ישראל: בין יוריסטוקרטיה לדמוקרטיה

בתחילת השבוע קיבלנו תזכורת נוספת לכך שתומכי היוריסטוקרטיה - שלטון המשפטנים הלא־נבחרים כחלופה לשלטון הנבחר בידי הציבור - לא רק לא התייאשו, אלא אף שואפים להרחבה ניכרת של שיטת המשטר החדשה והלא־דמוקרטית.

פרופ' ברק מדינה, מומחה למשפט חוקתי ומהבולטים, המובילים והקיצוניים שבתומכים בהרחבת שלטון המשפטנים, קונן על כך שהמשפטנים לא מתערבים בסיום המלחמה ובסוגיית החטופים: "הכישלון המובהק ביותר של הביקורת המשפטית והשיפוטית הוא ההימנעות המוחלטת מעיסוק בסירובה של הממשלה - למעשה, בסירובו של ראש הממשלה - לכל הסדר לסיום המלחמה ולשחרור החטופים, שיהיה כרוך בנסיגה מלאה של צה"ל מרצועת עזה" (ברק מדינה, "גם מערכת המשפט כשלה בהגנה על החטופים", מאקו, 24.11.2024).

לטענתו, מדיניות הממשלה "פוגעת בזכותם של החטופים לחיים, ומפירה את חובתה של הממשלה מכוח חוק יסוד: הלאום לפעול להבטחת שלומם של אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל אזרחותם". לא ניכנס להמשך הפלפול המשפטי, שאינו אלא שימוש בשפה משפטית להצדקת שלטון המשפטנים. מציגים זכויות או חובות כאלו ואחרות שאכן כתובות בחוק, ובאמצעותן טוענים לסמכות נרחבת כביכול של בית המשפט לדון בפועל בכל נושא שבעולם, תוך צמצום והגבלה של סמכויות המוסדות הנבחרים.

תומכי המשטר החדש נוטים להסתיר את תמיכתם בשלטון המשפטנים כדי שזו תתקבל בציבור בקלות יחסית, באמצעות מלל דמוקרטי ומונחים משפטיים. אבל לפעמים זה בורח להם, והרעיון מופיע ללא מסננים בהצעות מופרכות מכל זווית ראייה משטרית. לפני חמש שנים התראיין ברק מדינה, ונשאל מה ניתן לעשות אם נתניהו לא יתפטר בעקבות הגשת כתב האישום נגדו (ביני אשכנזי, "היום שאחרי כתב אישום: מה יקרה אם נתניהו לא יתפטר", דה מרקר, 09.01.2019). הצעתו של מדינה היא ככל הנראה הביטוי המפורש ביותר של שלטון המשפטנים: "בית המשפט יצטרך לפתח דוקטרינת חובת התפטרות אישית. יכול להיות שבית המשפט יטיל על הכנסת חובה להביע אי־אמון בראש הממשלה. אם פסק הדין לא יכובד, זה עלול לדרדר את החברה הישראלית למשבר חוקתי עמוק, ובמקרה קיצוני - אפילו להוביל למלחמת אזרחים, חלילה".

"לקראת יוריסטוקרטיה" היא כותרת ספרו מלפני 20 שנים של רן הירשל, חוקר בולט בתחום המשפט החוקתי ההשוואתי. ישראל כיכבה בספר כדוגמה הבולטת ביותר לתהליך לקיחת סמכויות נרחבות יותר ויותר מהכנסת ומהממשלה, והעברתן לבית המשפט. זו היתה כותרת זהירה ומתונה יחסית - רק "לקראת" - שמבהירה שמדובר בתהליך שלא הגיע בהכרח לשיאו. בתחילת השנה הנוכחית כבר כתב פרופ' משה כהן אליה, אף הוא חוקר בולט מאוד במשפט החוקתי, מאמר שכותרתו נחרצת הרבה יותר: "ישראל כיוריסטוקרטיה" (משה כהן אליה, אתר "רשות הרבים", מארס 2024).

היה זה לאחר קפיצת מדרגה דרמטית של האקטיביזם השיפוטי, כשביהמ"ש העליון הבהיר כי יש בסמכותו לפסול גם חוקי יסוד. ולא רק זאת, אלא שהוא פסל חוק יסוד שרק צמצם את עילת הסבירות, שהיא מתחום המשפט המנהלי. העילה, שבגרסתה הישראלית הקיצונית כמעט לא נעשה בה שום שימוש בדמוקרטיות אחרות, הפכה בישראל למהות הדמוקרטיה עד כדי ההחלטה החריגה להתערב בחוקי היסוד. "למעשה", מציין כהן אליה, ובכך ממצה את מהות היוריסטוקרטיה, "המילה האחרונה בכל עניין פוליטי היא של המשפטנים הציבוריים: ביהמ"ש העליון ומערך הייעוץ המשפטי".

במסגרת מחאת קפלן נגד הרפורמה המשפטית, נראו גם שלטים מפורשים באנגלית הפונים לחו"ל, ובעיקר לארה"ב, עם המילים "SAVE US" וכיוצא באלה. בעוד כחודשיים, כידוע, לא יהיה לתומכי שלטון המשפטנים למי לפנות בארה"ב, וגם כאן ניתן יהיה לחזור לדמוקרטיה של פעם.

פרופ' אשר כהן הוא מומחה למדעי המדינה