פתיחת מערכת החינוך הואשמה בעלייה בתחלואה בקורונה בחודש ספטמבר, אך בחינת הנתונים לפי גיל ומגזר מעלה תמונה שונה. המונח ילדים כולל את בני 18-0 שנים, אך ברור מאליו שתינוקות שונים מפעוטות ואלה שונים מבני נוער. ככלל, הילדים חולים בקורונה כמחלה קלה ועד כה אושפזו רק כ-200 ילדים עם קורונה. לכן הסיכון האישי לילדים הוא זניח. מבחינת הדבקה הדעות סותרות, אך די ברור כי ילדים צעירים עד גיל 10 מידבקים פחות מילדים ובני נוער מעל גיל 10. אין הדבר אומר שילדים צעירים אינם מידבקים כלל, אך הסיכון להידבק מילד הוא נמוך בהשוואה לסיכון להידבק מנער או ממבוגר.
שיעורי התחלואה בבני 11-0 בחודש ספטמבר היו הנמוכים ביותר באוכלוסייה והם עלו כמעט במקביל לעלייה בתחלואה במבוגרים. אילו פתיחת בתי הספר הייתה אחראית על העלייה הכללית בתחלואה, היינו מצפים לראות עלייה בקרב ילדים צעירים שהתחילה בסביבות 10 בספטמבר, אך זה לא המצב. סביר יותר להניח שמקור גל התחלואה נמצא אי-שם באוגוסט, כנראה בחופשות משפחתיות משותפות אשר הביאו לתחלואה במבוגרים ובילדים. עדויות נוספות לכך שילדים צעירים עד גיל 10 אינם המניע לתחלואה ניתן לקבל מפתיחת בתי הספר עד כיתה ג' בתחילת מאי, בעיצומה של ירידה בתחלואה שלא הואטה עקב הפתיחה הזו.
בנוסף, כדאי לציין את בתי הספר של החופש הגדול שפעלו ביולי ובתחילת אוגוסט אשר לא היו קשורים לעלייה בתחלואה. מה כן קרה בספטמבר? על פי נתוני התחלואה שפורסמו על ידי מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה, ניתן לראות כי התחלואה שהחלה ב-1 בספטמבר בלטה במיוחד בשכבות הגיל 23-15, ובבחינה לפי מגזר ניתן לראות כי עלייה זו התמקדה במגזר החרדי. ישיבות חזרו לפעול ב-20 באוגוסט וכעשרה ימים לאחר מכן נצפתה עלייה דרמטית בתחלואה בגילים של בני הישיבות. יש לזכור כי ישיבות פועלות במתכונת הדומה לפנימיות ושונות באופן מהותי מבתי ספר רגילים.
אם כך, מה עכשיו? אנחנו, קבוצה של חוקרים מהדסה והאוניברסיטה העברית, חושבים שבניהול סיכונים מושכל ניתן לפתוח גני ילדים ובתי ספר לפחות עד כיתות ג' (ייתכן שאפשר גם לכלול את כיתות ד') במתווה מעט יותר זהיר מזה שיושם ב-1 בספטמבר.
אנו ממליצים לשמור על חצאי כיתות ("קפסולות") ללא שיתוף מורים בין חצאי הכיתות, ללא "ערבוב" ילדים בצהרונים, לעשות שימוש בחללים נוספים להוראה (דוגמת מבני ציבור ובשלב זה אפשר גם בתי ספר תיכוניים), ללמד בחוץ ככל הניתן, להקפיד על הפסקות נפרדות ועל היגיינה. חשיבות הקפסולות היא בזהירות מונעת ובהקטנת היקפי הבידודים אם יתגלה מקרה חיובי בכיתה. עם הירידה בתחלואה ניתן להחזיר כיתות גבוהות יותר גם במתווה של חצאי כיתות והוראה היברידית.
סגירת מערכת החינוך לגילים הצעירים פוגעת בילדים ובמשפחותיהם והיא פוגעת קודם כל במשפחות משכבות חלשות ובאימהות. מניעת מסגרות לילדים צעירים מונעת מהורים לצאת לעבודה או לחלופין מובילה להפקדתם אצל סבים וסבתות המהווים אוכלוסייה בסיכון. גם החינוך המקוון המתקבל אינו שוויוני בין קבוצות האוכלוסייה. כל זאת בנוסף להשפעות ההרסניות של היעדר מסגרת חינוכית, אם בפעילות גופנית, אינטראקציות חברתיות, הבטחת הזנה והגנה מפני אלימות במשפחה. מדינת ישראל היא מדינה עם שיעור ילודה גבוה במיוחד. ילדים צריכים להיות במרכז תשומת הלב הציבורית שלנו והחינוך שלהם וטובתם צריכים לעמוד בראש מעיינינו כחברה. עלינו להשקיע ככל הניתן בילדי ישראל כדור העתיד. מניעת חינוך ומסגרות חינוכיות מילדים היא צעד בלתי מוסרי.
הכותבת היא מומחית בבריאות הציבור ופרופ' לאפידמיולוגיה בביה"ס לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה
