זה מתחיל תמיד בשתיית כוסית אחת, להעלות קצת את מצב הרוח. ממשיך בכוסית נוספת, כדי להיות שמח, להרגיש אופוריה ורוגע, ולאחריה השותה מאבד כבר גבולות. מערבב משקאות, מאבד שליטה. כושר השיפוט נפגע וכמוהו גם השיפוט המוסרי.
שתיית משקאות אלכוהוליים הפכה לדפוס נורמטיבי בקרב הציבור הישראלי ומהווה חלק בלתי נפרד מהווי תרבותי-חברתי של אנשים רבים, ביניהם גם בני נוער וצעירים. המשקה המועדף על בני הנוער הוא וודקה, שבו 40 אחוז אלכוהול, ולמרות האיסור על מכירתו לנערים מתחת לגיל 18, קל מאוד לרכושו בפיצוציות למיניהן. מנתוני משרד הבריאות נמצא כי מידי סוף שבוע מגיעים בני נוער רבים לחדרי מיון, תחת השפעת אלכוהול, במצב של אובדן הכרה.
אני פוגשת את אותם צעירים מידי יום. אלה ששתו רק כוסית אחת במסיבה או במפגש עם חברים. כוסית אחת שהובילה לכוסות נוספים, עד שהפכו לצרכני אלכוהול קבועים. כולם התחילו כי האלכוהול יצר אצלם מצב של עירור יתר, אבל לא הבינו שבגלל שזהו מצב זמני, מתחזק אצלם הצורך בהמשך החיפוש אחר האלכוהול.
אני פוגשת אותם, כשהם כבר מגיעים לעמותת "אל-סם", אחרי שהאלכוהול גרם להם לחוסר עכבות בתחומים רבים, כגון בתחום החברתי ושליטה על דחפים, כמו תוקפנות. אצל המתבגרים נמצאו יותר הפרעות בתפקוד הקוגניטיבי, ובגיל הזה בו נוטלים יותר סיכונים ומחפשים ריגושים, הדבר עלול להוביל לכך שהיכולת לשיפוט נכון ושקילת התוצאות נמוכה.
בעיקר מהשיקולים האלה החליט משרד האוצר, בשנת 2012, להכפיל את המס על בירה ומשקאות משכרים נוספים. משיקולים לא ברורים החליט השבוע אותו משרד אוצר להפחית את המיסוי על האלכוהול. בהודעתו לתקשורת אמר שר האוצר כי בחינת התוצאות של העלאת המס הקודמת על האלכוהול הראתה כי הדבר כמעט ולא השפיע על היקפי הצריכה. כלום החלטה זו של ראשי האוצר התבססה על נתונים רשמיים כלשהם? האם נבדקה בכלל ההשפעה על הרגלי צריכת האלכוהול עקב עליית המס?
הדבר אינו נכון. גם אם לא הייתה ירידה בצריכת האלכוהול בשלוש השנים האחרונות, מה המסר שמשדר האוצר לציבור בכלל ולבני הנוער והצעירים בפרט – שתיית אלכוהול זה דבר לגיטימי, מותר, בסדר. בהחלטתו לא מתייחס כלל האוצר ששתית אלכוהול לא מבוקרת עלולה לגרום לנזקים לטווח ארוך.
הפחתת המס, נכתב, יוצרת לכאורה אובדן של כ-100 מיליון שקל להכנסות המדינה. מוטב שאת סכומי הכספים הללו, הייתה משקיעה המדינה בטיפול ובהסברה לנזקי השימוש באלכוהול. בכך היא הייתה שולחת מסר חד וברור לחברה בכלל ולצעירים ובני הנוער בפרט.
הכותבת הינה מנכ"ל עמותת "אל-סם"
