לראשונה זה מאה שנה הרבנות הראשית נותרה ללא מועצה וללא רבנים ראשיים מכהנים. המשבר חושף את עומק הכשל במערכת, אך גם מספק הצצה נדירה לאפשרות של מציאות אחרת במוסד הדתי, שמשפיע על כל יהודי ויהודייה בישראל.
המשבר ברבנות הראשית מגיע לשפל חדש, כשהארכת המינוי של מועצת הרבנות הראשית מגיעה לתומה. אחרי חודשיים עם ממלאי מקום לרבנים הראשיים, גם זה נגמר.
המציאות הנוכחית ברבנות היא של כוחנות וכפייה - ובהתאם, בלי השפעה אמיתית על הלבבות. הציבור הישראלי מצביע ברגליים, מתרחק מהרבנות ובוחר באפיקים אחרים
הניסיון של גורמים פוליטיים לשלוט במינויים הביא לתוצאה ההפוכה - ההליכים הנדרשים על פי חוק כדי לקיים את הבחירות לרבנות הראשית ואת המינויים למועצת הרבנות הראשית לא מולאו, והמערכת כולה בקיפאון.
הרחוב הישראלי אדיש לקריסת המנגנונים האמונים על שירותי הדת. במשך שנים התרגלנו לראות מערכת מושחתת ומסואבת. האמירות שיצאו מלשכות הרבנים הראשיים לא הביאו לקירוב לבבות, והנפוטיזם שחלחל לכל פינה הבהיר שמדובר במפעל ג'ובים פוליטי, ולא בלב הפועם של היהדות והיהודים.
סקרי דעת קהל מראים שהרבנות הראשית היא המוסד הציבורי שזוכה לאמון הציבור הנמוך ביותר, ולכן לישראלי הממוצע לא אכפת שהמנגנון נשבר.
אבל אלו שיעקבו מקרוב אחרי המשבר, דווקא יזכו לראות תופעה מעניינת - כשהפוליטיקאים נתקלים בגבולות הכוח שלהם, ומאבדים את היכולת להשפיע על המערכת, ולו באופן זמני - אנחנו מקבלים הצצה לתיקון האפשרי במנגנוני הרבנות הראשית. כך, ממלאי המקום של הרבנים הראשיים נבחרו על בסיס ותק, ולא על בסיס נאמנות פוליטית.
לראשונה זה שנים רבות ראינו רבנים ראשיים שאינם קרובי משפחה של רבנים קודמים ושל פוליטיקאים. לראשונה זה שנים רבות זכינו שבתפקיד נשיא בית הדין הרבני יעמוד אדם ששימש דיין שנים רבות, ובעל כישורים מתאימים לתפקיד - ולא סתם נולד למשפחה הנכונה.
בדומה, בעקבות פיזור מועצת הרבנות הראשית, נותרנו עם ממלא מקום רב ראשי אחד - ולא עם שניים. פיצול תקן הרב הראשי לשני תקנים - אשכנזי וספרדי - הוא בזבוז משאבי ציבור, שבישראל של המאה ה-21 אין לו הצדקה.
הרב הראשי הוא משרה ממלכתית וסמלית, ולא צריך לייצג עדה כזו או אחרת. גורמי המקצוע מציעים כבר שנים למנות רב ראשי כלל־ישראלי אחד, אך אין לכך היתכנות פוליטית. והנה, כשתוקף המינוי פשוט פג - יש לנו הזדמנות לראות את המציאות הזו בעינינו. ישראל אחת עם רב ראשי אחד.
ברור לי שהתיקון הזה הוא זמני בלבד. ברגעים אלו ממש גורמים פוליטיים שוקדים כדי להבטיח שבסוף החודש ייבחרו רבנים ראשיים שמתאימים להם. שוב נמצא את עצמנו עם רבנים שהם בנים של וחתנים של, ושוב בראש מועצת הרבנות הראשית ובנשיאות בתי הדין הרבניים יעמדו אנשים בעלי כישורים פוליטיים יוצאים מגדר הרגיל, ושנולדו למשפחות הנכונות - אבל הנאמנות שלהם היא לפוליטיקאים, ואולי גם למגזר שממנו הגיעו, אך בטח לא לכלל ישראל.
הרב יונתן זקס זצ"ל לימד אותנו שהיהדות רוכשת השפעה כשהיא מוותרת על כוח.
המציאות הנוכחית ברבנות היא של כוחנות וכפייה - ובהתאם, בלי השפעה אמיתית על הלבבות. הציבור הישראלי מצביע ברגליים, מתרחק מהרבנות ובוחר באפיקים אחרים. מספר הפניות אלינו, בארגון "חופות", לחתונה כהלכה מחוץ לרבנות, כמעט הכפיל את עצמו בשנה האחרונה. אפשר רק לדמיין איזה עולם יהודי עשיר יוכל להתקיים פה כשהרבנות תוותר על הכוחנות והפוליטיזציה ותתמוך באפשרויות בחירה.
נראה שהמציאות הולכת לשם - אם מכיוון שהמערכת עצמה קופאת וקורסת בגלל עודף התערבות פוליטית, ואם בזכות הישראלים שבוחרים אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו