"בכמה יחידות אתה?" זאת השאלה הראשונה שעולה בשיחותיי עם בני גילי בנוגע לבית הספר. כבר מחטיבת הביניים מונחל הרעיון שלימודי מתמטיקה במסגרת 5 יח"ל שקולים להצלחה בחיים.
עם העלייה לתיכון, אני ועוד מספר רב של ילדים, התחלנו את הלימודים במסלול לימודי 5 יחידות מתמטיקה. את שיעור המתמטיקה הראשון בכיתה י' התחלנו בהבאת כיסאות נוספים לכיתה, שלא עמדה במספר התלמידים. עם הזמן, ובעקבות המבחנים, הכיתה קטנה למספר ריאלי של תלמידים.
אני מודה, גם אני שקלתי להרים ידיים ו"לרדת ל־4". במהלך הלימודים התעוררו בי שאלות כמו למה לי לשבת במשך שעות בבית ולפתור תרגילים? לשלם למורים פרטיים מדי שבוע, ועוד פעם לא לצאת עם החברים בשישי כי יש לי מבחן?
במהלך הלימודים חשתי לפעמים פספוס, אבל התעוררו בי גם רגשות סיפוק וגאווה לאחר הצלחה בפתרון מבחן או תרגיל והיתה לצידי סביבה תומכת שעודדה אותי להמשיך ולא לוותר - המורים, החברים ובעיקר המשפחה. כולם מעריכים, תומכים ומבינים שהלימודים מאתגרים. יחד איתם, הבנתי כי מקומי במסלול 5 יח"ל וכי ההצלחה בכך טמונה רק בי.
כעת אני יכול לומר שזהו אתגר שלקחתי על עצמי ואעמוד בו, עם כל ההשקעה שתידרש. בסופו של דבר, המפתח להצלחה בלימודים ובכלל הוא הרצון.
הכותב עולה לי"ב בבית הספר הרב־תחומי למדעים ואמנויות ע"ש יצחק רבין בנהריה
