איפכא מסתברא והמשילות הדמוקרטית

ח"כ עמית הלוי הגיש לכנסת בקריאה טרומית הצעה חשובה להקים "מחלקה לגיבוש תפיסת מודיעין חלופית", שתוצג לראש הממשלה ולוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט) כ"חלופה להערכות המודיעין של גופי המודיעין" העיקריים: אמ"ן בצבא, המוסד ושב"כ. מטרת החוק המוצהרת היא "ליישם את המלצתה של ועדת החקירה הממלכתית למלחמת יום כיפור(!)".

כן, ההנמקה להצעתו של הלוי (ולהצעה מקבילה של ח"כ עידן רול) היא יישום המלצות מלפני יותר מ־50 שנה, שכן הן יושמו רק להלכה. הוקמה יחידת "איפכא מסתברא" באמ"ן, אך מגבלותיה - כמוכח כבר עשרות שנים - טמונות בכפיפותה למי שהיא אמורה לאתגר אותם.

השפל היה ב־7 באוקטובר, אך נציין עוד, למשל, את הכישלון בהערכת הכור הסורי ואת העיוורון למול המיזם הגרעיני הלובי. יחידת איפכא מסתברא הנוכחית כפופה ישירות לראש אמ"ן, ודרכו לרמטכ"ל. היא לא תאתגר את הממונים עליה, אלא אולי למראית עין.

הכרחי שתהיה יחידה, כמוצע, שכפופה ישירות לראש הממשלה ושמדווחת לקבינט ולוועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. חשוב שהיא לא תוכפף למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שכן בזאת היא שוב תיקשר לקונספציות השולטות בצה"ל

המודיעין הישראלי מצטיין באיסוף מידע ובהנגשתו, ועם זאת נכשל ומכשיל את הנהגת המדינה בהערכות מודיעין דוקטרינריות. הוא אמנם מעולה טקטית ומבצעית, אך הוא לוקה בפרשנות אסטרטגית. זכורה היטב התפארות ראש אמ"ן הקודם בתשובתו לגורם בדרג המדיני, כנראה לנתניהו: "זו דעתך, ואילו אני מציג כאן דעת 'מומחים'".

כל כישלון המודיעין להיחלץ מדוגמטיות של מומחים מצוי כאן. נתניהו אמנם יכול לאתגר הערכה או תוכנית המוצגות לו - למשל, דווח שהוא עשה זאת לפני מבצע חיצי הצפון - אבל כשלא מביאים לו חלופות מבוססות על חומר מודיעיני גולמי, הוא מוגבל ביכולתו.

לכן הכרחי שתהיה יחידה, כמוצע, שכפופה ישירות לראש הממשלה ושמדווחת לקבינט ולוועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. חשוב שהיא לא תוכפף למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שכן בזאת היא שוב תיקשר לקונספציות השולטות בצה"ל. ולא מפתיע שהיועמ"שית רואה בהצעות של הלוי ורול פלישה לטריטוריה של הדיפ־סטייט הישראלי, שהממסד הביטחוני הוא יסוד מרכזי בו.

ההנמקות להתנגדות המשרד שלה הן מאלפות: ראשית, "לא קדמה (למהלך) עבודת המטה הנדרשת... שתניח תשתית מקצועית מוצקה ומשמעותית המבססת את הצורך בו". זאת הכשלה ביורוקרטית קלאסית, "כן, אדוני ראש הממשלה", שהוא בעצם "לא, אדוני". עבודת המטה, לרבות ההסדרה של אבטחת המידע, יכולה להיעשות אחרי שהכנסת החליטה עקרונית, ולפני השלמת החקיקה. אין צורך בבדיקה ממושכת בדבר עצם הצורך של ההנהגה המדינית בגוף כזה.

שנית, לגרסתו של משרד היועמ"שית, יש לדחות את הנושא לדיון בוועדת חקירה ממלכתית לבחינת אירועי המלחמה הנוכחית - כלומר, לדחות אותו למועד רחוק מאוד, ולהכפיף אותו לוועדה שימנה הגורם שהוא "השליט העליון" בדיפ־סטייט הישראלי: נשיא ביהמ"ש העליון.

אסור להפקיד את החתול על השמנת. יתר על כן, הכנסת והממשלה שהיא ממנה מחויבות להסדיר ללא דיחוי, אחרי עבודת מטה יעילה וללא סחבת, את הפיקוח האסטרטגי על המודיעין הישראלי. לא ייתכן שחובה יסודית כזאת של שתי זרועות שלטון תעוכב בידי זרוע משפטית חסרת גבולות.

אבל המרצע יוצא מהשק בהנמקה השלישית, והעיקרית, של משרד היועמ"שית: הגוף המוצע "לא יהיה כפוף לגורם מקצועי, אלא לדרג מדיני. בכך מעלה ההצעה קושי משטרי יסודי, הנובע מהחשש לפגיעה בעצמאות של גוף מקצועי ולהכפפתו לדרג פוליטי". היועמ"שית כאילו "לא יודעת" שבמשטר הדמוקרטי הצבא אכן כפוף לדרג "פוליטי", קרי לממשלה הנבחרת. היא מעוניינת בכפיפות־לכאורה, והממשלה חסרת אונים וכלים להתמודד עם חוות דעת של הממסד הביטחוני. במצב עניינים כזה אלו לא חוות דעת, אלא הכתבות. עמדתה צריכה להידחות בתוקף - היא סותרת ישירות את יסודות המשטר הדמוקרטי.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באונ' בן־גוריון בנגב.