להולנדים היה החלילן מהמלין. בישראל קיבלנו חלילן מהיישוב נטף. אברום בורג הרהוט, המתוחכם, שבאומץ רב מציע לישראל חזון חדש המגלה את האמת על מחנה השמאל וה"אידיאליזם" שלו. אברום מציע שנשכח מהעבר, מהאובססיה על השואה, מהחשש שעומדים לכלותנו ונצפה אל עתיד מבטיח של מדינת כל אזרחיה שבה כולם, יהודים וערבים, יחיו בשוויון ובאחווה במשטר סוציאליסטי (כמו בעידן מפא"י?). הקנאה והשנאה יפוסו מהארץ, השייח' ראאד סלאח יגור בשיכון ציבורי עם פייגלין, וביבי ואבו מאזן יאכלו חומוס בחברון.
אפשר כמובן לנסות להשכיח את העבר בהזיות על העתיד. אך העבר, ופירותיו המורעלים, לא ייעלמו מהמציאות. אברום כנראה רואה עצמו פטור מהתמודדות עם המציאות, מפני שהוא איש חזון הפטור מלהסביר את המשמעות של הסיסמאות המפתות שהוא חורז. האמונה בשוויון, למשל. כל אדם הגון דוגל בשוויון בפני החוק. אך כמו הרדיפה אחרי הצדק, מטרה כה ברורה לכאורה, השגת שוויון כזה קשה מאוד. יישום החוק מפלה בדרך כלל לטובת מי שיש לו סניגור צמרת, ונגד המעטים שהחוק תובע על עבירות שרבים לא נתבעים עליהם.
לאברום, כמו למחוללי המהפכה הצרפתית שהמציאו את אידיאל השוויון (כדי להצדיק קיצוץ של הרבה ראשים), יש שאיפות הרבה יותר קיצוניות. הוא רוצה שהשוויון ייצור יחס שווה לכל בני אנוש, שנחבק לחיקנו כל אדם ללא התייחסות לתרבות המעצבת את אישיותו ובעיקר להתנהגותו. הרי כולם "אנשים". עלינו לקבלם כמות שהם, בחיוב.
אך במציאות, המסבכת את האידיאלים היפים, אסור להתייחס לבני אדם רק בתוקף היותם בני אנוש, אלא חייבים להתייחס למעשיהם. תרבויות שונות יוצרות בני אדם שונים הפועלים בדרך שונה. יש למשל תרבות, נקרא לה האיסלאם, המחייבת את מאמיניה להפריד בינם לבין השאר, ולאכוף על ה"אחרים" בחרב (או בפצצות אטום) את דתה, להשמיד "כופרים". תרבות כזו, שקרבנותיה הם קודם כל נשים, ילדים ו"סוטים" מקרב המאמינים, אסור להצדיק בתירוץ של שוני תרבותי. יש להילחם בנושאיה עד חורמה ולא לסייע להם להקים עוד מדינת פשע, פלשתין, כי הם מאיימים על חיי האנושות. מי שעומד מהצד מסייע לניצחון הרע ולפגיעה חמורה בזכויות אנוש, שאברום וחבריו מדברים עליהם גבוהה גבוהה.
התעלמות מהמציאות מאפיינת את משכיחי העבר. הסוציאליזם, אברום מבטיח, יביא לשוויון ויש לחדשו בישראל. אך לאחרונה התמוטט ניסיון בן 70 שנה לפחות, בארצות ובתרבויות שונות, והראה שהסוציאליזם על גווניו, מהקומוניסטי בברית המועצות ועד לרדיקלי שבן־גוריון וחבריו הלניניסטים עיצבו בארץ, נועד לכישלון. הוא עלה בחיי עשרות מיליונים. הוא כשל מפני שהליבה שלו, חלוקה מחדש של ההון והלאמת אמצעי הייצור, מחייבת השלטת הממשלה, כלומר הפוליטיקאים, על הכלכלה. זו יוצרת ריכוזיות של שלטון והון המביאה להשחתה גם של השלטון וגם של הכלכלה והחברה.
קל ללהג על שוויון ועל סוציאליזם כשמתעלמים מהמציאות. בהצטרפותו לחד"ש הסטליניסטית אברום בורג שידרג עצמו מנביא שקר למשיח שקר.
