת יותר וקצת פחות
אמנם תקווה היא דבר בעייתי, אבל במקרה דנן היא אולי הדבר המרכזי שמחזיק אחד כמוני מחובר בוורידים למוצר שרוב הזמן מעצבן ומדכא ומתסכל אותי (וזה אפילו בלי לשחק פנטסי). התקווה שדור חדש של כדורסלנים, מאמנים, מנהלים, שופטים, ומקבלי החלטות ימשיך לעשות מה שעושים בליגה הזו כל הזמן: מנסים. מעזים. מתקנים.
לא תמיד זה עובד. הרבה פעמים זה מוביל לתוצאות גרועות יותר. לפעמים זה "מתערב" מדי. אבל אם יש דבר אחד שהליגה הזו היא לא - שוקטת אל שמריה. אז רק קצת פחות שריקות וקצת פחות צעדים שלא נשרקים. קצת פחות טיילת ברחבה וקצת פחות בכיינות לשופטים. קצת פחות פודקאסטים של שחקנים וקצת פחות בקשות לטריידים.
קצת יותר פיזיות וקצת יותר יריבויות. קצת יותר דם רע וקצת פחות פוליטיקלי קורקט. קצת פחות כתבי-חצר וקצת פחות נפוטיזם. קצת פחות פוסטים מתלהמים באינסטה וקצת פחות סאב-טוויטים ב-X. זה באמת לא הרבה. כן, זה דורש שכמה פרצופים יפרשו כבר. על הפרקט ומחוצה לו. אבל זה כאן. זה קרוב. אפשר לקוות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו