המועצה להשכלה גבוהה הובילה את ישראל למחסור מחריף והולך ברופאות וברופאים. המל"ג תמכה וממשיכה לתמוך במיעוט מקומות ללימודי רפואה בישראל. במדיניות סדורה ומכוונת, היא דוחפת את רוב הצעירות והצעירים המבקשים ללמוד רפואה למצוא את מקומם בחו"ל. צעירות וצעירים מוכשרים, שיכולים וראויים ללמוד בישראל, לא חסרים - אך חסרה לנו הנהגה אקדמית בעלת ראייה ממלכתית מקיפה.
אין מדינה ברחבי העולם שבה המצב דומה לישראל, שבה נשלח בצורה מכוונת מספר כה גדול של צעיריה להכשרה בחו"ל. הגענו כיום למצב שבו 60 אחוזים מהרופאים, המקבלים רישיונות רפואה חדשים, הם מפקולטות לרפואה מחוץ לישראל. כל מי שרואה את המצב הקשה בבתי החולים ובצה"ל מודע לסכנה החמורה שהמל"ג יצרה. מתברר כי בשנים הקרובות צפוי המצב להחריף עוד יותר, כתוצאה מכך שחלק מבתי הספר בחו"ל עומדים להיפסל עקב רמת לימודים נמוכה. הפגיעה תהיה בעיקר בפריפריה, שבה נקלטים מרבית הרופאים הלומדים כיום בפקולטות לרפואה שנפסלו.
לפני כמה שנים היתה התארגנות של שלושה דיקני רפואה לשעבר מאוניברסיטאות העילית בארץ, שביקשו להקים בית ספר פרטי לרפואה באשדוד. על פי החוק, הם נדרשו לאישור המל"ג. הדיקנים ביקשו לאשר את ההסמכה של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת גדנסק בפולין, הנחשבת לאחת הטובות באירופה. חכמי המל"ג ישבו ודנו, ודחו את האפשרות לפתור את בעיית המחסור, אף שלא נדרשו כספי המדינה למיזם. הדיקנים הללו היו המוכשרים והראויים ביותר להקמת בית הספר שיעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר, אז מדוע ההתנגדות?
מי שיקנה מפה של אשדוד, יגלה כי בקרבת בית החולים אסותא, שנבנה לפני שנים ספורות, החליטו פרנסי העיר להקדיש שטח גדול המיועד להקמת אוניברסיטה. האפשרות שתוקם פקולטה לרפואה היתה יכולה להיות מניע רב־השפעה שיוביל להקמת אוניברסיטה חדשה. מעבדות מחקר משוכללות במחלקות המתמחות בפרמקולוגיה, בכימיה ובשאר מקצועות הרפואה היו תורמות לשגשוג באשדוד.
המל"ג התמידה בחזית הסירוב העקשנית שלה למנוע את ההתפתחות של מוקדי השכלה גבוהה בתחומי מדעי הטבע והרפואה. היתה זו מדיניות של שמרנות דקדנטית, שאינה רואה כלל את צורכי הציבור, אלא רק את שימור האינטרסים של אוניברסיטאות המחקר הוותיקות לצד האינטרסים של ועד ראשי האוניברסיטאות. 50 שנה הם מקדשים רעיון זה. מטרתם היא לפעול לקיפאון, שנועד לשימור עוצמתם גם נוכח השינויים המתבקשים מול גידול האוכלוסייה, צרכיה המתעצמים ומגמות מתחזקות להשכלה גבוהה איכותית.
מאז הקמת מדינת ישראל, אחד המאבקים העזים בתוך האקדמיה התחולל בנושא של הקמת פקולטה חדשה לרפואה. לכל המעורבים ברור היה שזהו מהלך המשנה את כללי המשחק בגלל השקעות הענק שנדרשות, לצד האיכות הגבוהה של הסגל האקדמי והסטודנטים. בשנות ה־60 ביקש נשיא אוניברסיטת תל אביב, ג'ורג' וייז, להקים פקולטה שנייה לרפואה בישראל, בשיתוף עם קופת החולים הכללית. האוניברסיטה העברית ניהלה מאבק עיקש וחסר פשרות למנוע זאת. אוניברסיטת תל אביב לא היתה יכולה להקים בכוחות עצמה את הפקולטה החדשה. מי שתמכו בכך היו הפוליטיקאים של מפא"י. אלה עמדו כסלע איתן וקבעו שתוקם פקולטה לרפואה, שהשפעתה עד היום היא עצומה לטיפוח הבריאות הציבורית במרכז הארץ.
כל אחד מאיתנו יהרהר קמעה באפשרות כי אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, שמרכזה בבאר שבע, היתה פועלת ללא הפקולטה לרפואה וללא שיתוף הפעולה ההדוק עם בית החולים סורוקה. מה היה אז מצבה של באר שבע? המל"ג אינה מצליחה לממש את קידום הצרכים הציבוריים לרפואה ראויה שמתאימה למאה ה־21. זהו גוף אנכרוניסטי, שאינו נוטל יוזמה לשנות את המצב העגום. צו השעה הוא התערבות חיצונית, פוליטית, כדי לגבש מדיניות להקמת פקולטות לרפואה כבסיס להתחדשות אקדמית כוללת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו