"זכות ההגדרה העצמית" היא ערך כמעט מקודש מאז קבע אותו הנשיא האמריקני וודרו ווילסון במלחמת העולם הראשונה. אך כפי שמתברר, לגורמים שונים יש פירושים שונים לגביו. מכל מקום, הערך המקודש הזה שוב נמצא במוקד החדשות כעת, לנוכח ההתפתחויות בכורדיסטן ובקטלוניה.
ריצ'רד האס, נשיא המועצה ליחסי חוץ האמריקנית ופקיד בכיר לשעבר, הן בממשל של הנשיא ג'ורג' בוש האב והן בזה של בוש הבן - מונה במאמר שפרסם בשבוע שעבר באתר של המועצה לביטחון לאומי את הקריטריונים לכשירותה של קבוצה אתנית או לאומית כזאת או אחרת להגדרה עצמית. המבחן הראשון, לדעתו, הוא אם קיימת זהות משותפת לכל רובדי הציבור המדובר. התנאי השני הוא שהציבור הזה מקופח מבחינה פוליטית, פיזית וכלכלית ושברובו הוא אכן חפץ בהגדרה פוליטית חדשה. תנאי נוסף - שהמדינה החדשה שתוקם תהיה "בת קיימא", ולא תהפוך לעוד מדינה כושלת. ולבסוף: שהקמת המדינה החדשה לא תסכן את המדינה שממנה פרשה או את ביטחונן של מדינות שכנות אחרות.
על פי המבחנים האלה נראה שהחתירה לעצמאות של הקטלאנים, למשל, אינה עונה על רוב תנאי הסף של הזכאות להגדרה עצמית, ואילו זו של הכורדים בהחלט כן. אך עקרונות לחוד ומציאות פוליטית לחוד, ובשלב זה ניצבת מול כמיהת הכורדים לחופש ולעצמאות חזית אלימה הכוללת את ממשלת בגדד, את טורקיה של ארדואן ואת איראן. מי שקיווה שארה"ב ואולי גם אירופה תעמודנה לצידם של הכורדים שהוכיחו שהם מסוגלים לקיים ישות עצמאית ודמוקרטית, בעלת חיות כלכלית - בניגוד בולט, אגב, למשטרים של אלה שצרים עליהם ושהיו שותפים אפקטיביים ביותר של ארה"ב במלחמה נגד דאעש - נאלץ בימים אלה להיווכח שזכות ההגדרה העצמית, גם אם היא מוצדקת לחלוטין מבחינה מוסרית ועקרונית ונאמנה לחלוטין לקריטריונים האובייקטיביים הנ"ל, היא בת ערובה לשיקולים ולאינטרסים הגיאופוליטיים והכלכליים של גורמים חיצוניים שונים. רק אם הם, הכורדים, יהיו מסוגלים להגן בעצמם על עצמאותם, יהיה קיים סיכוי שחזונם להגדרה עצמית יתגשם.
תמוהה במיוחד ואפילו מקוממת היא עמדתה של וושינגטון - ולא רק מבחינה מוסרית. הגורמים הצבאיים העיקריים שעומדים מול הכורדים - ובראשם הכוחות השיעיים שבשליטת איראן - ודאי שאינם מקדמים את האינטרסים המוצהרים של ממשל טראמפ, דהיינו: לחסום את החתירה האיראנית להגמוניה מזרח־תיכונית, אלא להפך. גם כישלון הניסיון הרפה של וושינגטון למנוע באמצעים דיפלומטיים התנגשות אלימה בין הצדדים הוכיח שמי שמושך באמת בחוטים בבגדד זו טהרן ולא וושינגטון, כך שבפעל ארה"ב עומדת מהצד כשהכמיהה לחופש של בעלי בריתם הכורדים נרמסת בידי שלוחיה של איראן. עובדה זו לא רק ששולחת מסר שלילי לבעלי בריתם האחרים של האמריקנים באזור, אלא גם פוגעת במעמדה הגיאופוליטי של ארה"ב עצמה.
יש מי שמנסים למצוא קו שווה בין זכות ההגדרה העצמית של הכורדים לזו, כביכול, של הפלשתינים. אך לפי רשימת המבחנים הנ"ל, הפלשתינים אינם עומדים כמעט באף לא אחד מהקריטריונים המזכים ציבור מסוים להגדרה עצמית. "זהות משותפת"? אפילו לא בקרב השבטים השונים ב"פלשתין" עצמה - לעומת זהות אתנית ותרבותית מובהקת שלהם דווקא עם רבות מהאוכלוסיות במדינות הערביות השכנות שהם חלק מהן. מדינה פלשתינית "בת קיימא" - או דווקא "מדינה כושלת" נוספת? ואשר ל"מקופח מבחינה פוליטית, פיזית וכלכלית", ספק אם כולם רואים בהקמת מדינה בראשות ההנהגה הפוליטית הקיימת או הצפויה את הפתרון למצוקתם. עם זאת, יש להתייחס לנושא זה בצורה מעשית, אך לא בהעלאת פתרונות שווא שרק יגרמו להחמרת הבעיה. ואשר לקריטריון הנותר, כלומר שהמדינה החדשה לא תסכן את ביטחונן של מדינות אחרות - לא ישראל ולא ירדן תשתכנענה מכך בקלות.
