הרווארד זה כאן

הזדעזענו מהשימוע המביש בקונגרס האמריקני, שבו התבקשו שלוש נשיאות של אוניברסיטאות מובילות בארה"ב להתייחס לגילויי אנטישמיות בקמפוסים שלהן. בעקבות המופע הזה שתיים מתוך שלוש הנשיאות התפטרו. נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה ונשיאת אוניברסיטת הרווארד שילמו מחיר אישי על ההכחשה, על הגמגום ועל הזלזול בנושא שהוא חד־משמעי כל כך: אנטישמיות.

שווה לבדוק מה קורה במוסדות ההשכלה הגבוהה אצלנו בישראל. גם כאן הנושא חד־משמעי: טרור ותמיכה בטרור.

אחרי 7 באוקטובר, בזמן שאימהות חיפשו את בניהן בבתי החולים וקרובים התחננו לסימן חיים מיקיריהם ששהו במסיבה, גל של קריאות הזדהות ושמחה הדהד מסטודנטים במוסדות שונים. סטודנטים נורמטיביים, משכילים, שלומדים לצד יהודים - אך תומכים בשחיטה וברצח. כך היה בבצלאל, בסמינר הקיבוצים, באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטת בן־גוריון ובמוסדות נוספים.

האוניברסיטאות, באווירת המשבר, נהגו ביד קשה. הן השעו את הסטודנטים הצוהלים, תומכי הטרור, והוציאו הודעות לוחמניות. "הסטודנטים הושעו בגלל שפרסמו ביטויי תמיכה ברורה בטרור חמאס וברצח חפים מפשע. מכתבי ההשעיה יצאו לסטודנטים תומכי חמאס, תומכי אויב בזמן מלחמה", מסרה אוניברסיטת חיפה, לדוגמה. זה היה בזמן חופשת הסמסטר, ועל כן להשעיה לא היתה משמעות מעשית, רק סמלית.

והנה, באיחור מלחמתי התחילה שנת הלימודים האקדמית - והאקדמיה שכחה. אוניברסיטת חיפה ביטלה השעיית סטודנטים שתמכו בטבח. הם התחילו את שנת הלימודים כסדרה. גם באוניברסיטת בן־גוריון נראה שקצת היטשטשו הזיכרון והזעם. לספסל הלימודים הוחזרה סטודנטית ששיבחה את מעשי חמאס וטענה שישראל המציאה את אירועי 7 באוקטובר, היא ננזפה ונענשה ב־40 שעות התנדבות בקהילה. ועדת המשמעת של המוסד היא שהחליטה לקבל את תומכת הטרור, ודווקא הנהלת האוניברסיטה ערערה על העונש המגוחך.

בסמינר הקיבוצים החליטו להרחיק לצמיתות סטודנט, לא תומך טרור אלא דווקא מי שהתלונן כי המוסד לא נוקט יד קשה נגד סטודנטיות תומכות ומהללות טרור. הוא הורחק מהלימודים, בעוד חלק מתומכות הטרור לומדות כרגיל. באוניברסיטת תל אביב יצא בכיר בקריאה להימנע מהגעה עם דסקיות החטופים, כדי "למזער הסחת דעת", וגם באוניברסיטה העברית מתחילים לשמוע מרצים מדברים על הכלה, תוך שמדגישים כי "יש סטודנטים במילואים ונלחמים, ויש סטודנטים ערבים ויש להם קרובי משפחה בעזה".

בסמינר הקיבוצים החליטו להרחיק לצמיתות סטודנט, לא תומך טרור אלא דווקא מי שהתלונן כי המוסד לא נוקט יד קשה נגד סטודנטיות תומכות ומהללות טרור. הוא הורחק מהלימודים, בעוד חלק מתומכות הטרור לומדות כרגיל

בבצלאל, מוסד העילית האמנותי של ישראל, נאספו יותר מ־30 דיווחים על סטודנטים שהעלו ברשתות החברתיות תמיכה בטרור, כולם הועברו להנהלת המוסד. זו, מצידה, ובאווירת 7 באוקטובר, הבטיחה שתפעל. הנהלת בצלאל הרחיקה זמנית את הסטודנטים תומכי הטרור, ומאז, בטפטופים, הם חוזרים לשגרת הלימודים במוסד היוקרתי. סטודנטים בבצלאל הגיעו ליום הראשון ללימודים והתפלאו לפגוש את אותם תומכי טרור; לוחמי מילואים מעידים שהם הפכו להיות יעד לקריאות שטנה. המילואימניקים סופגים נאצות, מכונים "רוצחים" או מצולמים ומועלים בלעג לרשתות החברתיות - בידי סטודנטים שלומדים לצידם. הנהלת בצלאל שכחה, או שמא קיוותה שהזעם יעבור והשקט יחזור. ההנהלה גם הוציאה תקנון מחאות חדש, או בלשון פחות אמנותית - תקנון סתימת פיות. הם מנסים להשתיק ביקורת חיצונית או פנימית, מזלזלים ברגשות סטודנטים שמתלוננים על פחד ועל אי־צדק שזועק לשמיים, מבטלים כלאחר יד תלונות של סטודנטים מילואימניקים ומגיבים לתלונות באטימות ובביטול.

כל זה קורה כאן, בידי מי שמתיימרים להיות מקור ההשכלה והקדמה, בנושא חד־משמעי שאינו נתון למחלוקת. אפשר להזדעזע ממה שקורה מעבר לים, אבל כאן בבית הצביעות והחידלון זועקים.