אין לי מושג על מה נסב הסכסוך הספציפי הנוכחי בין ארגון המורים למשרד החינוך, שבגינו מעוכבת העברת ציוני המגן לחלק מהתלמידים. אני יכול רק לנחש שני דברים שרלוונטיים לכל הסכסוכים האלה: האחד - כנראה המורים צודקים בדרישותיהם, והשני - שהדרך שבה המחאה הזו מתבצעת היא נוראה.
למי שהחמיץ את המערכות הראשונות נספר, ששוב פוגש הסכסוך הוותיק בין ארגון המורים למשרד החינוך את האינטרס של התלמידים ופוגע בו בעקיפין. זה לא בסדר. נקודה.
הדעה הזו נשמעת לא אחת בסביבה ואפילו בימים אלה מרבים לשמוע אותה. היא מנוסחת בדרך כלל בצורה שעושה עוול לעניין ומחמיצה את המטרה. הטענה המקובלת היא זו: מותר למורים לריב כאוות נפשם עם משרד החינוך, אבל אסור שהמריבה הזו תבוא על חשבון התלמידים. איך הם קשורים לעניין? זו טענה נכונה, כמובן, אבל אופן הניסוח שלה חוטא לעניין ומותיר מקום לוויכוח.
הניסוח המדויק הוא זה: במערכות ציבוריות קריטיות כמו הביטחון, הבריאות והחינוך, נושא התגמול, התנאים ויחסי העבודה מגיע רק במקום השני. במקום הראשון נמצא העניין עצמו.
זאת אומרת כך: ברור שהמערכת צריכה להיות הגונה והוגנת כלפי העובד, וברור שרוב גדול של העובדות והעובדים במערכות אלה עושים זאת כדי להשתכר ולקיים את עצמם ולא רק לשם השליחות שבעניין, אבל כשאת או אתה עובדים במערכת חיונית מסוג זה אתם מקבלים על עצמכם מראש את הנחת היסוד שאתם קודם כל משרתים ורק אחר כך עובדים. זה ההבדל בין "מורים" לבין צמד המילים התמוה והמקטין "עובדי הוראה". אה, ועוד דבר: זוהי זכות ולא חובה.
אני מאמין באמונה שלמה שאנשים שעובדים במערכת הביטחון, במערכת הבריאות ובמערכת החינוך ובמערכות אחרות למען הציבור, הם אנשים טובים יותר מכל השאר. כדי שהם יהיו עובדים טובים ולא נרפים, צריך שגם הם יאמינו בכך. וכדי שהם יאמינו בכך, משהו צריך להשתנות בתפיסה שלהם את עצמם. אם הם לפני הכל "עובדים", אז לא עשינו כלום. כך גם תיראה העבודה שלהם.
אם הם יבינו שהם משהו הרבה יותר מזה, שהם קודם כל משרתי ציבור חיוניים שעליהם החברה עומדת ורק אחר כך עובדים־משתכרים - אזי יקרו כל מיני דברים: קודם כל יירד מספר השביתות והפעולות הפוגעות בתלמידים, ובהמשך מה שיקרה זה שגם כמות הסכסוכים תרד.
ברור שהמערכת צריכה להיות הגונה והוגנת כלפי העובד, אבל כשאת או אתה עובדים במערכת חיונית מסוג זה אתם מקבלים על עצמכם מראש את הנחת היסוד שאתם קודם כל משרתים ורק אחר כך עובדים. זו זכות ולא חובה
כשמערכת החינוך תתחיל לנהוג כבוד בעצמה, תגמול לה המערכת הכלכלית והכללית באותו מטבע. אי אפשר לדרוש כל העת הכרה בחשיבות עבודתם ומעמדם של מורי ישראל ובאותו הזמן בדיוק לעכב את פתיחת מערכת החינוך או את מתן ציוני המגן בגלל טענות על שכר ועל הסכמים קיבוציים (צודקות ככל שתהיינה).
רוב מורי ישראל צדיקים וראויים, וגם רוב האינטרסים התעסוקתיים שלהם. מה שנחוץ הוא קורטוב גדלות. קצת גאווה. קצת הכרה בערך עצמם.
קצת הבנה שהם מורמים מעם ולא סתם מקבלי שכר וגמולי השתלמות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו