"שניים אוחזין בטלית", מספרת המשנה באחת הסוגיות המוכרות ביותר. "זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי, האומר כולה שלי, ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים, והאומר חציה שלי, ישבע שאין לו בה פחות מרביע. זה נוטל שלשה חלקים, וזה נוטל רביע".
למרות שפסקה זו נכתבה לפני כאלפיים שנה, החוכמה לא השתנתה, ההתנהגות האנושית לא זזה מילימטר. זה רוצה את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה, זה רוצה לרבע מעגלים, אך המשמעות זהה. וזוהי גם השורה התחתונה ממה שעולה מבין מתנגדי המבצע הצבאי המחודש בעזה, שאומרים במילים אחרות – אנחנו רוצים הכל מבלי לשלם כלום.
יש מספר. הוא מספר נורא ואיום, מספר שהמחירים שלו קשים מנשוא, כזה שמעדיפים לא לדבר עליו, למרות שייתכן שהוא קרוב מאוד למציאות שלנו היום. מדובר במספר החטופים שנותרו בשבי, שעליו החמאס לא יתגמש, מכיוון שזהו כרטיס היציאה שלו מהכלא. מספר החטופים שיישארו בזמן שהמלחמה תתחדש במלוא עוזה.
מספר זה הוא המספר שעליו ישראל לא תוכל להתפשר עוד. כמו אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, כמו גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין – עשרה חטופים חיים, אולי עשרים, אולי גם יותר, שחמאס יעדיף להשאיר אצלו שנים ארוכות, גם יותר מעשור, כדי להבטיח את שלטונו. זהו המספר שמדינת ישראל תצטרך לחזור להילחם בו עד הסוף, מכיוון שהאלטרנטיבה היא כניעה לשלטון טרור שיחזור להתעצם במלוא עוזו.
אפשר להבין את משפחות החטופים שנרתעים ומגנים את אלו שמעזים לדבר על מספר זה. מדובר בחיי יקיריהם, בני משפחותיהם, שנמקים בשבי החמאס. הם עושים הכל כדי להילחם נגד מה שנאמר בשתי הפסקאות האחרונות, בדרישה להשיב את כולם, שמופנית בעיקר כלפי ממשלת ישראל, מכיוון שעם החמאס אי אפשר באמת לדבר. הדרישה סופר לגיטימית ומהווה את רצונם של כל הישראלים להשיב את החטופים שעוברים התעללות קשה, הביצוע קשה עד בלתי אפשרי באופן מלא. חמאס לא ישחררו את כל החטופים, מכיוון שמדובר בגזר דין מוות עבורם.
במשך חודשים ארוכים מטה משפחות החטופים דרש פעימת שחרור, וכשזו הגיעה הם יצאו נגד השחרור המדורג ודרשו "את כולם עכשיו". אך האמת המרה היא שלא ניתן לבצע פעימה אחת שבה ישחררו כולם מכיוון שזה מנוגד באופן מהותי לאינטרס של חמאס. אפשר להאשים את נתניהו או את טראמפ, את קטאר, את מצרים, את החייזרים ממאדים, אך הדבר לא ישנה את העובדה הברורה – חמאס לא ישחרר את כולם מכיוון שהוא רוצה את הטלית כולה לעצמו, הוא רוצה את הניצחון ואת שרידותו.
מסיבה זו, חזרה מדורגת ללחימה היא כנראה הדרך היחידה להמשיך לפעול לשחרור חטופים כרגע, גם אם זה לא קל לשמיעה. לא מדובר כרגע בניצחון מוחלט, גם לא בהבסת חמאס, אלא בהעברת מסר ברור לחמאס ששמירה על החטופים קרוב לחזה לא תציל את בכיריה. שזו לא הדרך להציל את עורם. הלוואי שהייתה דרך אחרת, ללא חזרה כרגע ללחימה מלאה, כולל תשלום של מחירים כבדים, אך ייתכן מאוד שאנו כבר בשלב שבו הדבר פשוט לא אפשרי.
ורק מילה על יאיר גולן, סגן רמטכ"ל לשעבר, שמציג עצמו כגיבור השבעה באוקטובר. אלוף לשעבר שמנצל את צה"ל לפרסום אמירות פוליטיות צריך להתבייש בעצמו, סגן רמטכ"ל שמוכן להקריב באמירותיו את מדינת ישראל, את גופי הביטחון, כולל ראש השב"כ רונן בר, על מזבח המתקפה נגד נתניהו, במקום להתייצב לצדם בהחלטות הקשות מכל, אינו ראוי לשמש איש ציבור בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו