בגלל העזתים: ישראל תסבול מעומס כלכלי

במשך שנים רבות התלות העזתית המוחלטת באספקת חשמל וסולר מישראל נחשבה ליתרון אסטרטגי. לפני פרוץ המלחמה חצי מהחשמל בעזה סופק על ידי ישראל בחובות לא משולמים, והחצי השני הופק באמצעות סולר שהגיע ברובו מישראל. לכאורה, מצב זה אמור היה להעניק לדרג המדיני את האפשרות "להעניש" את חמאס ולשמש מנוף לחץ בעת סבב לחימה. הנחה זו התבררה כשגויה כבר בחודש הראשון למלחמה.

ישראל גילתה במהרה כי היכולת להשתמש בחשמל ובדלק כנשק מוגבלת מאוד באפקטיביות שלה משתי סיבות: הראשונה היא שתושבי עזה רגילים לחיות ללא חשמל וכבר פיתחו לעצמם פתרונות חלופיים. בעשר השנים האחרונות הותקנו בעזה יותר מ־9,000 מתקנים סולאריים אוטונומיים על גגות הבתים והמפעלים, שמספקים חשמל במהלך היום. במקביל, חמאס חיבר את המנהרות שלו לגנרטורים תת־קרקעיים לצורך תאורה ואוורור ואגר לעצמו מראש אספקת סולר לחודשים רבים קדימה כדי להפעיל אותם, ולכן לא נפגע ישירות מהניתוק.  

אם ישראל תרצה בכך ואם לא, רצועת עזה תשוקם בסופו של דבר ותשתיות אנרגיה ומים יהיו הראשונות להיבנות. ישראל יכולה לבחור להתעלם מכך, אך היא תפקיר בכך את הזירה לכוחות אחרים שיקבעו כיצד תיראה הרצועה בעתיד

הסיבה השנייה היא שהניתוק חסם בפועל גם את היכולת של הרצועה להפיק לעצמה מים ראויים לשתייה. מי התהום בעזה מזוהמים, ולכן יש צורך להשתמש במתקני טיהור והתפלת מים הדורשים חשמל רב. מתקן ההתפלה בדיר אל־בלח לבדו צורך יותר מ־3,200 ליטר סולר בכל שעה כדי להפעיל את הגנרטורים שלו בתפוקה מלאה.

המשבר ההומניטרי שנוצר הביא ללחץ בינלאומי חסר תקדים שאילץ לבסוף את ישראל להחזיר את אספקת הסולר לרצועה כחודש וחצי בלבד מתחילת המלחמה, חרף ההבנה כי חמאס עלול לגנוב חלק מהסולר ולחדש את האספקה לגנרטורים במנהרות. על מנת לצמצם ככל האפשר את היכולת של חמאס לגנוב סולר שנכנס לרצועה, ביולי 2024 ישראל החלה לחבר בחזרה את מתקני ההתפלה בעזה ישירות לרשת החשמל הישראלית, ללא תמורה, במהלך אשר זכה לביקורת ציבורית רבה.

לקח חשוב מהמלחמה, לפיכך, הוא שעדיף לישראל לקדם משק אנרגיה עצמאי יותר ברצועת עזה כחלק מתהליך השיקום שלה, וזאת כדי שתוכל לנתק את עצמה מהצורך לדאוג לצרכים הבסיסיים של תושבי עזה לעשורים הבאים. פרויקטים כאלו תלויים, כמובן, בזהות השלטון ברצועת עזה בשנים הבאות ובזהות התורמים שיממנו את הפרויקטים התשתיתיים הללו, כמו גם בנכונות ובמעורבות של ישראל באישורם ובהקמתם.

בשלב ראשון, ישראל יכולה להתיר הקמת פנלים סולאריים ומתקני אגירה בעזה להפקת חשמל ללא תלות ברשת אשר יחליפו ויכפילו את אלו שנהרסו במלחמה. ישראל יכולה לדרוש כי לפחות חלק מהפרויקטים יינתנו לחברות ישראליות כתנאי במכרז למימון הזר. 

בשלב שני, ישראל צריכה לפעול לחיבורה של רשת החשמל העזתית למדינות השכנות כדי שבהמשך תוכל להתנתק ממנה לחלוטין. בראש הרשימה ניצבת מצרים, אשר כבר עתה מחוברת לעזה בארבעה קווי מתח, ולכך ניתן להוסיף בהמשך את ירדן וערב הסעודית.

בשלב שלישי ניתן יהיה לפתח את שדה "גאזה מארין" מול חופי עזה, אשר מכיל כ־30 ממ"ק של גז טבעי ויכול לספק את צורכי הרצועה לכעשר שנים. ממשלת ישראל הנוכחית כבר אישרה את פיתוח השדה ביוני 2023. כמו כן, המהלך מחייב הקמה של תחנת כוח חדשה ברצועה שתוכל להשתמש בגז הטבעי להפקת חשמל, שגם היא כבר אושרה על ידי הממשלה לפני המלחמה.

אם ישראל תרצה בכך ואם לא, רצועת עזה תשוקם בסופו של דבר ותשתיות אנרגיה ומים יהיו הראשונות להיבנות. ישראל יכולה לבחור להתעלם מכך, אך היא תפקיר בכך את הזירה לכוחות אחרים שיקבעו כיצד תיראה הרצועה בעתיד, ועד כמה ישראל תצטרך להמשיך לדאוג לצורכיהם של מיליוני תושביה. טוב תעשה ישראל אם תהיה היא זו שיוזמת תוכניות ארוכות טווח לשיקום התשתיות באופן שייטיב עימה.