גבירותיי ורבותיי, ההיסטוריה חוזרת

"כל ההורג את היהודי - מובטח לו מקום בעולם הבא", הכריז המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל־חוסייני, בדרשה שנשא. ימים אחדים אחר כך, ביום שישי, 23.08.1929, המון מוסלמי חמוש במקלות ובסכינים הגיע לתפילה במסגד בהר הבית והסתער משער שכם על השכונות היהודיות משני צידי רחוב הנביאים, שכונת הגורג'ים וקריה נאמנה. משם המשיך לשכונות מאה שערים, בית וגן, שכונת הבוכרים, בית הכרם, תלפיות ורמת רחל.

פרעות תרפ"ט, שכונו בפי הערבים "מהפכת אל־בוראק" (כינוי לכותל המערבי), היו המשך של מעשי האלימות, האונס והביזה שאירעו בתר"פ ובתרפ"א (1921-1920), אז נרצחו עשרות יהודים, ובהם הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו. בתרפ"ט ההיקף היה גדול הרבה יותר, והגיע ליישובים היהודיים בצפון, במרכז ובדרום, בגיבוי המושלים המוסלמים ולרוב תוך התעלמות השלטונות הבריטיים. רבים מהתושבים היהודים גורשו מהיישובים שנשרפו עד היסוד, ולא שבו לבתיהם עד להקמת המדינה היהודית.

בשבת הפרעות הגיעו לחברון, ושם בוצע טבח אכזרי במיוחד. ילדים נשחטו לעיני הוריהם ולהפך, איברים נכרתו, נשים ונערות נאנסו ויהודים נשרפו חיים. משפחות ערביות ותיקות ניסו להציל יהודים, ללא הצלחה. הקהילה היהודית שישבה בחברון מאות ואלפי שנים נמחקה, וכך גם הקהילה היהודית בעזה. 133 יהודים נרצחו ו־339 נפצעו.

הרוחות ביישוב סערו, וכך גם השיח התקשורתי. פרופ' עוזי אלידע מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה חקר את עמדות התקשורת לגבי הפרעות. לדבריו, בעיתון היומי "דאר היום", המזוהה עם הימין, נטען שבהנהגה הציונית ובעיתונות השמאל ("הארץ" ו"דבר") ניסו לטשטש את הפוגרום כדי לאפשר דיאלוג עם הערבים המתונים.

ד"ר יהושע ייבין כתב אז ב"דאר היום": "עוד לא הספיקו הגופות של שחוטי חברון להתפורר עד הסוף, וכבר ממהרים מנהיגי הציונות והמנצחים על דעת הקהל להעביר אותנו על סדר היום... מדברים מחדש על ביטחון ואמונה באדמיניסטרציה הבריטית. משבחים את המשטרה הערבית... מספרים כי הערבים לא היו 'אדומים' בטבח. כי הם היו מוסתים... מחפשים בנרות יחידים מהם שלא שחטו יהודים, וכשהללו נמצאים, הם הופכים ל'צדיקי חברון' ויוצרים בציבור את ההרגשה המדומה שמצב הביטחון הוטב, ושאנו יכולים לסמוך על שכנינו הערבים".

ועדת חקירה שהוקמה על ידי הבריטים וכללה נציגים יהודים וערבים, היתה חסרת שיניים. ניסיונות הטיוח התבטאו ביחס לעדים היהודים שניסו לספר מה קרה - כמו הרב יעקב סלונים, הרב האשכנזי של חברון, שבטבח נרצחו בנו, כלתו, נכדתו ועוד רבים מבני משפחתו. כפי שנכתב ב"דאר היום": "כשהפסיקה הוועדה את חקירת העד ומנעה ממנו לאמר את אשר עם ליבו, כשלו כוחותיו... הוא געה בבכי בצעקו כי הוא סבל כל כך הרבה והוא רוצה שכל העולם יידע". הרב הצטרף להאשמת "דאר היום" נגד ההנהלה הציונית, שלא סייעה לגילוי האמת.

המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (הפק"מ), תמכה בפרעות תרפ"ט כמרד אנטי־אימפריאליסטי. התמיכה הובילה לכך שרבים מהיהודים, שהיו רוב במפלגה, פרשו ממנה או סולקו, כך שבשנות ה־30 השטח היה פנוי להידוק הקשרים עם המפלגות הלאומניות הערביות. המפלגה אף סירבה לשתף פעולה עם השמאל הציוני, בתואנה שכל הציונים משתייכים ל"מחנה הקולוניאליסטי".

המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (הפק"מ), שצמחה מהאגף הרדיקלי־סוציאליסטי של התנועה הציונית, הגדילה לעשות ותמכה בפרעות כמרד אנטי־אימפריאליסטי. התמיכה הובילה לכך שרבים מהיהודים, שהיו רוב במפלגה, פרשו ממנה או סולקו, כך שבשנות ה־30 השטח היה פנוי להידוק הקשרים עם המפלגות הלאומניות הערביות. המפלגה אף סירבה לשתף פעולה עם השמאל הציוני, בתואנה שכל הציונים משתייכים ל"מחנה הקולוניאליסטי".

בטבח שמחת תורה נדמה שההיסטוריה חוזרת. יש יהודים במחנה השמאל הרדיקלי שחוט השדרה האידיאולוגי שלהם הזדעזע. כמו אחרי תרפ"ט, גם היום פעילים יהודים יישרו קו עם התנועות האנטי־קולוניאליות העולמיות ועם התנועות הלאומניות הערביות, כדי שלא יוקעו מהן. המחיר היה הצדקה של הפרת זכויות אדם בסיסיות ושל אלימות קשה, לכאורה בשם התנגדות ל"כיבוש" ול"קולוניאליזם" הציוני. הדרישה הדומיננטית כלפי פעילי שמאל יהודים היא לא פחות מאשר להתנגד לקיומה של ישראל. גם אחרי 100 שנה, יש יהודים שמאמינים שמגיע לנו.