קרב הענקים של הבייסבול נולד בזכות הקסם של אחד מענקי ה-NBA

לא מעט סלבריטאים איישו את השורות הראשונות במשחק פתיחת העונה של לוס אנג'לס לייקרס, אבל היעדרות אחת משמעותית כן נרשמה. מג'יק ג'ונסון העדיף להיות באירוע עסקי באטלנטה. אז תירוץ יש אבל יש גם מציאות. מג'יק לא מעורב בלייקרס, הקבוצה מנוהלת מעשית על ידי לברון ג'יימס ולא היה רגע סמלי יותר מכך מהפארסה שבהחתמת ברוני ג'יימס. מג'יק בחר לא לכבד את החגיגה המלאכותית של אב ובנו בליגה.

עצוב וקצת מובס? אנחנו עוסקים במג'יק ג׳ונסון. האימפריה הכלכלית שלו - שוויה לפי פרסומים שונים 1.2 מיליארד דולר. הוא אחד מארבעה מיליארדרים אמריקנים מתחום הספורט - שוויו דומה ללברון וטייגר וודס, ויש לכם ניחוש אחד מי שווה בערך כמו שלושתם ביחד. אבל לעומת לברון, וודס ומייקל ג'ורדן, מג'יק הוא מי שהקריירה העסקית שלו נלמדת בבתי ספר לעסקים. בשותפויות עם רשתות מוכחות יצר פיתוח ושיקום של אזורים שחורים עניים. את רוב כספו עשה בחברת ביטוח ועבור הכיף יש את הספורט!

האסטרטגיה הכלכלית של ג'ונסון בתחום הספורט קבועה. אחזקות של אחוזים בודדים, אבל הנהגה של קבוצת ניהול. את אלו בלייקרס דווקא מכר לפני עשור ברווח גדול. עם הוושינגטון קומנדרס ב-NFL רואים כבר שינוי דרמטי לטובה. בלוס אנג׳לס ספארקס כבר רשם אליפויות WNBA. בכדורגל זכה בגביע ה-MLS עם לוס אנג'לס FC. יש גם את וושינגטון ספיריט בכדורגל נשים, אבל גולת הכותרת היא השבוע.

כשהיה בין רוכשי לוס אנג'לס דודג'רס לפני עשור, הכריז מג'יק מיד שהוא "רוצה לשחק בוורלד סירייס מול היאנקיז" - והנה אחרי 41 שנים הקבוצות ייפגשו באירוע העל המקורי של אמריקה בפעם ה-12 בתולדותיהן. יריבות שהחלה כיריבות עירונית: היאנקיז הם ה"ברונקס בומברס", אבל בעצם הם ממנהטן. האימפריה שאין בלתה של הכוכבים הנוצצים. הדודג'רס החלו את דרכם כברוקלין טרולי-דודג'רס ואיכשהו ההיסטוריה קשרה אותם למיעוטים.

המפורסם ביותר הוא ג'קי רובינסון שפרץ את מחסום הגזע בספורט המקצועני האמריקני כשהיה השחור הראשון לשחק בייסבול מקצועני במאה ה-20 ב-1947. רוברטו קלמנטה היה סמל לחברה ההיספאנית. החלטתו של סנדי קופקס לא לשחק בוורלד סירייס ביום כיפור עדיין מהדהדת בתולדות יהדות אמריקה. פרננדו ונצואלה שנפטר השבוע היה גיבור למקסיקנים, ועכשיו אם שמעתם דבר אחד על בייסבול השנה זה כנראה ששוהיי אוטאני היפני, אותו החתימו הדודג׳רס על 670 מליון דולר בתחילת העונה, הוא כנראה שחקן הבייסבול הטוב ביותר שאי פעם שיחק.

אם לחזור לשניה למג'יק ג׳ונסון, אוטאני כנראה מסמל את הספורט כפי שמג'יק מכיר מימיו בליייקרס. לא ההחלטות הכואבות של חוקי השוויוניות הנוקשים של ה-NBA - הוא תמיד לא הסתדר איתם כשהיה מעורב בניהול הלייקרס - אלא "תחתים את הכי טובים בכסף דמיוני והיתר ידאג לעצמו".

קצת בדומה לג'ונסון - שקיבל מג'רי באס בזמנו חוזה 25 מליון דולר ל-25 שנים, גם אוטאני יקבל את כספו על פני בערך שני עשורים והרבה אחרי שיסיים לשחק. "לנצח עכשיו" תמיד היה המוטו של מג'יק. בדודג׳רס יש לו אליפות אחת כבעלים - אבל בעונת קורונה מקוצרת מאד.

היו כמה שאלות איך אוטאני יסתדר בפלייאוף הראשון שלו אחרי עונת ה-50-הום-ראנס-50-גניבות בסיסים (54-58 בסופו של דבר) והציון עד עכשיו הוא משהו כמו "לא רע בכלל בכלל". שלושה הום ראנס, הקבוצה בגמר ובעיקר היריבות נותנות לו מעבר חופשי לבסיס הראשון ("הליכה") מה שהופך אותו לנשק יעיל מאד. זו החלטה מאד קשה אם לזרוק אל אוטאני, כי אם אתה מעביר אותו בסיס החובטים אחריו - מוקי בטס, טומי אדמן ותיאוסקר הרננדז הדומיניקני -  מעמיסים את הנזק.

לפני שהיה שוהיי אוטאני, שיהיה ה-MVP של הנשיונל ליג, היה אארון ג'דג', שיהיה ה-MVP של האמריקן ליג. לפני שנתיים השיג את שיא ההום ראנס לשחקן שאין סיבה לחשוד שהיה מסומם עם 62. השנה נתן עוד עונה מפלצתית של 58 הומרים. מספרים דמיונים עד שאוטאני יחליט שהוא מסמן דווקא את השיא הזה.

כמו אוטאני, שמבריק גם כחובט, גם ג'דג' הוא תופעה פיזית לא הגיונית. 2.01 מ׳ לא נחשבים יתרון בבייסבול. כי הסטרייק-זון אליו מכוון הזורק הוא בין הברכייים לכתפיים. גם הידיים לכאורה קצת איטיות. ג'דג', ילד מאומץ לשני הורים מורים מעיירה קטנה במרכז קליפורניה, מפריך את הקונבנציות. הוא גם גיבור למתפתחים מאוחר - רק בגיל 24 נקרא לליגות הבכירות.

אבל לג'דג' יש בינתיים היסטוריית פלייאוף חלשה. רק הום ראן אחד בנוכחי. מצד שני שיאן ההום ראנס לקריירה בין השחקנים הפעילים, ג'יאנקרלו סטנטון, מצויין. וגם היאנקיז שפכו כסף גדול תוך כדי העונה כדי להביא את חואן סוטו, עוד גאווה עצומה לאיים הדומיניקנים. ותמיד יפה איך היאנקיז נצמדים לעקרונות העתיקים שלהם. "אדם צריך חברים טובים ו׳בול פן׳ (הזורקים המחליפים) טוב", אמר המנג׳ר קייסי סטנג'ל לפני דורות. ובינתיים לוק ווית'רס הוא הגיבור שמוציא את הזורקים הפותחים מהצרות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כרטיסים לקלאסיקו האמריקני הגדול ביותר אפשר להשיג ב-1,900 דולר. מה שיכול למתן את הנזק הכלכלי הוא לתפוס כדור הום ראן של אוטאני - כדור ה-50-50 נמכר במכירה פומבית בטיפונת פחות מ-4 מיליון דולר, אבל הכנסות המכירה מוקפאות עד לסיום בירור משפטי מי בעצם תפס את הכדור.