השבועות הקרובים טומנים בחובם הזדמנות לתפנית אסטרטגית והיסטורית

מדינת ישראל מסתערת על שנת תשפ"ה בחיסול היסטורי של נסראללה, בהתקפות אוויריות דרמטיות על לבנון ותימן ובשינוי מגמה מדהים, במלחמה הארוכה בהיסטוריה של המדינה הצעירה.

שנת תשפ"ד נפתחה באסון הגדול ביותר מהקמת מדינת היהודים. אסון לאומי, טבח חסר רחמים באזרחי ישראל, מחדל צבאי ומדיני בל יכופר ולא יסולח. ברמה האישית שלי - אסון משפחתי שבו נהרג בני גיא, לוחם בסיירת צנחנים, שנלחם בידיים חשופות במחבלי חמאס והציל 30 מחבריו.

שנת תשפ"ד עברה ביעף, בנשימות חנוקות, בבכי ובדמעות, בגבורת לוחמים ולוחמות. שנה של מלחמה בחזית ובעורף, מאות חטופים, עשרות אלפי עקורים בארצנו, פגיעה כמעט אנושה בהרתעה הישראלית וחור ענק בלב. חלל שחור שמתרחב מיום ליום וגעגוע לבן שאינו חולף אלא רק מתחפר עמוק יותר בלב ובנשמה, געגוע לבן הזקונים, לחיוכו, לחיבוקו ולרעש צעדיו.

"חזק ואמץ ועשה"

לפתע, ערב כניסתה של שנת תשפ"ה, מדינת ישראל כאילו הפכה את עורה, גילתה במעמקי מחסני האומה קרועת הלב אך הנושמת אומץ, יוזמה, תעוזה ונחרצות. הדרג המדיני והצבאי החלו לפעול על פי ציווי דוד המלך לבנו שלמה: "חזק ואמץ ועשה, אל תירא ואל תחת" (דברי הימים א' כ"ח, 20). אנו עדים לתפנית אסטרטגית במזרח התיכון. חיסולו של נסראללה יוצר הזדמנות לסדר חדש. פירוק חיזבאללה ייתכן שיוביל להחזרת לבנון ללבנונים ולהשמדת השלוחה העיקרית של איראן בגבולותינו.

בדרום, חמאס שכוחו הצבאי פורק ברובו המכריע, מחייב המשך התקפה ומימוש המהלך של מצור על צפון הרצועה והפעלת לחץ דרמטי על סינוואר, אם הוא עדיין בחיים, להשיב את כל החטופים החיים ושאינם תמורת הגלייתו למדינה שלישית.

בתימן ההתקפות הבהירו לחות'ים כי הם קרובים מאוד לכך שישראל תפעל להבאתם למצב שחיזבאללה וחמאס נמצאים בו. 

בבואנו לעסוק בראש התמנון, איראן, עלינו לזכור כי מטרתו העיקרית של חמינאי היא שימור שלטונו במדינה אל מול התסיסה האזרחית הגוברת. עלינו לזכור כי חמאס, חיזבאללה והחות'ים, שהרכיבו את "טבעת האש סביב ישראל", היו במקביל חלק מהגורמים שתפקידם היה להיות חגורת ביטחון לקיום משטר האייתוללות. לאחר שישראל פירקה את טבעת החנק הזו, השלטון באיראן הרבה יותר פגיע והרבה יותר חושש להמשך קיומו.

העם באיראן, שעדיין לא שכח ולא נטש את מחאת החיג'אב, ינסה להתניע מחדש את המחאות, אם יבין שהפעם מדינות המערב יתמכו ויסייעו למאמץ.

מזרח תיכון חדש, באמת

אזרחי המזרח התיכון רואים מה קרה למדינות שהמשיכו להילחם עם ישראל: סוריה התפרקה, כמוה עיראק, לוב ותימן. המדינות שהשכילו לעשות שלום עם ישראל, גם אם שלום קר, מתפתחות ומשפרות את מצבן: מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, ובדרך אולי ערב הסעודית.

נוצרה אפשרות אמיתית ל"סדר חדש", שישפיע גם על המערב. ישראל צריכה להמשיך ביוזמה ההתקפית, כדי להניע את המהלך הגיאו-אסטרטגי הזה ולייצר את התנאים שיביאו להצטרפות מדינות ערביות נוספות.

השינוי הטקטוני הזה ישפיע גם על המענה לסכסוך עם הפלשתינים. לכולם כיום ברור שפתרון שתי המדינות לא רלוונטי בעתיד הקרוב. המנהיגות הפלשתינית תצטרך להפנים שישראל לא תסכים לסכן את אזרחיה, וניתן למצוא פתרון לחיים בטוחים לשני הצדדים.

בשנה שחלפה עם ישראל חווה את האסון החמור ביותר ואת ההצלחה הגדולה ביותר. לקראת השנה החדשה עלינו להמשיך בתנופת ההצלחה ולחזק את ידם של העוסקים במלאכה. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" אמר קהלת (קהלת ג, 1). עכשיו זמן להילחם, לנצח ולשנות את המזרח התיכון למען הדורות הבאים. בהמשך יהיה זמן לחשבון נפש לכולם, ולנו זמן להתאבל ולבכות על יקירינו האהובים שהלכו לבלי שוב. שנה טובה לכל עם ישראל.

הכותב הוא תא"ל (מיל') ונציב הכבאות לשעבר