שעות אחדות לאחר נפילת הטיל על בניין בראשון לציון ביום רביעי שעבר בלילה, התראיין מנכ"ל עיריית ראשון לציון ויו"ר איגוד המנכ"לים והמזכירים ברשויות המקומיות, דורון מילברג, בפודקאסט "העיר שלי" מבית "ישראל היום" ותיאר את שארע: "היה לנו לילה מאוד קשוח - הנזק לצערי הוא רב מאוד", הסביר. "הטיל חדר מהתקרה וחדר את כל שלוש הקומות. למזלנו ההוראות של פיקוד העורף תופסות – הן מצילות חיים. אנשים יצאו למקלט ציבורי מול הבניין שנפגע – וחלקם היו בחדר המדרגות וככה הם ניצלו. דווקא מי שנפגע הוא דייר בבית ממול שנפצע מרסיס. שמונה משפחות פונו – חלקם הסתדרו עם קרובי משפחה. אבל ישנם משפחות קשות יום שהיינו צריכים לפנות אותן לבתי מלון".
הבניין מיועד להריסה?
"המהנדסים יחליטו".
לכמה מהתושבים אין ממ"דים בעיר?
"אני מעריך של-30 עד 40 אחוז מהתושבים אין ממ"ד. אבל יש להם אלטרנטיבות. אנחנו פתחנו מקלטים בבתי ספר לטובת הציבור. זה נותן איזו פתרון חלקי".
ראשון זו לא עיר שרגילה להתמודד עם מצבים כאלה. איך זה משנה את האופן שאתם בעירייה מתנהלים בחודשים האחרונים?
"עברנו ממוד שגרה, למוד חירום-שגרה. זאת אומרת שלצד השגרה המאולצת אנחנו נמצאים בכוננות על עם צוותים מיומנים, מאובזרים מאוד שאתמול הוכחו את עצמם בצורה מושלמת. זה חפ"קים, עם עובדים סוציאליים, שמספקים סיוע מידי לתושבים שנמצאים בפאניקה נוראית. אנחנו שולטים על האירוע לאחר שפיקוד העורף יוצא מהתמונה - וזה קורה מהר מאוד.
"אנחנו פותחים את בתי הספר וגני הילדים בהתאם לכמות המיגון שיש לנו בכל מוסד. אם יש בבית הספר 500 תלמידים ויש מיגון ל-200 אז אתה לא מאכלס את כל ה-500. יש לנו רובעים עם חמ"לים אזוריים. אנשים שלנו עוברים תרגילים לאורך כל השנה החל מחילוץ והצלה, איתור פגיעות. אני במקרה בוגר קורס מג"דים של פיקוד העורף אז אני מכיר את התו"ל – את התורה של פיקוד העורף טוב מאוד, ולא תמיד חופפת עם המציאות האזרחית. פיקוד העורף לדוגמא, המליץ כבר לפני 10 ימים לפתוח את מערכת החינוך – אנחנו לא פתחנו. הייתה פאניקה נוראית בעיקר במקומות סמוכים לאתרי בניין. אני אראה לך את כמות הפניות למוקד 106 שלנו שראו פה מישהו מסתובב ושם מישהו מצלם – זו פאניקה נוראית. אנשים נמצאים במצב של אי וודאות ואי וודאות יוצרת לחץ".
"חוסר תפקוד של המערכות"
יש תחושה שאין מי ששומר אותנו. אין מי שמתכלל את זה. התחושה היא שננטשנו.
"כמוך וכמוני – אני חש את הרגשות האלה כי אני אזרח במדינה ורואה את חוסר התפקוד של המערכות שאתה ציינת. אבל אני אתייחס למערכת העירונית. גם בקורונה, שזה משבר מסוג אחר הגורמים העירוניים הם היחידים שתפקדו בצורה סבירה. אני לא מתיימר לתת ציונים לעצמנו – אבל אנחנו מתפקדים. אנחנו נותנים את הפתרונות. פעמיים ביום אנחנו בהערכת מצב אצלנו ברשות – מתכללים ומתרגלים שוב את כל מה שתרגלנו בשגרה. לא סתם אומרים שלבנת היסוד של השלטון המרכזי הן הרשויות המקומיות. הבעיה שיום אחרי האירועים שוכחים את זה".
נדמה שאתה נורא נזהר. ראיינתי אותך בחודש אוגוסט האחרון ל"ישראל היום" - אחרי רצח מנכ"ל עיריית טירה, ד"ר עבד אלרחמן קשוע. העברת ביקורת נוקבת על המשטרה. אמרת "כל זה הוא תוצאה ישירה של זלזול וחוסר התייחסות מתאימה של המשטרה ושל המשרד לביטחון הפנים לאיומים על חייהם של פקידי ציבור". השאלה שלנו, היא האם אתה מרגיש את הזלזול הזה, את השאננות הזאת או אולי את היהירות, גם במובן הביטחוני? שמה שקרה לנו ב-7 באוקטובר הוא הרבה מעבר להירדמות בשמירה?
"אני לא רוצה להתייחס לתפקוד או חוסר תפקוד של הממשלה. זה לא הזמן ולא המקום. פעם ראשונה נתקלנו בתופעה שאנחנו צריכים לטפל באוכלוסיות אזרחיות - דבר שלא היה לנו בשום אירוע. היו לנו כ-54 לוויות אזרחיות של חבר'ה שבאו ליהנות ממסיבה וחזרו איך שחזרו. היינו צריכים לטפל לא רק בקבורה, אלא בליווי המשפחות, בשבעה, בהיבט הפסיכולוגי של האנשים. אנחנו קברנו תושבים מכפר עזה - צלם של 'ישראל היום' - משפחת זוהר, טיפלנו בכל התהליכים. הבנו שאם לא ניקח את המושכות לא נתקדם. זה טיפול לוגיסטי מאוד מורכב".
תיעוד דרמטי: משפחה יצאה מהדלת - שניות לפני פגיעת הטיל בבניין בראשון לציון // צילום: שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים
"פעמיים ביום אנחנו בהערכת מצב אצלנו ברשות – מתכללים ומתרגלים שוב את כל מה שתרגלנו בשגרה. לא סתם אומרים שלבנת היסוד של השלטון המרכזי הן הרשויות המקומיות. הבעיה שיום אחרי האירועים שוכחים את זה"
יש המון ביקורת של השלטון הנבחר על דרגים מקצועיים. הם אומרים "הם לא ינהלו אותנו". אתה יכול להבין את זה?
"מי שמציל את המערכת הם הפקידים – ברמה העירונית – לא בטוח שברמה הממשלתית. אני לא קיבלתי טלפון אחד מפקיד ממשלתי לשאול מה שלומנו. מה אנחנו צריכים, איפה אנחנו זקוקים לסיוע. הם הרגולטור שלנו. הרגולטור הוא לא רק נותן הוראות מה לא לעשות – הוא צריך לדאוג אם צריך סיוע. אני למשל לא צריך – אבל יש 200 רשויות. אני לא יודע שצלצלו. מה זה צלול? זה אומר נתק. אני מקבל מיליון מכתבים – אל תעשה את זה – תדע שאם אתה משלם שעות...".
עדיין במלחמה – תחת אש?
"אתה יודע, אני אפילו לא גורס את זה. אני לא מתייחס לזה בכלל. כי אני אעשה את מה שצריך. אם אני מעסיק אנשים בחירום 24/7 אז אני אשלם להם בהתאם. אף אחד לא יגיד לי שאני לא אשלם לאדם שעזב את המשפחה ועובד. שלא יחשבו שאנחנו גנבים אחרי אירוע כזה. אז הם אומרים 'תדע לך שמותר לשלם עד איקס שעות נוספות ביום'. אני לא קורא את זה. אין לי זמן. אני חושב שזו חוצפה שכותבים את המכתבים הללו בזמן מלחמה".
שר הפנים, משה ארבל, פרסם בשבוע שעבר את תקנות "הקרן לצמצום פערים" כדי לקדם סיוע מהיר לרשויות המקומיות. מדובר על כך שעד סוף 2024 יועברו כ-450 מיליון שקלים ל-140 רשויות מקומיות. יש כאלה שאומרים שמדובר בכותרת מכובסת להעברת כספים לא צודקת ולא שוויונית בעת לחימה – שממנה ירווחו בעיקר ההתיישבותיות ביהודה ושומרון. גם אתה סבור שצריך להעביר את הכסף לשיקום העוטף?
"העוטף הוא בעדיפות עליונה יותר מכל השאר. הוא נפגע בצורה דרמטית והמערכות שלו לא יכולות להתמודד עם הסיטואציה שנוצרה. אני לא צריך את הכסף - אבל אני לא צריך שיעצרו אותי ברגולציה בתהליכים הכלכליים שאני עושה. למשל תב"ר – תקציב בלתי רגיל, בזמן מלחמה אם אני צריך לקנות בחירום למיעוטי יכולת – או תהליכים שאני חושב שצריכים להיות בזמן מלחמה – אני הוצאתי כחמישה מיליון שקל. תאמין לי זה לא מגרד את העיר שלנו מבחינה תקציבית. תזרימו בלי בירוקרטיה לקרית שמונה, לשדרות ולנתיבות".
