היא גדלה עם החישוק, הכדור והסרט, כבשה את הפודיומים בתחרויות בינלאומיות שונות, והיתה חלק מנבחרת ישראל שעשתה היסטוריה בהתעמלות האמנותית. כעת, מישל מוניץ פותחת פרק חדש ומפתיע בקריירה הספורטיבית שלה - קשתות.
בסוף השנה שעברה הודיעה מוניץ בת ה־17 על פרישתה מהתעמלות אמנותית - ענף שהיה חלק בלתי נפרד מחייה מאז שהיתה בת 3 וחצי. היא זכתה כמה פעמים באליפות ישראל, וב־2022 רשמה הישג מרשים כשקטפה את תואר אלופת אירופה לנוער בתרגיל הכדור, בתחרות שנערכה בתל אביב.
לאחר מכן, עברה להתחרות במסגרת הנבחרת הקבוצתית, וכשנה לפני המשחקים האולימפיים בפריז, מוניץ מונתה למחליפה הראשית בנבחרת - אותה נבחרת שלבסוף זכתה במדליית הכסף ההיסטורית בתחרות היוקרתית מכל.
למרות הקריירה המרשימה וההישגים הרבים, מוניץ הרגישה שזה הזמן לנסות משהו חדש, וגם פציעה תרמה להחלטה. "אני רוצה להגשים חלום", היא מספרת בראיון מיוחד ל"ישראל היום".
ההשראה למעבר הלא צפוי הגיע מהישגיה של מיכאלה משה, שעשתה גם כן הסבה מהתעמלות אמנותית לקשתות - ובתוך שנתיים בלבד הצליחה לזכות בכרטיס למשחקים האולימפיים בפריז. "ראיתי מה שמיכאלה עשתה ורציתי ללכת בעקבותיה", מוניץ אומרת.
הכרת את הענף לפני כן?
"לא ידעתי כלום על קשתות לפני שהתחלתי להתאמן בו. גם לא יצא לי לראות את התחרות של מיכאלה בפריז, אבל היא הסבירה לי על הענף ועכשיו אני יודעת הכל. מה שהיא עשתה - להגיע למשחקים האולימפיים בתוך זמן כל כך קצר - זה מטורף".
אילו מיומנויות מהתעמלות אמנותית עזרו לך בקשתות, ואילו היו חסרות לגמרי?
"הדבר העיקרי הוא החשיבה - לפני כל פעולה אני שוקלת אותה היטב. יש לי גם ריכוז, משמעת ויציבות שהבאתי מההתעמלות, וזה נותן לי יתרון לעומת ספורטאי שמתחיל מאפס".
המעבר הזה לא שגרתי. איך הגיבה הסביבה הקרובה שלך - מאמנים, משפחה, חברים?
"לא שמעתי תגובות מאנשי ההתעמלות, כי אני כבר די מנותקת משם, אבל אני חושבת שהם קיבלו את זה בסדר, כי זו הבחירה שלי. אני אמנם מנותקת, אבל אחותי דניאלה עדיין מתעמלת, היא בשלה ואני בשלי, והיא תומכת בי".
יש לך חלום ששתיכן תגיעו יחד למשחקים בלוס אנג'לס 2028?
"ברור שיש את החלום הזה, אבל אני עדיין לא מדמיינת את זה - אני מתקדמת בקצב שלי, ומה שיהיה יהיה".
האם היו שלבים שבהם התחרטת או הרגשת ספק לגבי המעבר?
"בכלל לא - אני שלמה לחלוטין עם ההחלטה.
איך השתנתה שגרת האימונים שלך? האם יש אלמנטים מהתעמלות אמנותית שאת עדיין שומרת עליהם?
"זה שונה לחלוטין. קודם כל, התחלתי ללכת לבית הספר, ואני מגיעה לאימונים אחר הצהריים. בהתעמלות היינו מתאמנות 11 שעות ביום, וכאן 3 שעות - ואני ממש נהנית ממה שאני עושה. נוסף על כך, בהתעמלות יש הרבה יותר פציעות, ואילו בקשתות אפשר להיפצע בעיקר בפלג הגוף העליון".
בתור ספורטאית שכבר חוותה ענף תחרותי אחד, איך ההשוואה בין שני העולמות מבחינת לחץ, משמעת וסגנון האימונים?
"הלחץ כאן שונה. בהתעמלות הייתי עולה לשטיח לבד, ואילו בקשתות אני עומדת לצד מתחרים אחרים. בהתחלה זה היה מלחיץ, אבל מבחינה חברתית אני הרבה יותר פורחת כאן. עדיין יש לי חברות מההתעמלות, ואני שומרת איתן על קשר, אבל עכשיו ההרגשה אחרת. אולי כשיתחילו התחרויות, ההרגשה תהיה דומה".
אם היית יכולה לחזור אחורה, האם היית בוחרת להתחיל בקשתות מלכתחילה?
"לא נראה לי. בהתעמלות השגתי הרבה, במיוחד באליפות אירופה בארץ - חוויה שלא אשכח לעולם. נוסף על כך, ילדים בדרך כלל מתחילים קשתות בגיל 9 ומעלה, ואילו בהתעמלות התחלתי כבר בגיל 3.5"
האם יש משהו שאת עדיין מתגעגעת אליו מההתעמלות האמנותית?
"בעיקר לחברות שלי, שהן עדיין באימונים. הן מתאמנות ממש מעבר לכביש, אבל חוץ מזה - לא ממש. עשיתי את הבחירה הנכונה, והיה לי חשוב גם לחזור לבית הספר. חמש שנים לא למדתי, ועכשיו היתה לי מטרה והלכתי עליה - אני שלמה עם זה".
מה העצה שלך לספורטאים שרוצים לעשות שינוי קריירה לענף שונה לחלוטין?
"שילכו על זה! זו חוויה מטורפת. המעבר הזה עשה לי רק טוב".
מה הדבר הכי משמעותי שלמדת על עצמך בתהליך הזה?
"זה נתן לי מוטיבציה להשיג את המטרה שלי, לא משנה מה עומד בדרכי. כשאני רוצה משהו, אני הולכת עליו עד הסוף. אולימפיאדה? בעזרת השם. הצעד הראשון היה המעבר הזה - לא יכולתי להמשיך בהתעמלות".
אם היית יכולה לשלוח מסר לעצמך בתחילת הדרך, מה היית אומרת?
"שאני אעשה מה שטוב לי, שאקשיב לעצמי ולא לאחרים. אני מאוד עקשנית, ובסופו של דבר, המעבר הזה הוא אולי הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי".
