ועדת טיוח ממלכתית

המחדל שאירע בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, דורש חקירה מקיפה.

בקצה השמאלי של המפה הפוליטית ובקרב הדרגים המקצועיים המזוהים עם מחנה זה יש דרישה לוועדת חקירה ממלכתית דווקא (תוך שיבוש כל חקירה אחרת, כולל עבודת מבקר המדינה). מנגד, הימין מתנגד בתוקף לוועדה שימנה הנשיא החדש והשנוי במחלוקת של בית המשפט העליון, שכן יצחק עמית נתפס כדמות פוליטית, ולרבים אין אמון בו.

לכאורה, נובעת דרישת השמאל מכך שלוועדת חקירה ממלכתית סמכויות מקיפות, אלא שלוועדת בדיקה ממשלתית שבראשה עומד שופט ניתן לתת סמכויות דומות - ועדת השופט וינוגרד, שהובילה לנפילתה של ממשלת אולמרט (אף שמונתה על ידיה), היתה ועדה כזו. יתר על כן, לוועדת חקירה שהרכבה ייקבע בהסכמה, כפי שמציע הימין, אפשר יהיה להעניק (בחקיקה) סמכויות זהות, ואפילו מקיפות יותר.

הסיבה המיידית שהשמאל מעוניין בוועדת חקירה ממלכתית היא כמובן בדיוק הסיבה שבגינה הימין אינו מעוניין בה, כלומר הניחוח הפוליטי שלה. מבחינת השמאל, ועדה שימנה יצחק עמית תדע להסיק את המסקנות הנכונות, כלומר תאשים את נתניהו.

ואולם, דומה שיש סיבה עמוקה יותר שבגינה מעוניינים אנשי ה"מקצוע" לדורותיהם - החל בבני גנץ, דרך רונן בר והרצי הלוי ועד ליועצת המשפטית לממשלה - בהקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. הטבח שהתרחש בשמחת תורה חשף כישלון קולוסלי של כל המערכות המקצועיות במדינה ישראל. בכירי מערכת הביטחון לא חזו את המאורעות, ובעשורים האחרונים פעלו מתוך אמונה עיוורת כי ישראל אינה זקוקה לצבא יבשה גדול, קיצרו את השירות הסדיר, ריסקו את זרוע היבשה וחיסלו כמעט לחלוטין את מערך המילואים.

בד בבד, הליכים משפטיים פגעו קשות ביכולתה של ישראל להילחם בטרור, פירקו מנופי לחץ שהיו לישראל ושיכלו לסייע בשחרור חטופים, ואף הובילו לביטולו בפועל של הפרימטר סביב עזה, מה שהקל את פלישת חמאס. לבכירים רבים בדרגים ה"מקצועיים", ובעיקר הביטחוניים והמשפטיים, יש לפיכך אינטרס למנוע חקירה אמיתית שתחשוף את קלונם. במילים אחרות, החשש הוא שהמתעקשים על ועדת חקירה ממלכתית אינם מבקשים את האמת, אלא את הסתרתה, תוך גלגול האחריות בעיקר על הפוליטיקאים, שחלקם באופן אירוני דווקא זיהו את האיום, וכשלו בהתמודדות עימו דווקא בשל אותם "דרגים מקצועיים".

במתכונת הנוכחית של בית המשפט העליון, ועדת חקירה ממלכתית תהיה לא רק ועדה פוליטית, שמטרתה תהיה להסיט את האש לעבר נתניהו, אלא שהיא תשמש ועדת טיוח, שתתעלם מחלק מהכשלים הגדולים ביותר ותמזער את האחרים.

מן הסתם, הוועדה לא באמת תחקור את כשליה של מערכת המשפט, אף על פי שכשלים אלו נוגעים בלב האסון של 7 באוקטובר, והתעלמות מהם מעקרת הפקת לקחים אמיתית. גם באשר לכשלי מערכת הביטחון, דומה כי גנץ, הלוי, בר ואחרים בונים לא רק על ההטיה הפוליטית של הוועדה, אלא גם על הברית שבינם לבין מערכת המשפט, וכי בתמורה לנאמנותם המוצהרת למערכת זו (ולא לממשלה הנבחרת כנדרש בחוק), תתעלם הוועדה מחלק מכשליהם ותמזער אחרים.

הסכנה שבוועדת חקירה ממלכתית חורגת לפיכך מהטייתה הפוליטית, ומסוכנת יותר העובדה שתהיה זו ועדה שנועדה כנראה להעלים או למזער את אחריותם של גופים שונים, מה שיסלול את הדרך לאסון הבא. סכנה נוספת, חמורה לא פחות, כרוכה בכך שוועדה כזו תשמש חרב מתהפכת מעל לראשם של ראשי מערכת הביטחון ותלחץ אותם, בניגוד מפורש לחוק ולמהות הדמוקרטיה, להמשיך להצהיר נאמנות לבית המשפט העליון, ולא לממשלה הנבחרת, כלומר לציבור הישראלי.